בעומק השטח

"זקן המתנחלים", אליקים העצני, כיום בן 93, היה האיש שטבע כבר לפני שנים את "משל האקווריום והדגים". העצני, ממייסדי מועצת יש"ע ומראשוני המתיישבים בקריית ארבע־חברון, הביע חשש מפני אפשרות שהיישובים היהודיים ביהודה ושומרון - "הדגים שבאקווריום", כלשונו - יישארו על כנם, אולם המים שבאקווריום יישאבו משם. "אותנו ישאירו לגסוס, אבל את כל מה שסביבנו יעבירו לפלשתינים", אמר פעם העצני, "זו תהיה הדרך של השמאל לחנוק אותנו בחביבות".

לפחות על פי תוכנית טראמפ שפורסמה השבוע - החשש הזה הוסר במידה רבה. יהיו אמנם 15 יישובים ישראליים שייוותרו כמובלעות ריבוניות ישראליות בתוך שטח המדינה הפלשתינית כשרק כביש קושר אותם לאזורי הריבונות הישראליים ביו"ש. אלה יהיו "בלונים על חוט", כפי שהגדיר זאת אחד מראשי מועצת יש"ע השבוע, אבל בסך הכל - הכוכבים הסתדרו השבוע יפה למתנחלים, והם רשמו שורה של הישגים, שעד לפני שנים אחדות, מרביתם לא העלו בחלומותיהם הוורודים ביותר שהם בני מימוש.

על פי הנוסח הכתוב של תוכנית המאה, 97% מכלל 460 אלף המתנחלים שחיים כיום ביהודה ושומרון - 4% מכלל תושבי מדינת ישראל וכ־15% מאוכלוסיית הגדה כולה - יישארו במקומם תחת ריבונות ישראלית ויחוברו למדינת ישראל.

לעומת זאת, על פי ההצהרה בעל פה שחולצה על ידי ראשי המתנחלים מטראמפ ונתניהו, שעתיים בלבד לפני הצגת תוכנית המאה, לא מדובר ב־97% של המתנחלים אלא ב־100%! ברגע האחרון, סעיף פינוי המאחזים, כ־60 במספר, שבמקור נכלל במתווה טראמפ, הושמט מתוכנית המאה! על אפשרות פינוי המאחזים - שייתכן כי מלכתחילה שולבה בתוכנית המאה כ"עז" בלבד - עוד יתנהל כנראה ויכוח גדול, תיאורטי צריך לומר, שכן כל עוד הפלשתינים לא מקבלים את התוכנית, שום מאחז אינו זז ממקומו.

הנה למשל, בין המאחזים שהיו אמורים לכאורה להתפנות נמצאים נתיב האבות ושדה בועז (שבגוש עציון) וגם מאחזים מגוש שילה: אש קודש (70 משפחות), קידה, עדי עד, ואחיה וכן מעלה רחבעם ופני קדם. רוב המאחזים הם יישובים לכל דבר. חלקם קיימים כבר 20 שנה ויותר. רוב יושביהם הם מתנחלים נורמטיביים, לא "נערי גבעות" פורקי עול ומשמעת, אך עד היום רובם לא הוסדרו חוקית.

בשנתיים האחרונות ערם נתניהו קשיים ומכשולים על תהליך הסדרת המאחזים הלא מוסדרים שבהם מתגוררים כ־5,000 איש (כמחצית ממספר תושבי גוש קטיף שפונו ב־2005 מבתיהם). במבט לאחור, ניתן אולי להבין מדוע. לא מן הנמנע שבמגעים המוקדמים עם האמריקנים הוא התבקש להימנע מכך. 

הישג ענק נוסף שרשמו המתנחלים נוגע להגדרת השטח שעליו תוחל הריבונות הישראלית ושבו יותר להם להמשיך ולבנות. זה עדיין לא סופי, ולא נרשם בשום מקום, אך ממה שמצטייר עתה אין מדובר רק בתחום השטח הבנוי של ההתנחלויות - 1.52% משטחי יו"ש בלבד (87 אלף דונם), אלא בתחום השיפוט של היישובים - 9.38% משטחי יו"ש (537 אלף דונם).

אליקים העצני, "זקן המתנחלים" // צילום: קוקו

עם זאת, על פי מתווה טראמפ, מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון לא יתרחב מעבר לכך: אזורים רבים משטחי C יצטרפו לשטחי B, ו־A ויעברו לפלשתינים. מדובר על כמעט כל אזור צפון השומרון וחלק גדול מאד מאזור דרום הר חברון. מבחינה זו, הנתון שמספר על 30% סיפוח מטעה מבחינה מסוימת, שכן שני שלישים מהשטח שיסופח הוא באזורי בקעת הירדן וצפון ים המלח, אזורים דלילי אוכלוסייה יהודית, שבהם חיים כ־8,000 נפש בלבד.

אם בוחנים את השטח ולא את מספר התושבים, הרי באזורי יהודה ושומרון (חוץ ממרחבי הבקעה וים המלח), שבהם חיים כ־450 אלף יהודים, יסופח לתחומי הריבונות הישראלית רק כ־10% מהשטח. כ־90% מהשטח ייוותר בידי הפלשתינים. משמעות הדבר היא תוכנית גושים מורחבת, נדיבה יותר מאי פעם מצד האמריקנים, אך עדיין מצומצמת למדי! מרכזי הריבונות הישראלית הרחבים ב"גושים", יהיו דומים למדי לתוכניות גושים אחרות בעבר: אזור מעלה אדומים (עדיין לא ידוע אם במסגרת הסיפוח תופשר סוף־סוף הבנייה המוקפאת באי־1), גוש עציון, מערב השומרון, אריאל וכאמור בקעת הירדן וצפון ים המלח.

את סיפור "המובלעות", 15 במספר, מתקשים אנשי יש"ע לבלוע: 14 אלף היהודים שחיים בהן אמנם ייוותרו בריבונות ישראלית, אך בעומק השטח הפלשתיני. לתושבי המובלעות תינתן הבחירה להמשיך לחיות שם תחת הגנת צה"ל, כאשר כל מה שמחבר בינם לבין ריכוזי ההתיישבות היהודית ביו"ש הוא כביש, או להתפנות לתחומי ישראל. מצבן של המובלעות יהיה דומה למצבן של נצרים או חומש לפני ההתנתקות - "בלונים על חוט", בהבדל אחד: תהיה בהם ריבונות ישראלית.

חלק מיישובי המובלעות הם "יישובי דגל" בתולדות ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון: אלון מורה - התנחלות שפרצה את הדרך להתיישבות היהודית בשומרון - שבה חיים עד היום אחדים ממייסדי גוש אמונים דוגמת בני קצובר; עתניאל שבדרום הר חברון ואיתמר שבשומרון - יישובים שספגו אבידות כבדות בנפש במהלך שנות קיומם והפכו לסמל של הקרבה ומופת. רק השבוע התקיים בעתניאל טקס הכנסת ספר תורה מרגש ורב־משתתפים לזכרה של דפנה מאיר, שנרצחה שם על ידי מחבל לפני ארבע שנים, ובאיתמר עוסקים כבר כמעט עשור בהנצחת בני משפחת פוגל - זוג הורים ושלושת ילדיהם - שנרצחו שם לפני תשע שנים, באמצעות הקמת מוסדות תורה וחסד על שמם.

חששות - וחיוכים

יתר "המובלעות" הם יישובי צפון השומרון. ארבעה מהם (חומש, שא־נור, כדים וגנים) פונו כזכור בהתנתקות, ועתה הופכים שלושה נוספים למובלעות: חרמש, מבוא דותן וברקן. לצידם יהפכו למובלעות גם יצהר שבשומרון, תלם ואדורה שבדרום הר חברון, עטרת שבבנימין, יישובי מזרח גוש עציון: אספר (מיצד) ומעלה עמוס, כרמי צור שבין קריית ארבע לגוש עציון, ונגוהות ובית חגי שבדרום הר חברון.

היישוב היהודי בחברון יהפוך לנקודת התיישבות מוסדרת? מערת המכפלה בחברון // צילום: יואב ארי דודקביץ'

לעומת זאת, מתנחלי חברון יכולים כנראה לחייך. היישוב היהודי בחברון, שבע מאבקים, מוקפא שנים רבות, ועתיר אירועי טרור ודם - ההתנחלות הכי אידיאולוגית שנותרה עד היום ללא סמל יישוב - תהפוך לנקודת התיישבות מוסדרת, ותיעטף אף היא במטריית הריבונות הישראלית. כך יקרה כנראה גם עם מערת המכפלה. הדבר אמנם לא נרשם במפורש בתוכנית אך נתניהו הבטיח למתנחלים וגם בשיחת ועידה עם שרי ממשלה השבוע בזו הלשון: "אספח את קריית ארבע, והיישוב היהודי בחברון".

מוחקים את מתווה קלינטון

אם ימומש מתווה טראמפ, ויהיה סיפוח - גם הטרמינולוגיה תשתנה. המינהל האזרחי וחוקי השלטון הצבאי על אזורי הריבונות הישראלית החדשים יבוטלו. לא יהיו עוד אזורי A, B ו־C, אלא אזור ישראלי, בריבונות ישראל, שיהיה חלק ממדינת ישראל, ואזור פלשתיני, בריבונות פלשתינית, שיהיה חלק ממדינת פלשתין. שחור ולבן ללא גוני ביניים. משמעות הדבר היא שלא יהיה ניתן עוד לפנות יישובים במסגרת הסדר מדיני ללא אישור ממשלה, כנסת ומשאל עם. כמו כן, במקרים לא מעטים של בנייה בטעות על קרקע פלשתינית פרטית, שבעבר הסתיימו במראות של הרס, חורבן ופינוי, ניתן יהיה מעתה לטפל כמו בתוך "הקו הירוק" בפיצוי וב"שווה כסף". 

ומה באשר לירושלים? מתווה טראמפ מוחק כמעט לחלוטין את מורשת אוסלו ומתווה קלינטון בנוגע לבירת ישראל. נוסחת "אשר יהודי ליהודים, ואשר פלשתיני לפלשתינים", שהוביל ביל קלינטון ושמשמעותה העברת כל השכונות הערביות בירושלים למדינה הפלשתינית העתידית, לצד מסירת הרובע המוסלמי והנוצרי של העיר העתיקה לפלשתינים - למעשה שובקת חיים במתווה טראמפ.

יתרה מזאת, בחודשים האחרונים הצליחה ישראל להוציא מפרק ירושלים במתווה טראמפ כמה נקודות שהיו מאוד לא נוחות בעבורה. ראשית - השכונות הערביות היחידות שייגרעו מירושלים ויצורפו לשטח המדינה הפלשתינית הן השכונות שמעבר לגדר הביטחון. לעומת זאת, אין בתוכנית העברה של שכונות ערביות נוספות דוגמת ג'אבל מוכאבר או בית חנינא שבתוך גדר הביטחון, לתחום המדינה הפלשתינית העתידית.

שנית - אין בתוכנית שיתוף של הפלשתינים בניהול שכונותיהם בדמות "ריבונות פונקציונלית" או "אוטונומיה מוניציפלית", מרכיב שהיה שם עד לפני חודשים אחדים. בישראל ראו בעייתיות רבה באפשרות שמתווה טראמפ יזכיר "ריבונות פונקציונלית, שכן זהו מושג עם מנעד רחב של אפשרויות, החל ממעורבות ניהול סמלית של הפלשתינים באמצעות רבעים או מינהלים קהילתיים - ועד אוטונומיה ניהולית ותכנונית של ממש עם עירייה נפרדת או משותפת. הסעיף הזה, כאמור, נמחק. במקומו שולבו סעיפי תיירות, שמעניקים לפלשתינים זכות להשקיע ולפתח אזור תיירות (תחת ריבונות ישראלית) בעטרות שבצפון ירושלים, וכן לקחת חלק בפיתוח התיירות בעיר העתיקה.

סעיף משמעותי נוסף שכמעט נכנס לתוכנית, אך נפל ממנו בחודש האחרון, בעיקר בשל ההתנגדות הירדנית העזה, הוא שילוב של ערב הסעודית בניהול הר הבית. סעודיה, ששולטת על שני המקומות הקדושים ביותר לאסלאם, ביקשה לקנות לעצמה אחיזה גם במקום השלישי בקדושתו למוסלמים. הירדנים, שעל פי חוזה השלום שלהם עם ישראל נהנים ממעמד של אפוטרופסות מוסלמית על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, ובפועל הפכו לשותף הסמוי של ישראל בניהול ענייני הר הבית, התנגדו לכך בכל תוקף. בסופו של דבר סעודיה היא שוויתרה, והירדנים וגם ישראל נשמו לרווחה. אם יש עתה גורם שמאזן מעט את הלחץ הפנימי בממלכה ההאשמית לפוצץ את הסכם השלום עם ישראל, הרי זהו סעיף הר הבית בתוכנית טראמפ, שמשמר את המעמד הירדני באל־חרם אל־שריף.

על תפילות והתחשבות

לעומת זאת, הירדנים חוששים מאוד מניסוח מעורפל משהו ובלתי מובן בתוכנית המאה בסוגיה נפיצה: אפשרות שהיהודים לא רק יבקרו בהר הבית - אלא שגם יינתן להם להתפלל שם. מצד אחד נכתב בתוכנית, וכך גם הכריז הנשיא טראמפ, שהסטטוס קוו בהר הבית יישמר. הסטטוס קוו הזה מונע תפילות יהודים בהר. מצד שני, נכתב בתוכנית ש"האתרים הקדושים של ירושלים צריכים להישאר פתוחים וזמינים עבור מתפללים שלווים ותיירים מכל הדתות", וכי "יש לאפשר לאנשים מכל אמונה להתפלל בהר הבית / חראם אל־שריף, באופן שמכבד לחלוטין את דתם, תוך התחשבות בזמני התפילות והחגים של כל דת, כמו גם בגורמים דתיים אחרים", לשון המסמך. "מתפללים מכל הדתות" - משמע גם יהודים, אולם בהתניה הקובעת שיהיה צורך להתחשב גם ב"גורמים דתיים אחרים", טמון פתח המילוט של הממשלה מיישום בפועל של אפשרות כזאת, אם מתווה טראמפ ייצא אל הפועל.

מכל מקום, עצם הזכרת האפשרות הזאת בתוכנית אמריקנית, היא בוודאי חריגה מאוד ויוצאת דופן - והקפיצה את הירדנים. האפשרות הזאת גם סותרת לכאורה את "הבנות קרי" מ־2015 בין ישראל, ירדן וארה"ב, אשר קבעו מחדש שיהודים יוכלו לבקר בהר הבית, אך לא יוכלו להתפלל שם. מכוח ההבנות הללו הגדילה ישראל מאוד את מספר המבקרים היהודים בהר. בשנה שעברה, 2019, חצה מספרם את רף ה־37 אלף - פי שבעה(!) ממספר המבקרים היהודים השנתי בהר, רק לפני עשור.

