בחג חנוכה האחרון התקבצו בני משפחתו וחבריו של סגן דוד גולובנציץ ז"ל, שנפל בפעילות מבצעית בחברון בשנת 2017, כדי לציין את יום הולדתו ה-25. המפגש הטעון והמרגש התקיים בבית המדרש שהוקם לזכרו בירושלים, מקום מהווה רק חלק קטן ממפעלי ההנצחה הרבים שמשפחתו ייסדה לאחר מותו, שאת חלקם דוד הקים בעצמו עוד בחייו, ובראשם מיזם התפילין העולמי על שמו.
"דוד הקים מספר מיזמים", מספר אביו של דוד, שמעון גולובנציץ, "וביניהם צוותי משמחים שעברו בין חתונות כדי לשמח חתן וכלה ומיזם חלוקת מזון בכל יום חמישי". את יוזמת חלוקת המזון החל דוד בעודו בן 16 בלבד, ולאחר שהתגייס, המשיך בכל פעם שיצא לחופשה לביתו, לרכוש מצרכים ממשכורתו הצבאית. בעזרת חברים שגייס היה עובר בין משפחות נזקקות ומחלק להן לקראת שבת. כיום, שמעון ובני משפחתו ממשיכים את דרכו של יקירם ובכל יום רביעי מחלקים למאות משפחות סלי מזון. בנוסף הוא מציין, "מאז שדוד נפל, הקמנו מספר מיזמים גדולים ועוד שורה ארוכה של מיזמים קטנים".
דוד גולובנציץ, בנם של אסתר ושמעון, נולד בירושלים בשנת 1994 ובהמשך עבר עם משפחתו לאפרת שבגוש עציון. בשנת 2014 התגייס לגדוד 12 בחטיבת גולני ולאחר שסיים קורס קצינים שב לחטיבה לתפקיד מפקד מחלקה. בחודש יולי 2017, הוא נהרג בזמן פעילות מבצעית של יחידתו בחברון. שמו הטוב, שהלך לפניו עוד כשהיה בחיים, רק התעצם לאחר מותו.
דוד עם הוריו // צילום: באדיבות המשפחה
"מהיום הראשון הוא אמר לי שהוא פגש מלאך", כתבה אמו של אחד מחייליו של 'גולו', כפי שכינו אותו חבריו בצבא, לבני משפחתו של דוד והוסיפה, "הבן שלנו אהב והעריץ את גולו כמו שלא אהב בחיים". חייל אחר ציין מספר חודשים לאחר מות מפקדו כי "שמונה חודשים שאני נלחם ונאבק בעצמי ובשגרה בכדי להיות אדם טוב יותר כלפי עצמי והחברה הישראלית , להיות דוד!...אני מאוד מתגעגע אליו ועושה הכול כדי להמשיך את הדרך והמורשת שלו ולהנחיל אותה לסובבים אותי".
בסיפור מעניין שהתגלה לאחר נפילתו, תואר כי בזמן שדוד פיקד על מחלקת טירונים, הוא נתקל באמצע הלילה בחייל שלא הצליח להירדם. לאחר שיחה קצרה הוא הבין כי החייל טרוד ממצבה הכלכלי של משפחתו. למחרת, הוא ביקר בבית המשפחה ולאחר הביקור החל לשחרר את החייל מדי פעם, תוך שמירה על פרטיותו, כדי שיוכל לעבוד מעט ולסייע בפרנסת הבית. "היום כמפקד", כתב אותו החייל לבני משפחת גולובנציץ, "כל דילמה שיש לי אני קודם מנסה לחשוב מה דוד היה עושה כי זה הכי נכון. לפני שנכנסתי לתפקיד היה לי ברור שאני רוצה להיות מפקד כמוהו. לא כדי שהחיילים יסתכלו עליי בהערצה , אלא כדי שהחיילים יקבלו את כל מה שהם צריכים ויבצעו את המשימה על הצד הטוב ביותר ושידעו גם מהי חדוות עשייה".
את שמעון, שעד לנפילתו של בו שימש כמנהל המרכז הרפואי מעייני הישועה, הסיפורים האלה רק חיזקו ועודדו אותו להמשיך במפעלים של דוד ולהקים עוד רבים נוספים. מלבד חלוקת המזון לנזקקים וצוותי המשמחים, הוא ייסד עם משפחתו גם בית מדרש בשיתוף ראש ישיבת מקור חיים, הרב דוב זינגר ונשיאה, הרב עדין שטיינזלץ, פרויקט מנהיגות נוער בסיכון אותו הנקרא "נוער בסיכוי" וסיוע מול נפתולי הבירוקרטיה למשפחות שכולות אותן הוא מכנה "קבוצת האוכלוסייה המוחלשת במדינה".
אך גולת הכותרת מבחינתם של בני משפחתו של דוד, הוא מיזם התפילין העולמי על שמו, במסגרתו מחלק שמעון תפילין למעוניינים בכך וידם אינה משגת. הסיבה שמפעל זה קרוב במיוחד ללבה של המשפחה היא העובדה שדוד היה מחובר מאוד למצוות הנחת תפילין כבר מגיל צעיר. עד כה חולקו למעלה מאלף זוגות תפילין. "אנחנו מקבלים כתרומה כל זוג תפילין שאין בהם שימוש, אם צריך מתקנים אותם, ומעניקים לכל דורש ובמיוחד לחיילים שמעוניינים בכך", מציין דוד ומבקש מהציבור, "אם יש ברשותכם תפילין ישנות של סבא או הדוד שנפטר, חבל שיישארו אצלכם סתם למזכרת. יש הרבה מאוד אנשים שמעוניינים בהן".
לסיום, מספרת אמו של 'גולו', אסתר, על הצידה לדרך שצייד אותה בנה גם לאחר שנפל. "דוד היה ועודנו בשבילי דוגמא חיה לכך שאין דבר העומד מפני הרצון, וגם כשנדמה לך שאין לך טיפת כוח – יש לך והרבה. בשבעה חזרה על עצמו הסיפור כיצד בכל מסע הוא היה לוקח את חייליו במסלול יותר קשה ממה שתוכנן כדי להוכיח להם שהם יכולים. ובסוף המסע היה מראה להם שיש להם עוד כוח, שואל: 'איפה החיוך?' ודורש מהם להרים את הראש וכולם היו מרימים ראש ומחייכים. מבחינתי זאת הצוואה שלו עבורי ועבור כולנו".