כאב ותהילה: בלוס אנג'לס מתקשים לחזור לשגרה

"כספי, כמו הבחור הזה שלכם מישראל, עומרי", אמר לי בחיוך קובי בראיינט כשפגשתי אותו בלוס אנג'לס, בתום אירוע לקידום סרט תיעודי על חייו. ענדתי תג עם שמי באנגלית, והוא מייד זיהה את שם משפחתי, כמו זה של אותו כוכב כדורסל צעיר מישראל, אף שהיה די חדש בנוף האן.בי.אי.

אותה עונת פרישה, שבסיומה נתן הצגה אחרונה עם 60 נקודות לעיני 19 אלף צופים בסטייפלס סנטר ועוד 5.2 מיליון צופים מול מסכי הטלוויזיה, לוותה בקמפיין הצדעה מחמם לב ברחבי אל.איי. לאן שלא הלכת בעיר המלאכים, נתקלת בשלטי חוצות שמברכים את בראיינט, או פשוט קובי, כפי שכולם כינו אותו. אפילו מעריצי היריבה העירונית, ל.א קליפרס, לא נשארו אדישים.

בעיר שופעת כוכבי קולנוע ענקיים, שבה הסלבס מתהלכים סביבך בכל עבר, אפשר בקלות להתרגש מפרצופים מוכרים. אבל קובי, קובי נשא עימו הילה מיוחדת במינה, אדיבות, כריזמה וצניעות של סופרסטאר. תכונות שכל כך נדיר למצוא, גם אם נחפש ממש טוב.

עם קבלת הבשורה על מותו הטרגי, האבל על לכתו של המלאך בראיינט התפשט ברחבי העיר בן רגע. השמיים האפורים והעגומים של לוס אנג'לס, שאפיינו את בוקר יום ראשון הארור, המחישו את היגון הכבד שבו שקעה העיר ולמעשה העולם כולו. בדיעבד, מזג האוויר הקשוח הזה גרם לתנאי ראות שלא היטיבו עם אף כלי אווירי באותה שעה.

הכדור שקובי כל כך אהב, לצד הפרחים לזכרו // צילום: אי.אף.פי

למרות שאזור הדאון טאון סביב הסטייפלס סנטר היה חסום בחלקו בגלל טקס פרסי הגראמי שנערך במקום, אלפים מיהרו להגיע למקום כדי לחלוק כבוד אחרון לגיבור של לוס אנג'לס, הגאווה של הקהילה השחורה שהיללה אותו כאחת מאגדות הספורט הגדולות בכל הזמנים. הוא ידע את זה, וידע גם להעניק בחזרה בעזרת תרומות וצדקה.

כל הכותרות על משפט ההדחה, הפריימריז במפלגה הדמוקרטית וכל שאר ידיעות האקטואליה הפכו בשנייה אחת לדבר שולי בתקשורת האמריקנית. כל ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו התמלאו בסיקור ממושך על האסון. כתבים ומגישים בערוצים המקומיים שיתפו באנקדוטות אישיות, חלקם לא יכולים היו לעצור את הדמעות. "הייתי עם הבן שלי במשחק הפרישה שלו", "אני גר בשכונה שלו, תמיד הוא חייך ונופף לשלום", הם סיפרו.

כולם אהבו את קובי. במציאות כה מפולגת ואקלים חברתי סוער שמאפיין את האומה האמריקנית בשנים האחרונות, הבלאק ממבה היה בחייו ובמותו קונצנזוס. באשר לאהדה אליו לא היו חילוקי דעות, והאווירה הקשה ששוררת מאז - בהתאם.

שלום, היורשת ג'יג'י
ביממה שאחרי האסון, פרטי חקירה ראשוניים המשיכו לזרום. הערפל האופייני ללוס אנג'לס בשעות הבוקר היה כנראה גורם מכריע שהקשה על טייס המסוק להתרומם דיו ולהתרחק מההרים, מה שהביא להתרסקות על צלע רכס ההר. על פי העדויות, צוותי החילוץ התקשו מאוד להגיע לזירה, מה שהפך את האסון לטרגי ומכביד אף יותר.

אוהדים ומעריצים מחוץ לסטייפלס סנטר, אתמול // צילום: אי.אף.פי

תשעה אנשים נהרגו בסך הכל, ובהם גם בתו בת ה־13 של קובי, ג'יאנה, אותה כינו ג'יג'י. והיא? היתה פרח כדורסל בעצמה, שאביה, איך לא, טיפח. רק לפני כמה ימים פורסם סרטון ממשחק כדורסל שבו נראה קובי מסביר לג'יג'י היבטים טכניים של הנעשה על הפרקט. לא במקרה הפך הסרטון ויראלי: האגדה לימדה את מי שאמורה היתה להיות היורשת.

הכדורסל הציל את חייו של בראיינט, כך העיד בעצמו. את האהבה לכדור הכתום העצים גם לאחר שפרש ממשחק, כשכתב, הפיק וקריין את סרט האנימציה הקצר "כדורסל יקר", שזיכה אותו בפרס האוסקר לפני כשנתיים. זו גם היתה הפעם השנייה שבה זכיתי לראות במו עיניי את הפלא שנקרא קובי. "זה מרגיש טוב יותר מלקחת אליפות, מטורף!" אמר בראיינט הנרגש כשנכנס לחדר העיתונאים מאחורי הקלעים. הוא אחז בפסלון הנכסף, שלפי דברי חבריו היה משמעותי עבורו לא פחות מגביעי האן.בי.אי.

שלום אחרון לקובי. בעיר המלאכים מתקשים להתאושש // צילום: רויטרס

"לספורטאים יש משוכה קשה אחרי הפרישה, לפתע עלינו להתחיל מחדש", אמר אז קובי, "מצעירותי אמרו לי שבתור כדורסלן כל שעלי לדעת זה רק לשחק. לא לחשוב על כסף, לא על עסקים. מה רציתי לעשות אחרי פרישה? לספר סיפור, והאוסקר הוא אישור שהנה, מתברר שהבחור הוא הרבה יותר מכדורסלן".

לא רק עבור המעריצים קובי היה ויישאר הרבה יותר מעוד כדורסלן. הוא הנשמה של עיר שלמה, הגיבור שהפיח תקווה. הוא עשה את זה בעזרת החיוך הרחב והמבט הנחוש שייזכרו לעד. אם המבחן שלו היה לסחוף ולרגש מיליונים, הרי קובי לא רק קלע בכישרון על הפרקט, הוא גם קלע בול מחוצה לו וכבש את העולם.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות