"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"אלה היו טיסות בשליחות לאומית"
צביקה רוזנברג, שהיה בשנות ה־90 קברניט בצי מטוסי 747-200 של חברת אל על, הטיס אלפי עולים - ולא שוכח את החוויה • "היינו שותפים בעשייה: בדרך כלל מטיסים נוסעים בתשלום, אבל הפעם זה תשלום לעם ישראל"
צביקה רוזנברג בתא הטייס

"אלה היו טיסות בשליחות לאומית"

צביקה רוזנברג, שהיה בשנות ה־90 קברניט בצי מטוסי 747-200 של חברת אל על, הטיס אלפי עולים - ולא שוכח את החוויה • "היינו שותפים בעשייה: בדרך כלל מטיסים נוסעים בתשלום, אבל הפעם זה תשלום לעם ישראל"

נועם (דבול) דביר
, עודכן

"עבורי אלה היוטיסות בשליחות לאומית. הרגשנו שאנחנו שותפים בעשייה: כל הזמן מטיסים נוסעים בתשלום, אבל הפעם זהתשלום לעם ישראל", כך נזכר בהתרגשות ניכרת צביקה רוזנברג, שבשנות ה־90 היה קברניט וסגן טייס ראשי בצי 747-200 באל על. במשך אינספור שעות טיסה הוא הביא ארצה עולים ממדינות שונות.

בשל העובדה שמטוסים ישראליים לא נחתו בבריה"מ, העולים החדשים הועברו למדינות־מעבר שונות. חלקם המתינו רק כמה שעות עד לטיסה לישראל, וחלקם נאלצו להמתין כמה ימים. "אם אנחנו חוזרים לשנות השיא, 1990 עד 1991, מובן שהיו הרבה טיסות של עולים. העולים היו עושים את דרכם בטיסה או ברכבת מבריה"מ לרומניה, להונגריה, לפינלנד או למדינות אחרות, ושם עולים על מטוסים כחול לבן של אל על. הנוסעים היו ממושמעים, שקטים ונרגשים בצורה בלתי רגילה.
"אנחנו, כמובן, הסתכלנו מהצד והבנו את הסיטואציה: הם עזבו בית - אמנם למקום שהם רצו להגיע אליו, אבל הם לא באמת ידעו למה הם באים - והתחושות היו מעורבות. עבורי זו היתה התרגשות בלתי רגילה. אלו האחים שלך שחוזרים לארץ מכורתם, שחוזרים הביתה".

"באותה תקופה היו לא מעט התקלות", מוסיף רוזנברג, "טיסות העולים היו מוזמנות מראש, אבל כאשר נוצר מצב שבעיר המעבר שבה התארחו העולים הכל היה מלא, היו מזעיקים ברגע האחרון מטוס של אל על, ולרוב זה נעשה בטיסת לילה. באופן כללי, אתה לא יכול לנחות בכל מדינה מתי שבא לך, יש הגבלה, וישראל היתה מוכנה לשלם כל תשלום לכל מדינה עבור 'נחיתת יתר' - העיקר להביא את העולים. היו מקרים שהיו שולחים את העולים באוטובוסים לשדות תעופה אחרים אם היה מקום על המטוס".

יום כיפור בבודפשט

רוזנברג היה טייס קרב בחיל האוויר והשתתף במבצעים צבאיים רבים. בשנת 1971 הגיע לאל על, שם עבד במגוון תפקידים במשך 40 שנה והיה מנהל צי. במקביל לתפקידו כקברניט, היה יו"ר איגוד הטייסים הישראלי וסגן נשיא איגוד הטייסים הבינלאומי. מגל העלייה זכורה לו ביותר הטסת מאות עולים בצאת יום הכיפורים. "נדרשנו לפנות כמה שיותר מהר עולים מבודפשט", הוא מספר, "לא היה מטוס ולא צוות כי כולם כבר היו משובצים. הצלחנו לאתר מטוס, ואני, כסגן טייס ראשי יחד עם הטייס הראשי, יצאנו עם מטוס בטיסה רגילה לבודפשט בבוקרו של ערב יום הכיפורים. כשנחתנו, נותרו כמה שעות עד לכניסת הצום, והמטוס שהה על הקרקע במשך כל יום הכיפורים, כשבעצם השדה מסביב ממשיך להיות פעיל.

"את יום הכיפורים הזה העברתי בבית הכנסת הישן של בודפשט. במוצאי הצום היתה נהירה אל שדה התעופה. אני זוכר שהיתה התרגשות גדולה, גם בטיסה וגם בירידה מהמטוס, ועל אף השעה המאוחרת של הנחיתה נערך לעולים טקס בהשתתפות אנשי ממשל ונציגים שונים. זו היתה התרגשות עצומה ויוצאת דופן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...