תנו מבט עמוק בדימוי הזה: שלושה קולונלים מביטים בכם, דרגות נוצצות על כתפיהם, מדיהם מגוהצים ומאחוריהם מתנוססים דגלי הלאום וצבא העם. להלן: "קבינט מקצועי". מנגד, בשחור לבן ובהבעות לא מחמיאות, משובצות תמונותיהם של האנטיתזות: ה"דוס", ה"הומו" ו"הבהמה המזרחית". במי תבחרו, שואלים הקולונלים - בקבינט עטור הדרגות שלנו או ב"קבינט החובבנים"?
כמה אמת חושף פריט התעמולה הזה. כמה אפשר ללמוד ממנו על הערצת המיליטיריזם הסמויה, שסיסמאות השלום והחברה האזרחית של השמאל הישראלי הדחיקו לעומק התודעה. כמה גלוי בו הגבול הדקיק בין ממלכתיות לפשיזם, ואיזה סיפור הוא מספר לנו על כמיהה סמויה לגבר־גבר חזק שיבוא, ייקח פיקוד ויעשה כאן סדר (ואגב גברים, לא נעלמה מעינינו הרחקתו של יאיר לפיד מקולאז' הטסטוסטרון).
שלושת הקולונלים הם שיר געגוע למה שהיה פה פעם, ארץ ישראל הישנה והטובה, מתנשאת, לבנה ושוביניסטית, אבל נראית כמו שאנחנו אוהבים, יפת בלורית ותואר. ארץ אהובה שנשלטת בידי פקידים, קצינים ופוליטיקאים "משלנו", לפני פלישת "האחרים", שהחריבו כל חלקה טובה עם החובבנות והדמוקרטיה שלהם. אבל אין מה לדאוג. יש מי שימגר את נזקי הדמוקרטיה וידאג לגרש את החושך הדתי־מזרחי־לא סטרייטי הזה. הוא מביט אליך עז פנים מלשכת הרמטכ"ל שממנה הוא לא יצא באמת מעולם. הוא יטפל בהם, ב"אחרים", כמו בסיירת, כמו בקיבוץ. נוחו אזרחים, יש לכם דמות אב להישען עליה, תקווה לבנה לחלום עליה.
עוד בנושא:
מה בתעמולה: אולי מחר בלי גלגלי עזר
מה בתעמולה: הפגנתם? אין תקציב!
שלושה קולונלים מביטים גם בכם, אזרחי ישראל השנייה. גם אתם צריכים לעבור לדום ולתת להם את המפתחות, כי אתם לא עשויים מהחומר הנכון. תסמכו עליהם; אמנם הם לא בהכרח הבריקו בתפקידם בעבר, אבל בשביל לטהר את הארץ מהנגע שגנב את המדינה, הם יעשו את מה שצריך לעשות. אז תצדיעו אם אתם יודעים מה טוב לכם, כי זה אנחנו או הם, וכי חייבים להתקדם, בפקודה.
ועוד משהו: האם שמתם לב שבישראל מלבלב תת־ז'אנר נפרד של תעמולה, שאפשר לכנותו "תעמולת הלשעברים"? כוכביו הבולטים ביותר, בעידן נתניהו, הם אהוד ברק ואהוד אולמרט, שככל הנראה חשים שהתמשכות כהונתו של נתניהו מגמדת עוד ועוד את מורשתם כראשי ממשלה. כוכב הז'אנר האולטימטיבי עד לא מכבר היה ברק, אך השבוע הדיח אותו ממעמדו אולמרט, שהודיע על כוונתו להיפגש עם אבו מאזן ולצאת עימו במשותף נגד תוכנית המאה של טראמפ.
ראש ממשלה לשעבר שחובר ליו"ר הרש"פ באמצע גל פיגועים נגד ראש ממשלה מכהן זה דבר מביש, מטופש, חתרני ונרקיסיסטי כשלעצמו. העובדה שזה מגיע ממי שבשלהי כהונתו הגיע כמעט עד ויתור על הכותל, וגם בזה נכשל בשכנוע ה"פרטנר", הופכת את המופע למופרך ונטול מודעות עצמית פי כמה. לאן התגלגת, יא אהוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו