בתפילה חרישית | ישראל היום

בתפילה חרישית

בחשאי, ללא סידור, טלית או תפילין, מתפללים בשנים האחרונות עוד ועוד יהודים בהר הבית • המשטרה לראשונה, אינה זורקת את המתפללים, ולא פעם מעלימה עין • השינוי הזה הוא גם הרקע לתפנית בעמדה האמריקנית בתוכנית המאה: דבקות בסטטוס קוו ופתח לתפילת יהודים בהר בעתיד
פורסם ב: עודכן ב:
0
  • העיקרון שמעצב רבים מהסעיפים בתוכנית המאה הוא הכרה במציאות שנוצרה בשטח // צילום: מרים צחי
    העיקרון שמעצב רבים מהסעיפים בתוכנית המאה הוא הכרה במציאות שנוצרה בשטח
    צילום: 
    מרים צחי
הנה סוד גלוי, שטרם ראה אור בתקשורת: יהודים מתפללים בהר הבית. הם עושים זאת בחשאי, שלא בצורה מתגרה. לעיתים מדובר בתפילת יחיד, ולעיתים רחוקות יותר אף בתפילה שבמניין; תפילה ללא סממנים חיצוניים - ללא סידור, ללא טלית, וללא תפילין, אבל תפילה לכל דבר ועניין. המשטרה - וזה הוא החידוש הגדול - אינה זורקת את המתפללים מההר כבעבר, אלא אם כן מדובר בפרובוקציה של ממש. במאות מקרים לאורך השנים האחרונות המשטרה בוחרת להעלים עין. לכל היותר היא מזרזת מעט את המתפללים. לא מעבר לכך. זהו שינוי רב משמעות שמתרחש בהר בשנים האחרונות.
באופן פומבי ישראל דבקה בסטטוס קוו שמתיר ביקורי יהודים בהר ואוסר תפילות. באופן מעשי, איסור התפילה אינו נכפה עוד באותה דקדקנות כבעבר. תפילות יהודים בהר אמנם מוגבלות ומצומצמות מאוד, אבל בשנים האחרונות הן מתקיימות. גם המוסלמים מודעים לכך. הווקף מדווח כל העת על הנעשה לירדנים. הירדנים מתלוננים על כך לא פעם בערוץ הישיר שיש להם עם ישראל בסוגיית הר הבית.
הם נתלים ב"הבנות קרי", מ־2015, שהעלו על הכתב לראשונה את הסטטוס קוו שעיצב משה דיין בהר הבית עבור היהודים: ביקורים - כן. תפילות - לא. ישראל מבטיחה שתקפיד יותר. אלא שהמציאות בשטח, שכבר השתנתה לא מעט לטובת הצד המוסלמי לאורך השנים, מעצבת סטטוס קוו גמיש, גם בסוגיה זו. 
עכשיו, על בסיס המציאות הזאת, סעיפי הר הבית בתוכנית המאה מובנים יותר. העיקרון שמעצב רבים מסעיפי התוכנית הוא הכרה במציאות שנוצרה בשטח. כך ביו"ש ובהתנחלויות, כך בירושלים וכך גם בהר הבית. הצוות של טראמפ שילב בתוכנית המאה שני סעיפים סותרים לכאורה, ממש כמו המציאות שבשטח: מצד אחד - דבקות בסטטוס קוו שמתיר ביקורי יהודים בהר אך אוסר עליהם להתפלל שם, ומצד שני - פתח מפורש לאפשרות שיהודים יוכלו בעתיד לממש את זכות התפילה שלהם בהר. הפתח רחב דיו כדי לממש בעתיד את השינוי, אך גם מגביל ותוחם. הנה הדברים כפי שהאמריקנים בחרו לנסח אותם:
"יש לאפשר לאנשים שלווים מכל אמונה להתפלל בהר הבית/חראם אל־שריף, באופן שמכבד לחלוטין את דתם, תוך התחשבות בזמני התפילות והחגים של כל דת, כמו גם בגורמים דתיים אחרים".
מדיניות ביקורים. ארדן
והנה הפירוש הישראלי לניסוח התקדימי הזה: "מתפללים שלווים מכל הדתות" - משמע גם יהודים וגם מוסלמים, ובלבד שמדובר ביהודים ובמוסלמים שלווים ולא חלילה בפרובוקטורים ומחוללי מהומות. מנגד קיימת גם ההתחשבות "בגורמים דתיים אחרים" שמשאירה "פתח מילוט", למצבים ותרחישים, בהווה או בעתיד, שבהם לא תאפשר המציאות לממש את זכות התפילה של יהודים בהר בהתאם לתוכנית טראמפ.

