"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"תוכנית המאה": רגע המבחן של כחול לבן

הדילמה האמיתית: מפלגה שהתחפשה לימנית לא יכולה להרשות לעצמה להתנגד להחלת הריבונות, במיוחד שמדובר במקום קונצנזואלי כמו הבקעה • פרשנות

,עודכן
הנהגת כחול לבן // צילום: אלעד מלכה

ההתפתחות המדינית בוושינגטון לוקחת את המערכת הפוליטית עד הקצה. אחרי שבועות של דיוני סרק, לא חסינות כן חסינות, ימין חזק ושמאל חלש, הגיע הרגע שמזקק יותר מכל את מה שבאמת חשוב, מתמצת את יסודות המחלוקת ארוכת השנים בתוך הציבור הישראלי, והופך את הבחירות הקרובות למכריעות מאי פעם.

אחרי שהגביה את רף הציפיות עד למקסימום, כל דבר שיהיה פחות מהחלת ריבונות בבקעת הירדן לפני הבחירות יהיה מבחינת בוחרי נתניהו אכזבה רבתי. אם נתניהו חשב, יחד עם טראמפ, להפוך אתתוכנית המאהלרגע מכונן בבחירות שיחזיר את היתרון אליו - הדרך היחידה לוודא שכך יהיה היא להביא לאישור הכנסת כבר בשבועות הקרובים את הצעת החוק להחלת החוק הישראלי על הבקעה. כל דחייה, מסמוס או החלת ריבונות קטנה יותר - כמו על מעלה אדומים בלב - עשויים להתהפך לנתניהו על ראשו. שוב, את הציפיות בנושא הוא עצמו יצר.

ראש הממשלה נתניהו לפני המראתו לוושינגטון // צילום: אריאל כהנא

עבור כחול לבן זהו רגע מבחן. בני גנץ אמנם קיבל את התוכנית (וגם תמונה נחשקת עם הנשיא האמריקני בבית הלבן), אולם לא התחייב לקדם החלת ריבונות כלשהי עוד לפני הבחירות. את ההחלטה, כרגיל, לא יוכל לקבל לבדו אלא בהתייעצות עם חברי הקוקפיט, שכל אחד מהם עשוי למשוך למקום אחר לחלוטין. הדילמה היא אמיתית: מפלגה שהתחפשה לימנית לא יכולה להרשות לעצמה להתנגד להחלת הריבונות, במיוחד שמדובר במקום קונצנזואלי כמו הבקעה.

אולם דעותיהם של כמה מחברי המפלגה, וכן של השותפות הבכירות העבודה־מרצ והרשימה הערבית המשותפת - שבלעדיהן גנץ לא רק שאינו יכול להיות ראש ממשלה אלא אפילו את המנדט מהנשיא לא יוכל לקבל ללא תמיכתן - הן התנגדות מוחלטת למהלך. מבחינת גנץ תמיכה עשויה להיות הרסנית עוד יותר, וזאת כשחברי הרשימה המשותפת יכריזו שאחרי ההצבעה אין הבדל מבחינתם בין נתניהו לגנץ, ובאותו רגע חלומו להתמנות לראש הממשלה ייעלם, כנראה לתמיד.

התמונה מהבית הלבן איכותית ויפה, אך אינה יכולה להסתיר את חוסר ניסיונו המדיני של גנץ, שהשיג אותה רק בגלל התעקשותו של נתניהו לשתף אותו בשיח הפנימי והמיוחד בינו לבין הנשיא. את הטעות הפטאלית שלו כבר עשה כאשר הביא את יועצו האסטרטגי רונן צור, שבאמתחתו לא מעט ציוצים ארסיים נגד טראמפ.

גם מימינה יש ציפיות. עם כל הכבוד להחלת הריבונות, העובדה שהתוכנית תכלול התחייבות להקמת מדינה ערבית נוספת בשטח ישראל תאלץ את מפלגת הימין להתנגד לתוכנית. אולם גם להתנגדות יש גבולות. יש התנגדות דקלרטיבית ויש התנגדות הגוררת איתה פרישה מהממשלה. לפי כל ההערכות, ימינה יכולה להתנגד לתוכנית אולם להישאר בקואליציה. הרי להצבעה בכנסת יביא נתניהו רק את החלת הריבונות, ולא את כל החבילה.

מתעסקים בזוטות

ויש מי שמתעקשים להתעסק בזוטות כאשר משק כנפי ההיסטוריה מכה בכל עוצמתו. אם אכן מהלך מכונן לפנינו - כל הכותרות החלוקות והמסכים המפוצלים רק יעידו כאלף עדים כי ההתעסקות בנתניהו שברה שיאים של אובססיביות, גם כשהמציאות האמיתית הולכת ומשתנה בדרמטיות אל מול עינינו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר