פחות משבועיים לבחירות 2020, והקרב של גוש הימין על 61 המנדטים לוקח את הליכוד למחוזות שבהם לא היה הרבה זמן. ההרגשה היא כי הקרב שם הוא על כל קול, פשוטו כמשמעו. יעידו על כך מסעות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהביאו אותו השבוע לכפר הדרוזי ירכא כדי להביא משם קהל חדש. וזה אחרי שכבר ביקר בכל מקום אפשרי ופנה לכל מגזר פוטנציאלי: עולי אתיופיה, ציונות דתית, נהגי מוניות, בעלי עסקים קטנים ועוד.
הפידבקים שמקבלים בליכוד על התוכנית הכלכלית שהציג ניר ברקת, שר האוצר המיועד, חיוביים ומעודדים. הבשורה הכלכלית היתה חסרה בליכוד בשנים האחרונות ובהיעדרה של כולנו בראשות כחלון, יחד עם העובדה שלכחול לבן אין מה להציע לה בנושא, נוצר ואקום שאליו מנסים כעת להיכנס נתניהו וברקת.
צלע מרכזית נוספת בקמפיין הליכוד היא החדרת המסר שלפיו גנץ מתכוון להקים ממשלה הנשענת על הימנעותם של חברי הרשימה המשותפת. בסקרים הפנימיים בליכוד נראה כי המסר עובד ומרתיע בוחרים פוטנציאליים רבים שהצביעו בעבר או חשבו להצביע הפעם לכחול לבן. זאת, אף שבסקרים הכלליים המתקיימים בכלי התקשורת מגמה זאת עדיין בלתי מורגשת ותמונת המנדטים של כל המפלגות נותרת יציבה.
החיזור אחרי כל המגזרים, התוכנית הכלכלית והחריש העמוק של נתניהו בשטח, מביאים את ראשי הליכוד לעטות דוק של אופטימיות על פניהם. אופטימיות מאוד זהירה, אבל היא שם. שבוע וחצי לפני הבחירות ונתניהו נראה כמי שהצליח לתפוס מומנטום. גל סוחף שאין לדעת מה יהיו השלכותיו על תוצאות האמת. התנודות האלה רק יועצמו בימים הספורים האחרונים שלפני פתיחת הקלפיות ומוקדם לדעת לאיזה כיוון זה יהיה. שבוע וחצי זה עוד זמן רב. מפלגות צמחו (הגמלאים ב־2006) וקרסו (זהות של משה פייגלין ב־2019) בישורת האחרונה ממש, אפילו ביממה האחרונה.
העימות שמסתיר תיאום
בינתיים, פירק השבוע בני גנץ בהצלחה את המוקש שהונח לפתחו על ידי נתניהו ודחה את הזמנתו לעימות. גנץ צודק בכך שאינו צריך לרקוד לפי החליל של נתניהו, אולם לא בטוח שמבחינה עניינית הוא צודק בכך שחמק מהעימות. בניגוד להערכות, יו"ר כחול לבן היה יכול להרוויח מעימות כזה, שבו חוזים כולם ניצחון מוחץ לנתניהו. הסיכוי שראש הממשלה היה עונה על הציפיות אינו גבוה, וגנץ היה זוכה בנקודות על אומץ ליבו ואולי גם מצליח להביך את יריבו, כפי שעשה יצחק מרדכי בעימות האחרון עד כה, בבחירות 99' שבהן הפסיד נתניהו.
אם מספר הקסם של נתניהו הוא 61, אותו מספר מנדטים שלו הוא זקוק כדי לכבוש מחדש את השלטון, הרי בכחול לבן המספר האסטרטגי המדובר ביותר בימים האחרונים הוא 54. זה מספר המנדטים שאליו חותר גנץ, והוא כולל את כחול לבן, העבודה־מרצ וישראל ביתנו. מספר זה יעניק לכחול לבן יתרון יציב על פני גוש הימין ויאפשר הקמת ממשלת מיעוט באמצעות היעדרות חברי הרשימה המשותפת.
מה שנראה כמו עימות בין ישראל ביתנו לכחול לבן, שהחל כאשר הודיע גנץ כי ישראל ביתנו היא חלק בלתי נפרד מהקואליציה בראשותו, מסתיר תיאום ושיתוף פעולה הדוק ביניהם, שאחרי הבחירות ילכו יחד להגשמת מטרתם המשותפת להפיל את נתניהו. בבחירות האחרונות ליברמן עוד היסס. הוא רצה להעיף את ביבי אבל שיתוף הפעולה עם הרשימה המשותפת הרתיע אותו. עכשיו, כך נראה, המשוכה הזאת כבר לא קיימת. אם ישיגו יחד את 54 המנדטים, ישלחו את חברי המשותפת ליום בילוי, כאשר גנץ וליברמן יאשרו במליאה את ממשלת המיעוט בראשותם.
במקביל הולך גבי אשכנזי ומהדק את יחסיו עם הח"כים החרדים. ההערכה בצמרת כחול לבן היא שאחרי השבעת ממשלת המיעוט, יוכלו להציגה כממשלת מעבר עד להגעתם של חברים ממפלגות אחרות מגוש הימין־חרדים ולהחליף את התלות בח"כים הערבים.
ניפגש בבית המשפט
גם נתניהו צלח משוכה לא פשוטה השבוע, כאשר בית המשפט המחוזי בירושלים הודיע כי פתיחת משפטו תהיה ב־17 במארס, שבועיים אחרי הבחירות. מצד אחד המשפט מתקדם לעבר נתניהו בצעדי ענק ועימו המציאות הבלתי נתפסת של ראש ממשלה מכהן שמגיע במהלך כהונתו לאולם בית המשפט, אולם מנגד, נראה כי בשלב הזה כל מי שתיאור מציאות זו מזעזע אותו כבר נטש מזמן. מי שמציאות זו לא משפיעה עליו כבר יישאר עד הסוף. וכך הפך מועד פתיחת המשפט לעוד ידיעה חדשותית ולא אירוע משמעותי במערכת הבחירות.
רק בבעיה אחת לא הצליחו בליכוד לטפל. למרות הניסיונות הבלתי פוסקים, עוצמה יהודית לא מסירה את מועמדותה וככל שחולף הזמן התמודדותה עד הסוף הפכה לעובדה מוגמרת. איתמר בן גביר דואג להשאיר את מפלגתו בפרופיל תקשורתי גבוה, ברף גבוה בהרבה ביחס למפלגה שאינה עוברת את אחוז החסימה. נתניהו בדילמה: מתקפה ישירה עשויה "להרים" לעוצמה יהודית ולהעניק לה את תשומת הלב והגברת המודעות אליה. התעלמות עשויה להתפרש כהשלמה עם קיומה ועם איבוד עשרות אלפי הקולות שתיקח עימה, כמו בפעם שעברה.
ולסיום מילה על חשיפת קלטות "פרשת הרפז" בערוץ 13, שמהן עלה החשד כי גבי אשכנזי - הרמטכ"ל לשעבר - שיבש חקירה בסיוע אביחי מנדלבליט - מי שהיה אז הפרקליט הצבאי הראשי. מדובר רק בקצה הקרחון. בדיוק כמו החשיפה המקורית של מסמך הרפז, שהוצג אז בטעות כמסמך גלנט, שפתחה תיבת פנדורה בצה"ל ובצמרת הביטחונית, כך עשויה החשיפה האחרונה, ואלה שיבואו אחריה, לגלות את הקרביים של מאבקי האיתנים היצריים המתחוללים בימים אלה בתוך פרקליטות המדינה ומערכת המשפט. בינתיים צו איסור פרסום שומר על המערכת הזאת יציבה, אולם לא ברור לעוד כמה זמן.
יו"ר כחול לבן שחרתה על דגלה את ניקיון הכפיים והשקיפות השלטונית, מעדיף להסתתר תחת סירוב חברו להנהגת המפלגה לחשוף את ההקלטות שאסורות בפרסום ולא תובע ממנו לנהוג בסטנדרט דומה כפי שהוא תובע מנתניהו.
יתרה מכך, אם הביקורת העיקרית על אשכנזי, שבגינה הובל לחקירת משטרה, היא כי ידע על המסמך ולא דיווח לרשויות בזמן אמת, הרי שאת אותה ביקורת בדיוק אפשר להטיח בגנץ. גם גנץ ידע על המסמך וגם הוא ידע כי המשטרה מחפשת אחריו. ולמרות כל זאת לא חשב להודיע לרשויות האכיפה כי המסמך בידי הרמטכ"ל.
גנץ יודע על המסמך משום שאשכנזי עצמו הראה לו אותו כמה שבועות קודם הפרסום בערוץ 2, כך קבע מבקר המדינה בדו"ח שפרסם בנושא. למרות זאת, גנץ לא נחקר ולא נחשד בדבר, כנראה בצדק, כי האחריות היא על כתפיו של אשכנזי. אבל היכן היה אותו סטנדרט מחמיר שגנץ מציג כלפי נתניהו בזמן אמת, כשהדברים נגעו לו עצמו.