הפלשתינים אומדים נזקים

לסעיף הסנסציוני ששולב בתוכנית היו סימנים מוקדמים, גם לאחרונה וגם בעבר הרחוק יותר. מעטים זוכרים שרה"מ לשעבר אהוד ברק, שהיה נכון לחלק את ירושלים ואת העיר העתיקה, תבע מהפלשתינים בשיחות קמפ דיוויד 2000 לאפשר ליהודים להקים מתחם תפילה משלהם בהר הבית וכן להכיר בזיקה היהודית למקום. הצד הפלשתיני דחה את שתי הדרישות הללו והגדירן כבלתי קבילות ("נון־סטרטר").
ברק הלך למעשה בעקבות מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים ששחרר את ירושלים ב־1967, ששנים אחדות לפני מותו שרטט את גבולות הסדר הקבע שלו בירושלים, ובהם גם מימוש זכות התפילה של היהודים בהר. דרישתו של ברק תאמה גם את אחד מסעיפי תוכנית "קריית השלום" של יעקב חזן, אחד ממנהיגיה המיתולוגיים של מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת) שאף הוא שילב במתווה שלו אפשרות שליהודים - בתנאים מסוימים - יוקצה מקום תפילה בהר.
אלא שאין צורך להרחיק עד ברק וחזן. נתניהו עצמו רמז על הצפוי רק בשנה שעברה. באוגוסט 2019, בעת ביקורו באוקראינה, נשאל נתניהו ישירות בעניין זה, ובתדרוך עיתונאים בלתי פורמלי דיבר על אישור עתידי של תפילת יהודים בהר הבית. כאשר נשאל מתי הדבר יקרה? הוא השיב: "אל דאגה", "זה יקרה, ועוד לפני ימות המשיח". אפילו בתקופת ממשל אובאמה הלא אוהד לישראל, הקפידו פקידי מחלקת המדינה של ארה"ב לציין בדו"ח חופש הדת הבינלאומי שפרסמו כי ישראל מפלה יהודים בהר הבית ומונעת מהם להתפלל שם.
הפלשתינים מצידם אומדים עתה את נזקיהם. העמדה האמריקנית החדשה לא רק מכירה בריבונות הישראלית על הר הבית, ולא זו בלבד שהיא פותחת - לראשונה במסמך אמריקני רשמי - פתח למימוש זכות התפילה של היהודים בהר; היא גם מתארת את הנרטיב היהודי של הר הבית, שהפלשתינים עוסקים בהכחשתו השיטתית כבר כמה עשורים. בתוכנית המאה נכתב כי "אף שיהודים מתפללים כיום בכותל המערבי שהיה קיר תמך של בית המקדש השני, הר הבית עצמו הוא האתר הקדוש ביותר ביהדות".
הופתע. אבו מאזן // צילום: אי.פי.אי
בכיר פלשתיני ששוחח לאחרונה עם אנשי בית המלוכה הירדני, כדי לוודא שירדן תתייצב בצד הנכון של המחלוקת עם ישראל על הר הבית, הזכיר באכזבה את הדרך הארוכה שארה"ב עשתה מאז ימי הממשלים של קלינטון ובוש בסוגיית ההר. ואכן, ההבנות בין נתניהו וטראמפ חוללו מהפך - בינתיים רק ברמת העיקרון (ולא המעשה) - גם בסוגיית הר הבית.
רק לפני שני עשורים, בשיחות קמפ דיוויד 2000, הסכים רה"מ לשעבר ברק שהר הבית יהיה בניהול פלשתיני והכותל בריבונות ישראלית. על הריבונות בהר היתה אז מחלוקת. האמריקנים הציעו חלוקת ריבונות לפי מפלסים: המפלס העליון לפלשתינים והמפלס התחתון, במעבה ההר, שם טמונים על פי המסורת היהודית שרידי בית המקדש, וכן הכותל - ליהודים.
הצעה אחרת שנידונה באותם ימים היתה לייצר בהר הבית אזור נטול ריבונות, להותיר בו את "ריבונות האל" בלבד ולהקים גוף בין־דתי שיסתפק בניהולו. מאוחר יותר נבחנה אפשרות להעביר את הריבונת בהר למועצת הביטחון או לגורם בינלאומי אחר.

דניס רוס, ששימש מתאם מיוחד של מחלקת המדינה האמריקנית למזרח התיכון, הציע לשקול ריבונות פלשתינית במסגדים עצמם, אך לא ברחבה כולה, וריבונות ישראלית בכותל. הפלשתינים דחו את כל ההצעות. ישראל דחתה את מרביתן.
הפלשתינים לא הסכימו לריבונות ישראלית גם לאורכו של רוב הכותל המערבי. הם היו נכונים להכיר בריבונות הישראלית רק בכ־60 מתוך 488 המטרים שלו (רחבת התפילה הפתוחה). 

גידול של 400% בתיירים

על רקע נתוני הפתיחה הללו, לא קשה להבין מדוע העמדה החדשה של ארה"ב היממה את הפלשתינים. הם שמעו כבר לפני שלוש שנים על הרעיון להפוך את אבו דיס לבירתם, ולפני כשנתיים נודע להם על הכוונה של האמריקנים להוציא כמה שכונות קצה מגבולות ירושלים המוניציפלית, כדי לצרפן לאבו דיס.



לעומת זאת, הם לא תיארו לעצמם שבסוגיית הר הבית האמריקנים יכריעו לטובת המשך הסטטוס קוו הקיים בריבונות ישראלית, עם פתח לשינוי שנגדו הם נאבקים כבר שנים - מימוש זכות התפילה היהודית שם. אבו מאזן עצמו מפרש את סעיפי הר הבית בתוכנית המאה כחלוקה של זמני התפילות בהר, "שיום אחד היהודים יתפללו שם ויום אחד אנחנו". "לא אירשם בהיסטוריה כמי שמכר את ירושלים ואל־אקצא", הוא מבהיר למקורביו.
השינוי בעמדה האמריקנית בנוגע להר הבית התגבש גם על רקע הגידול החד במספר התיירים ובמספר היהודים שמבקרים בהר הבית. בנקודה זו האמריקנים לא היססו לחלוק שבחים לישראל במסמך המאה שלהם. התוכנית מתארת את חופש הגישה והדת למקומות הקדושים בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט, שעליו ישראל הקפידה לאורך השנים, ומגדירה אותו כהצלחה גדולה. "אנו מאמינים", כותבים האמריקנים, "שהתנהלות זו צריכה להימשך ושכל אתריה הקדושים של ירושלים צריכים להיות כפופים לאותם משטרי שליטה הקיימים היום", משמע - ישראל.
והנה המספרים שעומדים מאחורי הניסוחים הללו: ב־2015 ביקרו בהר כ־193 אלף תיירים, ב־2016 - כ־218 אלף תיירים, ב־2017 - כ־291 אלף תיירים, ב־2018 - 663 אלף תיירים, וב־2019 - 804 אלף תיירים. גידול של 400%(!) בחמש שנים. השינוי גדול עוד יותר כשבוחנים את מספר המבקרים היהודים בהר לפני כעשר שנים והיום: כ־5,500 בלבד ב־2009 לעומת כ־38 אלף בשנה שעברה, 2019. גידול של 700% בתוך עשור.

בית המשפט לא מתערב

מי שאחראי במידה רבה למהפך הזה - לבד מארגוני הר הבית, ששוקדים כל העת להגדיל את מספר המבקרים היהודים בהר - הם שניים: מפקד משטרת ירושלים לשעבר, ניצב יורם הלוי, והשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן. שניהם הובילו מדיניות של שיפור משמעותי בתנאי הביקור של היהודים בהר ואף ניסו לעודד ולהרחיב את ביקורי היהודים שם. 



בחודשים האחרונים ארדן חוזר ואומר את הדברים הבאים, שבעבר לא השמיע אף שר לביטחון הפנים: "יש עוול בסטטוס קוו שקיים בהר הבית מאז 1967 וצריך לפעול כדי לתקן את העוול הזה, כדי שיהודים יוכלו לא רק לבקר בהר, אלא גם להתפלל על הר הבית. ההר הוא המקום הכי קדוש לעם היהודי ורק השלישי בקדושתו לאסלאם. צריך לפעול שיהודים יוכלו גם להתפלל שם, אבל צריך להשיג זאת בהסדרים מדיניים ולא בכוח".
ארדן פעל אצל רה"מ נתניהו בעניין זה, ויש להניח שעמדתו חלחלה בסופו של דבר אל תוך הניסוחים האמריקניים החדשים בתוכנית המאה. לעומת זאת, ארדן התקשה לשכנע את נתניהו לפעול כדי להחזיר לקדמותו את המצב במתחם שער הרחמים, שהפלשתינים הפכו אותו לפני כשנה למסגד.
רק לאחרונה דחה בג"ץ את עתירת תנועת רגבים נגד הממשלה בעניין זה, למרות שהמדינה אישרה בתגובתה לעתירה, שמועצת הווקף וגורמים הקשורים לחמאס פרצו למתחם בניגוד לחוק, מקיימים בו פעילות עוינת ואף הכניסו למקום ציוד הנדרש לפעילות מסגד כמו שטיחי תפילה חדשים, נברשות, מחיצות וספרי קוראן.
השופטים חיות, מזוז וברון קיבלו את עמדת המדינה ודחו את העתירה. הם הסבירו כי "נסיבותיו הייחודיות של הר הבית והרגישות היתרה של המקום מחייבות משנה זהירות בכל הנוגע לביקורת שיפוטית על הנעשה בו". הם אף הדגישו ש"ההלכה הקובעת בהקשר זה היא כי בית המשפט לא יתערב בהחלטות אלו, אלא במקרים חריגים ביותר שבהם ההחלטה לוקה בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני".

המשחק הכפול של ירדן

אם בסוגיית שער הרחמים הממשלה נוהגת בזהירות יתר, מדברת עם ירדן ומנסה - בינתיים לשווא - להגיע להסכמה שתאפשר את הפסקת פעילות המסגד במקום, הרי שבכל הנוגע לאחד המתסיסים הראשיים בהר, המופתי לשעבר שייח' עכרמה סברי - הפעולה הישראלית נחושה פי כמה. סברי היה ממובילי היוזמה להפיכת שער הרחמים למסגד. הוא מכחיש חדשות לבקרים כל קשר וזיקה יהודית להר הבית ולכותל המערבי, מדגיש שהבעלות על כל "גרגר וגרגר" מהם היא מוסלמית, מקיים דיאלוג עם חמאס וטורקיה ולאחרונה פסק שאסור ללמד את תוכנית הלימודים הישראלית במזרח ירושלים.



ב־2018 אסר שר הפנים דרעי על סברי לצאת מהארץ. לפני כחודש הוא הורחק מהר הבית לשבוע, ולאחר שהפר את הצו ונכנס להר, הורחק ממנו לארבעה חודשים נוספים. ברקורד של סברי, התבטאויות קיצוניות ומתסיסות רבות, אך הצורמת והמקוממת ביותר היא זו שהשמיע בזכות פיגועי ההתאבדות במהלך האינתיפאדה השנייה, בראשית שנות ה־2000.
למרות הרחקת סברי מההר, הרגישות שם עדיין גבוהה. המאבק סביב אל־אקצא ותוכנית המאה צפוי להיות מאבק משותף של ערביי ישראל וערביי הגדה, וגם מאבק משותף של ירושלים וחברון. חברי הרשימה המשותפת ביקרו לאחרונה בהר ונפגשו שם עם המופתי הנוכחי שייח' מוחמד חסין, עם הנהלת הווקף ועם פעילי פת"ח בירושלים. גם ועדת המעקב של ערביי ישראל ביקרה בהר. ארגון חמאס החל כבר לפני כחודש בקמפיין שמכונה "השחר הגדול", נגד מה שהוא מגדיר: "כוונת ישראל לייהד את הר הבית ומערת המכפלה".
במסגרת זו מתקיימות במערה, מדי יום שישי, כבר שבועות אחדים, תפילות המוניות. בהר הבית מנסים פת"ח וחמאס לייצר תפילות דומות שכוללות תהלוכות מחאה וקריאות הסתה. המשטרה נוקטת נגדם יד קשה, מפזרת אותם וכבר עצרה עשרות מהמשתתפים באירועים אלה.
גם ירדן שותפה להתססה וכדרכה בסוגיית הר הבית היא משחקת משחק כפול. מצד אחד היא רשמה הישג, כאשר ערב הסעודית, המתחרה המובהקת שלה על ההגמוניה והאפוטרופסות על המקומות הקדושים לאסלאם, לא קיבלה כל מעמד באל־אקצא, במסגרת תוכנית המאה. ירדן חייבת את ההישג הזה לארה"ב אך גם לישראל, שפעלה למענה בעניין. מצד שני, ירדן מנהלת כל העת מאבק נגד האפשרות שליהודים יותר להתפלל בהר, ונגד הגידול החד במספר המבקרים היהודים שם.

וברקע מרחף כל העת החשש מעוד פיגוע בהר. אירוע הירי על עמדת הבידוק של שוטרי מג"ב סמוך לשער האריות לפני כשבועיים, הוא הפיגוע השישי בשנתיים וחצי האחרונות בהר הבית. שניים מן הפיגועים, הראשון - ביולי 2017 והאחרון בשבוע שעבר, היו אירועי ירי. הארבעה האחרים היו אירועי דקירה.
העובדה שהמגנומטרים (גלאי המתכות) הורחקו משערי ההר בקיץ 2017, בלחץ הפלשתינים והירדנים, מקשה על המשטרה למנוע לחלוטין החדרת סכינים להר. מבחינה זו הר הבית אינו "שטח סטרילי", כפי שהיה רצוי. הרבה בנוי על ערנות מתמדת של השוטרים, על אמצעים טכנולוגיים אחרים וגם על מזל בבדיקות המדגמיות למוסלמים שבאים בשערי ההר.
 
 

outbrain-article-desktop-side