המכתב המרגש של האח השכול

אביחי חוטר, שסיים בסוף השבוע שעבר את קורס הקצינים, היה בסך הכל בן ארבע וחצי כשאחיו, גבריאל, נרצח באחד הפיגועים הזכורים ביותר באינתיפאדה השנייה – החדירה לישיבה התיכונית בעותניאל. בדצמבר 2002, לפני 17 שנה, חדרו שני מחבלים לישיבה כשהם חמושים בכבדות. באומץ יוצא דופן סגרו ארבעה תלמידים את דלת המטבח, וכלאו את עצמם עם המחבלים. הארבעה נרצחו אך הצליחו להציל את חבריהם.

"כשהפיגוע התרחש הייתי רק בן ארבע וחצי. בדיוק חגגנו את יום ההולדת של אימא שלי כשפתאום שמענו דפיקה בדלת שבישרה את הנורא מכל – שאחי גבריאל נהרג", הוא משחזר את מה שהתרחש באותם ימים אפלים. "הבשורה ערערה את העולם שלי לגמרי. אני זוכר שבשנתיים הראשונות לא עזב אותי הפחד שיקרה עוד אסון, שעוד מישהו מהמשפחה יפגע".

"עם הזמן התחלתי לחשוב על הכל בצורה שונה, בכל צעד שלי חשבתי - מה גבריאל היה עושה?  זה לא תמיד הלך כמו שרציתי, אבל זה מה שהוביל אותי להתגייס לשירות קרבי ומשמעותי ולעמוד על רחבת המסדרים בסיום קורס הקצינים".

"פתאום שמענו דפיקה בדלת". גבריאל ז"ל ואביחי חוטר // צילום: דובר צה"ל

חוטר התגייס באוגוסט 2017 לחטיבת גולני, שירת כלוחם בגבול עזה ולאחר מכן המשיך לקורס מפקדי כיתות וכמפקד שירת בקו חברון. לאחר שנתיים בשירות הצבאי יצא לקורס הקצינים.

"עד שהגעתי לקורס הקצינים, לא הזכרתי את אחי אפילו פעם אחת במהלך השירות, לא דיברתי עליו עם אף אחד, לא רציתי להרגיש אחר. אבל כשהגעתי לקורס הקצינים ופגשתי צוערים כמוני, שרוצים להשפיע על חיילים כמפקדים, הרגשתי שאני חייב לשתף אותם בסיפור, ושגם בהם יהיה קצת ממנו.  בגלל שהניווטים היו כל כך משמעותיים עבורי בשירות, ביקשתי לערוך את הניווט הראשון בהשלמה לזכרו של גבריאל אחי ובו הקראתי בפעם הראשונה מכתב שכתבתי לו לקראת הניווט".

המכתב, שפונה לאחיו, מהווה קריאת כיוון לו ולחבריו. "האמת היא שלי כמעט ואין זיכרונות ממך. הייתי בן 4.5 כשנרצחת בפיגוע, אבל מכל הסיפורים עליך אני מרגיש שאני מכיר אותך. מה שבטוח - אתה הוא זה שנותן לי את הכוח ללכת קדימה", הוא כותב.

"כשהתלבטתי עם עצמי מה לעשות, האם להשתחרר או לצאת לקורס הקצינים, חשבתי עליך. איך אתה, שהיית בן 17.5 היית מלא תשוקה לחיים, כל כך השתוקקת לשרת את המדינה הזו, כך שכל שנות התיכון שלך התאמנת בשביל הצבא והכל בשביל להכין את הגוף ואת הנפש שלך לצבא, למדינה והעם שלנו, לתת ממה שאתה יכול כי כזה היית. תמיד רצית לתת כמה שיותר, היית מהנשמות שבאו לעולם בכדי לתת לחיים אור".

"הלוואי שאצליח ללמוד ממך עוד". אביחי חוטר בבה"ד 1 // צילום: דובר צה"ל

"היית חבר טוב לכל הסובבים אותך, נתת לאנשים לידך להרגיש גדולים, שווים, ראויים, לא רצית שמישהו ירגיש קטן לידך. אז פרגנת ועודדת ואהבת, בלי להרגיש שזה מקטין אותך, אלא להיפך, הנתינה לאחר מגדילה אותך. מספרים עליך, איך הייתה לך יכולת להוביל ולהנהיג, אבל מתוך השקט שלך, הנהגה שקטה. וכך כל הסובב אותך רצה בקרבתך".

"אחרי שהלכת, חברים מספרים שכל אחד הרגיש כאילו היית החבר הכי טוב שלו, כי היה לך בלב מקום לכולם. כשדיברת עם בן אדם, ושאלת לשלומו באמת התעניינת ולא סתם זרקת ״מה קורה״. מספרים שכל ערב היית יושב ומתבונן, וכותב איך היית היום, מה מצויין ומה פחות בהתנהגות שלך, בדיבור שלך ואפילו במחשבה שלך, מה מדוייק ומה פחות. רצית לדייק את הטוב שאתה מוסיף לעולם ולא לפגוע בו. אז אחי, הלוואי שאצליח ללמוד ממך עוד - אהבה, הקשבה, שמחה וענווה. שלך, אחיך הקטן, אביחי", הוא מסכם את מכתבו המרגש.

חוטר מציין כי לא היה פשוט בקורס, אך יחד עם זאת הזיכרון של אחיו והסיפורים על אודותיו הם שדחפו אותו קדימה. "הדרך עד לרחבת המסדרים לא הייתה פשוטה. חוויתי קשיים בלימודים אך הזיכרון של אחי הזכיר לי תמיד שאפשר להצליח אם יש לך מטרה ורצון. יצאתי לקורס הקצינים כי אני מרגיש שעכשיו אני תורם למדינה גם בשבילי וגם בשביל אחי, אני עושה טוב בשביל שנינו ומשתדל להשפיע על כמה שיותר אנשים, את זה אני אעביר גם לחיילים שלי במסייעת גולני. אני רוצה לבקש מכולם, שבכל מקום בו אתם נמצאים, תחפשו תמיד את הטוב ומה אתם יכולים להוסיף מעצמכם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו