אתם נוסעים במכונית המשפחתית ושומעים שיעור בדף היומי, כשבמושבים האחוריים יושבים הילדים. ואז פתאום המרצה מגיע לסוגיה הקשורה לקרי לילה, זב, נידה או טבילת נשים – מה תעשו? זו הסיטואציה שאיתה התמודדה השבוע ד"ר מיכל פרינס, חוקרת מיניות של נשים דתיות ולומדת טרייה של הדף היומי.
"התגובה שלי די הפתיעה אותי", אומרת פרינס, "באינסטינקט מיידי פשוט הנמכתי את עוצמת הקול, כמו שמנמיכים כששומעים חדשות ליד הילדים ויש ידיעה על מעשים מגונים או פגיעה מינית. ואז עצרתי ושאלתי את עצמי למה אני מנמיכה, הלא מדובר פה בשיעור גמרא. אם בבית המדרש אפשר לדבר על זה, למה אי אפשר שהנושא הזה יהיה נוכח אצלנו ברכב? אז הגברתי בחזרה, אבל בכל זאת הצצתי לראות מי ער ושומע את השיעור. אחת הייתה עם אוזניות, והשניים שבמושב האחורי ישנו, כך שלא התעוררה שיחה סביב זה".
פרינס, מייסדת ומנהלת מרכז יהל ומדריכה זוגות ליחסי אישות, הופתעה לגלות עד כמה המיניות נוכחת בלימוד היומי: "ידעתי שבגמרא מדברים על הכול, אבל פתאום כשהתחלתי ללמוד בעצמי גמרא מדף ב', יום אחרי יום, זה נהיה נוכח יותר. כמעט בכל יום יש איזו סוגיה שנוגעת במיניות ובגוף האישה, ולפעמים אפילו הסבר של נושא אחר באמצעות איברי האישה. לדעתי יש פה הזדמנות אמיתית בשבילי לשוחח על הנושאים האלו עם הילדים שלי. כל נושא כזה הוא פלטפורמה לשיח, וזה לא משנה אם הם פוגשים את זה בשיעור גמרא משפחתי, בטלוויזיה, בשיעור חינוך מיני או אפילו ברחוב. החובה עליי כאמא ומחנכת עם ראייה בריאה בנושא להיות שם בשבילם, ואין נושא שאני יכולה להסתתר מפניו, כי אם זה לא יגיע ממני, זה יגיע ממקום אחר".
סיור לימודי במקווה נשים
פרינס לא לבד. מי שנאלצו להתמודד בצורה חזיתית עם לימוד של סוגיות מיניות לילדים הם יוצרי "משנאות", מיזם לימוד משנה מאויר להורים וילדים – שהכרך השישי שלו, מסכת ברכות, יראה אור בקרוב – ומיועד ללימוד משפחתי גם עם ילדים צעירים במיוחד, דבר שאילץ את הכותבים לשאול את עצמם איך מלמדים ילדים בני שלוש, חמש ושבע על קרי לילה, נידה וטבילת נשים, נושאים שגם לומדים מבוגרים יותר מתקשים להתמודד איתם.
איור: חננאל תורג'מן
"לימוד משנה חוויתי של הורים וילדים יכול להיות בסיס משמעותי לשיח וחיבור", מסביר חננאל תורג'מן, אמן הציור שמאחורי המשניות המאוירות, "ובגלל שהלימוד מיועד למנעד רחב של ילדים, חשוב שהספרים יתאימו לכולם, וכשאנחנו מגיעים למשניות שמצריכות רגישות גדולה יותר, אנחנו משתדלים לתת מצע טוב לשיח של הורה וילד. כצייר אני צריך להחליט ולשקול מה שמים מקדימה ואיזה רגע במשנה אני מדגיש, ולא פעם אני בוחר להעשיר את הפירוש בהיבט נוסף חוויתי או אפילו פרשני. בנושא המיניות והחיבור לגוף נגענו לראשונה כבר במסכת מגילה ובמסכת יומא, אבל שם העיסוק היה עקיף, ואילו במסכת ברכות היינו חייבים לתת מענה ישיר יותר מכיוון שהמסכת עוסקת ישירות בטומאות הגוף השונות".
תורג'מן, יחד עם כותבי הפירוש, הרבנים גרוס ומכטה, בחרו להתמקד בטבילת הנשים ולהאיר אותה באור חיובי, דווקא בגלל שלעיתים יש כלפיה סטיגמה שלילית. "בהתחלה חשבתי לצייר אישה שהולכת למקווה ומתכוננת לכך", מסביר תורג'מן, "באופן כזה שהדבר לא יראה זר וכדי שכל הורה יוכל לבחור האם להתייחס לזה ובאיזו צורה, אך לאחר חשיבה מחודשת עם אשתי, בחרנו להציג את המקווה עצמו כמקום נעים ומזמין כמו כל ספא טוב שמטרתו לפנק את הגוף שלך ולאפשר לך להתחבר לעצמך מחדש. חשוב לנו להציג כך את מקווה הנשים מכיוון שלרוב בנות לא נחשפות אליו עד לפני החופה, ולא בכל הקהילות נוהגים לערוך 'מסיבת מקווה'. אני מאמין שאנחנו נותנים בסיס כללי לשיח בין הורים לילדים כדי שהדברים יעלו באופן המתאים לכל משפחה".
אני, אתה וקרי הלילה
גם בנושא קרי הלילה מטפלים ב"משנאות" בעדינות, ואת המילים "בעל קרי" שמוזכרות בשמנה הם מפרשים באופן שמשאיר מקום לבחירת ההורה: "בעל קרי – שיצאה מאיברו שכבת זרע". ד"ר פרינס רואה בעיסוק במיניות באמצעות לימוד תורני של הורים וילדים הזדמנות טובה להציף את הנושא: "אנחנו חושבים שהילדים שלנו שואלים אותנו איזה תוכן לצרוך, אבל האמת היא שהתכנים מוגשים להם 'לפנים', ובצורה הכי אינטימית שיש, והשאלה הנכונה היא האם אנחנו מבינים את האחריות שלו ונמצאים שם כדי לתת את המבט שלנו, להעלות אולי סימן שאלה ולהציע מבט ביקורתי, אם צריך.
"היתרון הגדול בחשיפה למיניות מתוך לימוד משנה או גמרא היא שכך הילד לומד שהעולם הדתי-תורני שלנו, שממנו אנחנו יונקים, מדבר גם על הנושאים האלה ועוסק בהם, ואנחנו לא יכולים להתעלם. וזו הזדמנות להתמודד יחד. ואם הבת שלי תאמר לי שהיא הקשיבה לשיעור בגמרא והיא רוצה לשאול אותי על קרי לילה, אני הרגיש שזו הצלחה. כי היא גם למדה גמרא וגם הביאה את הנושא הזה אליי, מה שאומר שהיא רואה בי מקור של ידע ומישהי שאפשר לשוחח איתה על נושאים אינטימיים".
מה הדרך הנכונה לדבר על מיניות עם ילדים?
"אין דבר כזה 'נכון' ו'לא נכון' בהקשר הזה. כל ילד והבשלות שלו. התפקיד שלנו כהורים הוא לזהות את המקום שבו נמצא הילד ומתוך כך להנגיש את המיניות לילדים לפי השפה שלהם. אני מאמינה ששיח כזה מתחיל מגיל אפס, ורואה בכל אזכור של מיניות הזדמנות לשיח, וגם אמירה שהילדים שמעו בהסעה היא מבחינתי הזדמנות לשיח, בשפה שמותאמת להם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו