דחיית החלת הריבונות עלולה לפגוע בנתניהו

ההבדל שבין להביא לממשלה לפני הבחירות את אישורהחלת הריבונות על בקעת הירדןויישובי יהודה ושומרון - או חלקם - לבין לא להביא אותו כלל, הוא למעשה ההבדל שבין נקיטת צעד מנהיגותי ממשי לבין עוד הבטחת בחירות.

ראש הממשלה נתניהו אמנם נקלע, שלא בטובתו,לפערי השקפות וחילוקי דעות בתוך הבית הלבן, שאותם לא יכול היה לצפות מראש - אולם בשל הסיטואציה שנוצרה, נראה שאין לו כרגע ברירה. גם אם התיאום האמריקני לא יהיה מושלם, גורלו הפוליטי מונח פה על הכף.

מלכתחילה, שום דבר לא היה קורה אם הממשלה לא היתה מספחת כלום עד אחרי הבחירות. במערכת הבחירות הקודמת הבטיח נתניהו שאם ינצח יספח את בקעת הירדן והסתפק בכך. אלא שהפעם הסיטואציה שונה בתכלית. מהבטחת בחירות הפכה הצהרת הסיפוח למעשית ומוחשית ביותר, כאשר רגע השיא היה ביום שלישי בבית הלבן בטקס השקת תוכנית המאה. הציפיות באותו רגע הרקיעו שחקים. ההתרגשות שברה שיאים.

בהתנחלויות פתחו בקבוקי שמפניה ובחזית הבית הלבן פרצו עיתונאי ימין בריקוד ספונטני לרגל המאורע. מסמוס האירוע והכנסתו, שוב, לתוך מסגרת של התחייבות עתידית אמורפית, עשויים להיות מתורגמים בקלפי ובאופן שאינו מיטיב עם הליכוד והעומד בראשו, בלשון המעטה.

הרושם שמנסה ליצור "כחול לבן"

בינתיים, בעוד נתניהו מתבלט מה לעשות וכיצד לנהוג עם הסיטואציה החדשה והמתעתעת, בכחול לבן החליטו אחרי דיונים והתלבטויות לחבק את התוכנית, על כל חלקיה. בכך הם מנסים ליצור את הרושם שאין הבדל גדול בין גנץ ונתניהו מבחינת השקפה, וכי ההבדל היחידי ביניהם נעוץ בעובדה שגנץ יהיה פנוי לעסוק בכך אם ייבחר, בעוד נתניהו ייאלץ במקביל לנהל משפט על שלושה תיקים.

נפתלי בנט קיבל הזדמנות להציג את ההבדל בינו לבין השאר, כאשר מפלגתו ימינה אימצה רק את החלקים הטובים בתוכנית - קרי הסיפוח, ומצד שני דחתה באופן נחרץ את שאר מרכיביה. במידה שנתניהו לא יביא סיפוח לפני הבחירות לאישור הממשלה, תהיה זו זריקת מרץ רצינית לקמפיין שיתקוף את הליכוד מימין על הססנותו.

גם העבודה־מרצ מקבלת הזדמנות להציג בידול ברור בינה לבין כחול לבן, בכך שהם דוחים את תוכנית השלום של טראמפ באופן מוצהר, ומכל ההיבטים. הקרב בין מחנה האנטי־ביבי קשה ועקוב מדם. זה קרב שבו עד כה הפסידו העבודה ומרצ, כל אחת בנפרד, לכחול לבן, ואילו עכשיו קיבלו הזדמנות נוספת.