האמריקנים הפתיעו בניסוחים שנראים כאילו יצאו מלשכתו של נתניהו גם בכל הקשור לשורת מקומות קדושים אחרים בירושלים, כאשר תיארו את ישראל במסמך שלהם כמעין "קוסטוס" (שומר) המקומות הקדושים בעיר, והמליצו להמשיך בסידור זה. ברשימה המפורטת של מקומות קדושים, שהאמריקנים שילבו בתוכנית המאה, מוזכרים, לבד מהר הבית, גם כנסיית הקבר והכותל המערבי, לצד מקומות ככנסיית אנה, שבה ביקר לפני שבועיים נשיא צרפת מקרון, הוויה דולורוזה שבעיר העתיקה, הכנסייה הרוסית, קבר זכריה, הר הזיתים, עיר דוד, בית הקברות היהודי סמבוסקי בהר ציון, בריכת השילוח ועוד עשרות כנסיות. למעשה, האמריקנים העניקו לישראל בתוכנית שלהם ציון "מצטיין", בכל הקשור לטיפול במקומות קדושים לשלוש הדתות במהלך יובל השנים האחרונות. הם כתבו בין היתר, כי בהתחשב ברקורד של ישראל בתחום זה וברגישות שגילתה, על הפרקטיקה הקיימת להימשך.

החלק המשמעותי ביותר בפרק ירושלים של "תוכנית המאה" הוא גריעת 4,000 דונם (כ־4 קמ"ר) מתחומי ירושלים ומהשטח הריבוני של מדינת ישראל והעברתם לתחומי המדינה הפלשתינית העתידית. יהיו שיראו בכך "מיני חלוקה" של ירושלים, שכן לראשונה מאז מלחמת ששת הימים, מסכימה ישראל לוותר על שטחי ירושלים שבריבונות ישראל - ואפילו מדובר בשטחים מעטים בלבד (כ־7% מהשטחים שסופחו וצורפו לירושלים ב־1967). על פי החוק הישראלי, הדבר דורש גם את אישור הכנסת.

עם זאת, יהיו שיראו בכך דווקא מתן "סוכרייה" לישראל. הנה ההסבר: בארבעת הקילומטרים הרבועים, שנמצאים כולם בתחום ירושלים וישראל, אך מחוץ לגדר ההפרדה (הביטחון), מתגוררת שליש מאוכלוסיית מזרח ירושלים, כ־140 אלף נפש, בתנאי חיים קשים אף יותר מאלה שמאפיינים את תנאי החיים של מרבית תושבי מזרח ירושלים. מדובר בעיקר בתושבי המרחבים של כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט. מאז הוקמה גדר הביטחון מדרום למרחבים הללו - על רקע פיגועי ההתאבדות המרובים והקשים בראשית שנות ה־2000 - הועמקו שם ההזנחה, העוני, העבריינות והיעדר המשילות ששררו בהם מלכתחילה. ישראל התייחסה לאזורים הללו לאורך שנים רבות כאל "צרה צרורה". גורמים רשמיים רבים הגדירו אותם כ"שטחי הפקר", ורבו בהם ביטויי המצוקה: עוני, סמים, עבריינות בנייה נרחבת, עזובה, הזנחה, רמת תשתיות עירוניות ושירותים עירוניים נמוכה במיוחד ואף נשק לא חוקי בכמויות גדולות שבו מחזיקים התושבים. בשנים האחרונות עלו בישראל כמה מתווים ביחס לאזורים הללו שבהם נוצר ריק שלטוני מובהק.

200 אלף אזרחים ערבים?

"תוכנית המאה" מאמצת למעשה את הצעתם של השר לשעבר חיים רמון ושל ח"כ ענת ברקו לשעבר להעביר את השכונות הללו לפלשתינים, ובפועל דוחה את הרעיון שבו תמך השר לענייני ירושלים זאב אלקין, להוציא אותם מירושלים, אך להשאיר אותם כמועצות מקומיות נפרדות בשטח ריבוני ישראלי. אגב כך, מתווה טראמפ משנה גם את הדמוגרפיה הירושלמית: כיום חיים בתחומי העיר כמליון איש - 60% מהם יהודים ו־40% ערבים. גריעת שליש מהאוכלוסייה הערבית מתחומי העיר תשנה את הדמוגרפיה ותעמיד את היחס בין יהודים לבין ערבים על 30:70 לטובת היהודים.

לכ־210 אלף הערבים שייוותרו בתחומי ירושלים שבריבונות ישראל, מציעים האמריקנים לבחור בין שלוש אפשרויות: הראשונה היא פוטנציאל למהפך של ממש. תושבי מזרח ירושלים שיישארו בתחומי מדינת ישראל תחת ריבונות ישראלית - כאלה שכיום נהנים ממעמד של תושבים בלבד (תושבי קבע) - יוכלו להפוך לאזרחים ישראלים. נוסף על זכויות והטבות כספיות וסוציאליות רבות שמהן הם נהנים כיום, ונוסף על זכותם לבחור ולהיבחר בבחירות לעירייה, כאזרחים - הם יוכלו גם להשתתף בבחירות לכנסת ולהשוות את מעמדם לזה של תושבי ירושלים היהודים. אם יחפצו בכך, יוכלו התושבים הללו לבחור גם באפשרות השנייה, ולהפוך לאזרחים פלשתינים במסגרת המדינה הפלשתינית העתידית. אפשרות שלישית: להמשיך להחזיק במעמד הנוכחי שלהם - תושבים בלבד, חסרי אזרחות כלשהי.

בירת המדינה הפלשתינית על פי תוכנית המאה תקום באותן שכונות ירושלמיות, שיוצאו מתחומי ישראל וירושלים ויעברו לשטח המדינה הפלשתינית. מדובר בשכונות ללא רצף טריטוריאלי ביניהן, באזור מחנה הפליטים שועפט, באזור כפר עקב ובאזור אבו דיס שבגבולה המזרחי של ירושלים, וכן לכאורה גם באזור וולג'ה, במרחק קילומטר בלבד מקניון מלחה שבדרום ירושלים. באזור וולג'ה נמצאים עוד כ־500 דונם שהוצאו דה־פקטו מירושלים, כאשר הוקמה גדר הביטחון לפני 16 שנה.

קשה להאמין שמישהו בצד הפלשתיני יקנה את הרעיון הזה למרות שהתוכנית לכונן בירה פלשתינית באבו דיס אינו חדש. בעבר אף נבנה שם בניין עבור הפרלמנט הפלשתיני ושורטט תוואי למסדרון יבשתי פלשתיני בין אבו דיס לבין הר הבית. תוכנית המאה אינה מזכירה מסדרון מסוג זה.

תעלומה נוספת שאין לה פתרון גם במסגרת תוכנית המאה, היא מה יהיה גורלן של "מובלעות" פלשתיניות, שמלכתחילה לא נכללו בתחומי ירושלים אלא בתחום "הגדה", אולם ישראל סיפחה אותן דה פקטו לירושלים עם הקמת גדר ההפרדה, והכניסה אותן בפועל אל תוך תחום העיר והגדר. מדובר בהר גילה ובכל השטח שעוטף אותו, כולל היישוב היהודי ובית ספר שדה שלצידו (כ־700 דונם), בשטח נוסף ממזרח לנווה יעקב שמחזיק כ־1,500 דונם, וכן 700 דונם באזור ואדי חומוס, שם נהרסו לאחרונה שורה של רבי קומות לא חוקיים. כאמור - אין במתווה טראמפ, המפורט מאוד, התייחסות לגורלם של השטחים הללו.

בימין ובהתיישבות אימצו שלשום את דבריו של שר הביטחון בנט בכל הנוגע לדחיפות הרבה שביישום מתווה הריבונות בתוכנית המאה. בנט הבהיר: "כשאראלה ממפעל הפיס דופקת בדלת, אתה לא אומר לה 'תחזרי אחרי הבחירות' ואתה לא אומר לה 'תני לי רק עשירית מהסכום'. כמה פעמים דיברו על בקעת הירדן לפני הבחירות ולא קרה כלום אחרי הבחירות. כל מה שלא נעשה עכשיו יושאר בחוץ לעוד 50 שנה, עד ההזדמנות ההיסטורית הבאה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו