החלטת הליגה הערבית לתמוך בסירובו של אבו מאזן לאמץ את תוכנית המאה של טראמפ אכזבה את וושינגטון, אבל לא חוללה גלי הדף במזרח התיכון. גם לא ברמאללה.למעט הפגנה דלת־משתתפים במחנה פליטים בלבנון, לא נצפו בשום בירה ערבית תהלוכות מחאה בדרישה להעניק לפלשתינים את "מלוא זכויותיהם". גם החותמים על החלטת הליגה לא יצאו מכליהם. שר החוץ של האמירויות המשיך לצייץ בזכות הצורך לבחון את התוכנית האמריקנית בכובד ראש, ונשיא מצרים א־סיסי נתן זמן מסך לג'ארד קושנר, אדריכל התוכנית, להסביר בהרחבה לעם המצרי בראיון טלוויזיוני מדוע הפלשתינים מחמיצים כעת הזדמנות פז שלא תחזור.
מי שצפו בראיון של קושנר יכולים היו להתרשם כי להערכתו מדינות ערב המתונות ימשיכו לנרמל את יחסיהן עם ישראל בלי קשר לעמדת הפלשתינים כלפי תוכנית המאה.גם חוצות הגדה דממו, ובחוצות הערים הגדולות, למעט התפרעויות פה ושם, לא נרשמה התרגשות מיוחדת אחרי נאומו של עבאס.
אם ציפה הראיס לגיבוי מסיבי של הרחוב להבטחתו לנתק כל קשר עם ארצות הברית וישראל - זה לא קרה. ספק גדול אם הצליח להרשים בטענה ש"העולים מאתיופיה ורוסיה אינם יהודים". זה אפילו לא היה טיעון מקורי. נזכרתי כיצד ערפאת, קודמו בתפקיד, התאמץ בשעתו לשכנע אותי במשך שעה ארוכה שהיהודים יוצאי מדינות ערב הם בעצם ערבים, לא יהודים.
יש לפחות שתי סיבות לאדישות של הציבור הפלשתיני כלפי תוכנית המאה. האחת, ההערכה כי התוכנית, למרות מה שנאמר עליה, איננה עומדת לביצוע מיידי. כל עוד לא נפגעת שגרת החיים, כל עוד יותר מ־60 אלף בעלי רישיונות ממשיכים לצאת כל בוקר לעבודה בישראל והמצב הכלכלי לא הורע באורח דרמטי - אין סיבה לצאת להתעמת עם חיילי צה"ל. צעדים חד־צדדיים בשטח, אם יינקטו - לרבות מהלכי סיפוח - עלולים כמובן לשנות את התמונה.
עוד בנושא:
"אבו מאזן הנחה לחדול משת"פ ביטחוני עם ישראל"
אבו מאזן ברוגז – ומפקיר את הפלשתינים
הסיבה האחרת לאדישות היא הניכור ההולך וגובר בין הציבור הפלשתיני בגדה לבין ההנהגה ברמאללה בראשות אבו מאזן. המנהיג בדמדומי כהונתו נתפס כבלתי רלוונטי. מצד אחד כולם מבינים שלא יחתום על שום תוכנית שתוגש לו, כיוון שהוא רוצה להיכנס להיסטוריה כמי שלא ויתר במאום, ומצד אחר לא מאמינים לו שהוא מתכוון לנתק לחלוטין את הקשרים עם ישראל, מה שיוביל בהכרח לקריסת הרשות.
נראה שגם בבית הלבן השלימו עם העובדה שאבו מאזן לא יספק את הסחורה. קושנר אמר בראיון על אבו מאזן שהוא "רוצה בשלום אבל אולי אינו מסוגל", ובהתבטאות נדירה הטיל כמעט את כל האחריות לסירוב הפלשתיני על כתפיו של סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלשתיני.
אין ספק שעריקאת, אחד האנשים הקרובים ביותר לאוזנו של אבו מאזן, רואה עצמו כאחד המתחרים העיקריים בקרב על הירושה המתנהל מאחורי הקלעים ברמאללה. צריך לתהות אם ההתקפה החריפה עליו מוושינגטון תחליש או דווקא תחזק את מעמדו.
אבל עריקאת איננו היחיד המתחרה על הירושה, ולאו דווקא בעל הסיכויים הגבוהים. הבולט ברשימת המתמודדים, הכוללת, בין השאר, את סגנו בפת"ח מחמוד אל־עאלול, ואת ג'יבריל רג'וב, הוא מאג'ד פרג', ראש המודיעין הכללי. לפרג' יש לכאורה שלושה יתרונות על פני מתחריו: השליטה בכוחות הביטחון, יחסיו הקרובים עם אבו מאזן, והעובדה שהוא כמעט הבכיר הפלשתיני היחיד שממשיך לקיים קשרים הדוקים עם הממשל האמריקני, למקרה שמישהו ברמאללה ירצה בכל זאת לחפש את מספר הטלפון של טראמפ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו