"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא ריבונות ולא שלטון העם: סבבי הבחירות חשפו את חולשותיו של גנץ

במצב של תקשורת פחות עוינת לנתניהו, גנץ לא היה משיג גם עשרה מנדטים • תיק העבודות הצבאי שלו הוא כושל או בינוני - עם "צוק איתן" כגולת הכותרת • דעה

,עודכן
גנץ // צילום: דו"צ

יש פה תחרות בין שני כוחות שפועלים על הציבור הישראלי ערב בחירות מועד ג'. הכוח האחד שכולם חשים בו הוא דווקא חולשה. הציבור והדמוקרטיה לא בנויים לשלוש מערכות בחירות בשנה, מה שגורם לעייפות ולתחושת מיאוס. הכוח השני הוא השיעור שלומד הציבור על המועמד המוצג כאלטרנטיבה לראש הממשלה נתניהו, וזהובני גנץ.

העייפות היתה צריכה להתקזז על ידי ההתלהבות מהקצין הבכיר שהגיח ברעננות לזירה הפוליטית. אך השנה האחרונה לימדה את הציבור על תכונותיו ועמדותיו של גנץ, גם בניגוד לרצונו. במצב רגיל של תקשורת קצת פחות עוינת לנתניהו,רא"ל גנץלא היה צולח את הרף של כעשרה מנדטים. פשוט משום שתיק העבודות הצבאי שלו הוא כושל או בינוני - עם מבצע צוק איתן כגולת הכותרת. ההישג הביטחוני של ארבע שנות שקט היה תוצר של העקביות של ראש הממשלה נתניהו ואילו הדרג הצבאי לא הביא תוצאה בזמן סביר.

עכשיו, ממש בימים אלה, נראה שדמותו הסינתטית של גנץ, שאמור לייצג את תמצית הישראליות, מתפרקת. בתחום המדיני, הוא לא מתכוון ליישם את העיסקה שבין ישראל לארה"ב בדבר החלת הריבונות בשטחים אסטרטגיים וביישובים, אלא רק אם הערבים יחתמו. בתחום החוקתי-דמוקרטי הוא התייצב ממש בימים האחרונים כמשרת נאמן של בית המשפט העליון ומערכת המשפט. "מערכת המשפט ובית המשפט העליון הם הסמכות העליונה במדינה ישראל", אמר. "מי שקובע לגבי החוק זו המערכת המשפטית, במובן זה יש לה עליונות על המערכת הפוליטית, וטוב שכך... אם המערכת הפוליטית תהיה חזקה יותר מהמערכת המשפטית, זו סכנה אדירה לדמוקרטיה... צריך לתת עליונות למערכת החוק והמשפט". אפשר גם לסגור את הבסטה. שלטון גנץ פירושו מחיקת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. אפשר לצפות שהפרקליטות תחליט איזה נבחר ציבור ראוי ואיזה לא, היא למעשה תבחר את הנבחרים באמצעות כתבי אישום.

רה"מ נתניהו // צילום: אורן בן חקון
רה"מ נתניהו // צילום: אורן בן חקון

מולו מתייצב שוב בנימין נתניהו, שגם כאשר הוא סוחב על צווארו שלושה שקי מלט כבדים - מטעם מערכת המשפט - הוא עדיין נראה דינמי וקליל יותר מבני גנץ. יש לו סדר יום מדיני, ביטחוני וכלכלי ברור. זה סדר יום שהוא עיצב ויש לו סיבה טובה להילחם עליו. זו אולי ההצדקה האמיתית לקדנציה נוספת כראש ממשלה, משום שבאמת 11 שנים רצופות כראש ממשלה זה חסר תקדים.

התחזיות בשנה האחרונה התבדו אחת לאחת. מערכת המשפט חשבה שביבי ירים ידיים עם הגשת "כתבי החשדות" לפני קרוב לשנה. אבל לא. הוא למעשה ניצח בבחירות של אפריל, ורק שני גורמים שללו מהימין את ניצחונו הברור: ליברמן, שלא איפשר הקמת ממשלה, וייתכן שגם הבלאגן בספירת הקלפיות. לאחר מועד ב' בספטמבר, התחזית של כל מי שיש לו ותק כמשקיף על הפוליטיקה הישראלית היתה שבלית ברירה נכפית ממשלת אחדות. וזה לא קרה. ההערכות קבעו, שמשפטו של נתניהו יחל "בעוד שנה וחצי", שתהיה חסינות. וזה לא קרה. יו"ר הכנסת אדלשטיין העניק את הבכורה ליועצים משפטיים. קורה. ניסנקורן נסק לרקיע היהלומים ודעך. לכן, אולי בניגוד לתחזיות, תהיה הכרעה בקלפי - או שהדחף בכחול לבן להקים ממשלת אחדות עם נתניהו, יגבר הפעם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר