אי אז בשנות ה־90, וגם קודם, שידורי התעמולה היו מדורת שבט. בצפייה מרוכזת בשעות שיא בטלוויזיה היתה יושבת המשפחה וצופה בתשדיר אחר תשדיר. קאלט. כי היכן עוד יכולנו לצפות בסרטונים מעשה ידי המפלגות? לא ביו־טיוב או בפייסבוק או בטוויטר או בווטסאפ או בטלגרם. עברו שנים, הטכנולוגיה דהרה קדימה ורק החוק הישראלי נותר בקיפאונו. תשדירי התעמולה עודם חיים וקיימים, אף שפחות ופחות אנשים טורחים לצפות בהם. מה הטעם?
ועדיין יש איכות מסוימת לשעה רצופה של תעמולה. כמו ההבדל בין שמיעת שיר פה ושיר שם לעומת האזנה לתקליט שלם מתחילתו ועד סופו. מאמש, יכולים אניני התעמולה להתבונן ביצירה השלמה, להקיש משיר על משנהו ולקבל תמונה מקיפה יותר העולה ממחול הקרעים הטלוויזיוניים.
כזה הוא למשל הפינג־פונג בין שני השחקנים המרכזיים שלנו, הליכוד וכחול לבן. מי ששקוע עד צוואר בחקירות, מצוטט נתניהו בתשדיר של כחול לבן, אין לו מנדט מוסרי וציבורי להוביל מהלכים מדיניים; וכתנאים מסייעים מובאים גם דוד אמסלם ומיקי זוהר. "הוא לא יכול", חוזר הפזמון שוב ושוב. חיתוך מהיר לתשדיר הליכוד: מה עשה נתניהו כשמעליו תלויים התיקים שתופרים לו? חיזק את ישראל, בלם את המסתננים, הביא את תוכנית המאה. נתניהו, אנחנו מקבלים את התשובה, יכול גם יכול. אבל גנץ? "הוא לא יכול", חוזר גם התשדיר של הליכוד על הפזמון, ומראה אותו מחמיץ טלפון שנזרק אליו. הוא גם לא יכול להקים ממשלה בלי המפלגות הערביות, מזכירים לנו התשדירים.
והנה בקליפת אגוז נושא הבחירות לפי הקמפיינרים שלנו: פחות "מי יכול" ויותר "מי יותר לא יכול?" האם נתניהו עם התיקים, או גנץ עם חולשתו כמנהיג ותלותו בטיבי ועודה?
זו הסימפוניה המרכזית. ובצדדים, מפלגות הלוויין. ש"ס מנסה לשכנע את מצביעי נתניהו השרופים להצביע לה, כי רק היא נאמנה לו במוחלט. המפד"ל - סליחה, ימינה - בתשדירים מגזריים המעידים שהמפלגה זנחה את שאיפותיה להתפשט מעבר לגבולות הימין הדתי. העבודה־גשר־מרצ מנסה לעודד אותנו לחלום על היום שאחרי הבחירות, שבו ראש הממשלה יהיה גנץ והעבודה תקבל את תיקי החינוך והבריאות. כן, אותה מפלגה שבעבר היתה מפלגת שלטון, מעידה שהתקווה שלה, לאחר איחוד עם עוד שתי מפלגות, היא להיות שותפה זוטרה בקואליציה. וזה, לפחות לדידי, היה החלק העצוב ביותר בתשדירי התעמולה אמש.
• • •
את הקרינג' סיפקו המפלגות הזעירות, הרצות רק בשביל לקבל זמן מסך. מפלגת הפיראטים עם מצע הכולל אינטרנט חינם, לגליזציה ושלום. מפלגת קמ"ה, שיצאה נגד השופטים המהווים פרה קדושה בתיבול ציטוטים מר' נחמן מברסלב. מפלגת העם הישראלית, נגד "ההפרטות והלאומנות". מפלגת הגוש התנ"כי היהודית־נוצרית. מפלגה המחיה את התנועה הכנענית וקוראת לחזור לכתב העברי הקדום. ומפלגתה של לריסה עמיר הקוראת לוועדת חקירה על אוסלו, ההתנתקות וחטופי תימן. ולקינוח מפלגת עוצמה יהודית, האומרת שרק היא עומדת בינינו לבין בחירות רביעיות. אתם תבחרו.