באכ"א העדיפו לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח

דו"ח החרדיםשל אלוף (מיל') רוני נומה, או בשמו הרשמי "צוות הבדיקה בנושא נתוני גיוס חרדים לצה"ל", הוא מסמך מטלטל, ולא רק בגלל התהליך השיטתי של מניפולציות בנתונים שהתקיים בצה"ל במשך שנים. עיקרו הוא אוזלת היד המתמשכת של מדינת ישראל ביצירת שוויון ממשי בנטל, וכתוצאה מכך הפלת התיק על צה"ל כדי שיפתור בעיות שגדולות בהרבה ממידותיו.

מי שקורא את הדו"ח באופן מצמצם ומצומצם, לומד על התהליכים השערורייתיים שעל פיהם התנהלה ספירת המתגייסים החרדים לצה"ל בכל שנה. לא רק הטיית נתונים שיטתית שנועדה לאפשר למדור חרדים באכ"א להצטיין ולעמוד ביעדי הגיוס השנתיים, אלא רשלנות מקצועית חמורה שכללה היעדר תהליכים סדורים של בקרה ומעקב ושל הפקת לקחים. גם כאשר כבר הורמו דגלים וצצו בעיות, העדיפו באכ"א לטאטא אותן מתחת לשטיח. ראש אכ"א המכהן, אלוף מוטי אלמוז, מיהר כדרכו לקבל אחריות לפרשה, אבל צריך לומר ביושר: היא החלה לפניו, ונחשפה ונחקרה בשקיפות תחתיו.

אבל הדרך הנכונה לקרוא את הדו"ח היא באופן מרחיב. נומה עשה עבודה יסודית, ולא השאיר אבן על אבן. מסקנותיו בהירות, חדות, חותכות. מקצתן מכוונות לצה"ל - בעיקר בכל הנוגע לתהליכים הפנימיים שנדרש לבצע כדי לתקן את הליקויים ולהבטיח שלא יישנו בעתיד - אבל עיקרן חיצוניות לו. הרמטכ"ל כוכבי, שאימץ אותן במלואן, לא יכול לומר אותן בפומבי, אבל הן משקפות לחלוטין את עמדתו ואת עמדת צה"ל לאורך השנים.

נומה בעצם אומר שבמקום להתקשקש על הגדרות של מיהו חרדי ואיך סופרים מתגייסים, מדינת ישראל צריכה להחליט מה היא רוצה מעצמה ברמה הלאומית. האם שוויון בנטל הוא סיסמה, ואם לא - איך דואגים שכולם יישאו בו. לצה"ל, מבהיר נומה, אין צורך בכולם, גרוע מכך: אם הוא ייאלץ לגייס אלפי חרדים, לא יהיה לו מה לעשות איתם והם יעלו לו הון עתק, משום שמתגייס חרדי ממוצע הוא בעל משפחה ולכן מקבל כ־7,000 שקלים בחודש (בהשוואה ל־2,200 שקלים ללוחם ביחידה קרבית). זה מטיל על צה"ל עומס מקצועי ותקציבי לא סביר ויוצר עיוות לא הוגן, שבמסגרתו חרדים שעבורם זאת עבודה של שמונה־עד־ארבע משתכרים הרבה יותר מחיילים שמסכנים את חייהם.

לכן, קובע הדו"ח, נדרש שוויון אמיתי בנטל לכולם. הצבא יגייס רק את מי שהוא זקוק לו, ומי שלא יתגייס לצה"ל יעשה שירות לאומי. אין שום מניעה שחרדים (או ערבים) ישרתו את מדינתם במד"א, במכבי אש או בגני ילדים ובבתי אבות. זה יוריד מצה"ל את הנטל של לפתור את הבעיות החברתיות־אזרחיות של מדינת ישראל ויאפשר לו ליישם את מטרתו - הגנה על מדינת ישראל.

המסר הזה אינו מכוון לצה"ל אלא לדרג המדיני. כבעבר, סביר שהוא יתעלם ממנו או יהפוך אותו כלי לניגוח פוליטי. זה יהיה חבל, משום שדו"ח נומה יכול להיות אבן יסוד בדרך לשינוי. לא עוד כולם משרתים בצבא, אלא כולם משרתים את המדינה, על פי צרכיה והתאמתם. זה בסיס שכל המפלגות בכנסת יכולות (וצריכות) להתאחד סביבו דווקא ערב הבחירות, כדי ליישם אותו לאחריהן. לרוע המזל, הסיכוי שזה יקרה הוא קלוש עד אפסי.

בשולי הדו"ח עוד שתי הערות: הראשונה נוגעת בזיוף עצמו. צה"ל חייב לוודא שמדובר בעניין נקודתי, ולא בתרבות ארגונית. גם אלוף (מיל') יצחק בריק התריע בשנה שעברה שביחידות רבות קיימת תרבות של דיווחי שקר, ושעל צה"ל לחקור את העניין לעומק ולעקר אותו מהשורש.

העניין השני נוגע בהסתרה. פרשת נתוני גיוס החרדים הוסתרה מהציבור ונחשפה על ידי כרמלה מנשה ב"כאן". זמן קצר אחר כך הסתיר צה"ל גם את פרשת ההצפה בבסיס חיל האוויר בחצור. בין שני המקרים אין לכאורה קשר ישיר, אבל צבר האירועים עשוי ללמד שצה"ל התבלבל, וסבור שהוא לא חייב בשקיפות ובדין וחשבון לציבור - תרבות נוספת שמקומה אינו בצבא במדינה דמוקרטית.