"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"ג'ירפה": סרט מרשים ללא רגע דל
הסרט שייצג את רוסיה באוסקר עוסק בנשים שנלחמו במלחה"ע ה-2 • הוא אמנם ארטיסטי אבל זו חוויית קולנוע שצריך לחוות
ליהוק מושלם. "ג'ירפה"

"ג'ירפה": סרט מרשים ללא רגע דל

הסרט שייצג את רוסיה באוסקר עוסק בנשים שנלחמו במלחה"ע ה-2 • הוא אמנם ארטיסטי אבל זו חוויית קולנוע שצריך לחוות

ישי קיצ'לס
, עודכן

"ג'ירפה", רוסיה 2019

שתי חיילות סובייטיות משוחררות נאבקות כדי לשרוד ולהתחיל מחדש בחודשים שלאחר הסרת המצור מעל לנינגרד ב"ג'ירפה" - דרמת פוסט־מלחמה קשוחה, מרשימה ומועכת לב, שקטפה פרס יוקרתי בפסטיבל קאן ושייצגה את רוסיה בטקס האוסקר האחרון.

בתחילת הסרט אנו פוגשים את איה (ויקטוריה מירושניצ'נקו), בחורה חיוורת, מופנמת ומעט שלומיאלית המכונה "ג'ירפה" בשל גובהה יוצא הדופן.

איה נלחמה באומץ בחזית, אך שוחררה משורות הצבא בעקבות התקפים קטטוניים שמהם החלה לסבול. כעת היא עובדת כאחות בבית החולים הצבאי ושומרת על הילד הצעיר של חברתה הטובה מאשה (וסיליסה פרליגינה), שטרם שבה משדה הקרב. למרבה הטרגדיה, הילד החמוד והמסכן אינו שורד תחת השגחתה של איה, וכאשר מאשה הג'ינג'ית חוזרת הביתה מותשת ומוכת טראומה, עוד לפני שהיא מעכלת את הבשורה ומתאבלת על בנה, היא כבר מנסה להיכנס להיריון מחדש.

אבל יש טוויסט. מאשה, כך מתברר, כבר אינה יכולה להרות, ומכיוון שבנה מת כאשר היה תחת השגחתה של איה, היא קובעת באסרטיביות כי חברתה היא זו שתישא את ילדה ברחמה. איה אמנם לא מתלהבת מהרעיון, בלשון המעטה, אבל גם לה יש סיבות לזרום עם התוכנית של מאשה.

כאמור, "ג'ירפה" הוא סרט מרשים מאוד שהופך למרשים אף יותר כאשר מביאים בחשבון שמי שעומד מאחוריו הוא קאנטמיר בלאגוב, יוצר בן 27 בלבד שזהו סרטו השני. בהשראת כמה ספרים העוסקים בצד הנשי של הצבא הסובייטי במלחמת העולם השנייה, ובעזרת שחזור תקופתי מוקפד ומקיף, בלאגוב מגיש כאן הצצה מסויטת, מטלטלת ולא קלה לצפייה אל שגרת החיים הקודרת והאכזרית ששררה בימי השקט הראשונים.

בתי החולים גדושים בחיילים בדרגות פציעה שונות, שורדים מדוכאים קופצים מדי יום תחת גלגלי החשמלית, ואין אפילו כלב אחד ברחובות - פשוט כי התושבים הרעבים אכלו את כולם.

אף שזהו תפקידן הקולנועי הראשון של מירושניצ'נקו ופרליגינה, הליהוק שלהן בתפקידים הראשיים מושלם. שתיהן נעות באופן טבעי ומשכנע בין שלל סיטואציות תובעניות, משפילות ובלתי אפשריות, וקשה להפסיק להסתכל על הפנים המרתקות שלהן.

בתוך כך, הכישרון הצעיר בלאגוב (שטופח בידי המאסטר הרוסי אלכסנדר סוקורוב) מתגלה כאן כקולנוען אינטליגנטי ומניפולטיבי שיודע לייצר ולשמר מתח ועניין. לראיה, למרות ש"ג'ירפה" הוא סרט ארטיסטי איטי וקלסטרופובי שנמשך יותר משעתיים, אין בו רגע דל. כך שאם חוויות קולנועיות מאתגרות אינן מרתיעות אתכם, אל תהססו.

ציון: 8

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...