2012. חופשת לידה רביעית. חיתול בד על הכתף, תינוק צורח על הזרוע, אחותו בת השנתיים מתיישבת על הטיטול המלא שלה ומורחת לק על כפות רגליה השמנמנות. שני הגדולים במשיחות אחרונות של המיצג "רסק עגבניות על שולחן". הטלפון מצלצל. על הצג: "אלעזר שטרן". מפתיע. ברור שעניתי. עשר דקות הוא דיבר. לא הבנתי מילה. הוא פתח בשיחה שהתחילה מהאמצע, כאילו שוחחנו אך לפני דקה. בזאר טורקי עם תינוק צורח, פוליטיקאי נחוש, ושני אמני רסק - עד שהתבררה הטעות. שטרן התכוון להתקשר ליועצת התקשורת אמילי מואטי, שעבדה אז עם "התנועה" שאליה הצטרף - והתקשר אלי. מואטי תמתי, מואטי תאומתי.
14 חודשים אחרי שנולדתי נולדה בנתניה ילדה מתוקה. הוריה העניקו לה את השם אמילי. היום יש לא מעט תינוקות בשם היפה הזה, אבל לפני 40 שנה היינו מעטות וטובות. יצא שאין הרבה אמיליות בגיל שלנו. שמות המשפחה שלנו מצלצלים קרוב. העיסוק המקצועי - קצת ספרות, קצת עיתונות, עמדות פוליטיות ברורות - לא רחוק. והלוואי שהייתי יפה כמוה, אבל אנחנו גם לא מאוד שונות במראה.
אני דתייה וימנית. האלטר אגו שלי מתל אביב היא חילונית שמאלנית. תפיסות העולם שלה בעיניי הן חרפה, אבל הסטייל - פאר היצירה. הרעיונות שלה הזויים - הלוק מושלם. בשבוע הכפילים בפייסבוק אנחנו לא צריכות להתאמץ. השיחה ההיא של שטרן היתה רק אות מבשר למאות אפיזודות של החלפות ושגיאות שמנקדות את חיינו.
אנחנו אוספות את הסיפורים ומחליפות בינינו צילומי מסך כמו ילדים שסוחרים בקלפי משחק בהפסקה. התרגלנו לשיחות השכמה בחמש־שש בבוקר מתחקירניות של תוכניות רדיו וטלוויזיה שמבקשות לראיין את האמילי השנייה; שליח של חברת רהיטים הציע לסייע לה בהרכבת הכוננית בשל הערכתו לעמדותיה הימניות; נהג מונית שיבח אותי על ההתמודדות בפריימריז של מפלגת העבודה; אחרי ששמעו אותי בשידור פונים המאזינים אליה, נרגנים או מרוצים, תלוי במחנה הפוליטי שלהם; ומארגני כנס חגיגי בחו"ל שיגרו אליה הזמנה שיועדה אלי. אני מקווה שאין עוד אמילי־שם משפחה מזרחי שנגמר בחיריק, כי לא בא לי לחלוק את ההזמנות שלי לכנסים בחו"ל עם מישהי נוספת.
איור: בת-אל בת חורין
***
לא חסרים זוגות כאלה בהיסטוריה האנושית. מקמצא ובר קמצא ועד ליאת בן־ארי ואורלי בן־ארי. אני מניחה שגם הרב לאו (בני, אולטרה־ליברל) והרב לאו (דוד, הרב הראשי, חרדי) מכירים את התחושה. מילא שמות זהים כמו השר אלי כהן, המרגל אלי כהן, השגריר אלי כהן, המועמד לראשות עיריית בית שמש אלי כהן, ומאמן הכדורגל אלי כהן - העיתונאים ג'קי חוגי וג'קי חורי סובלים בגלל אות, ושמעתי גם על מסכת בלבולים נמשכת בין אלי בין, מנכ"ל מד"א, לאלי ביר, נשיא "איחוד הצלה". מעטים מצליחים שלא לטעות בין שיטת ימימה (אביטל) לרבנית ימימה (מזרחי) או בין פרופ' יפעת ביטון לשרת השיכון יפעת שאשא־ביטון. הדואר של טלמון מגיע לתל־מונד, שליחי הפיצה לסלובניה מגיעים לסלובקיה, וללוסי אהריש מגיעים כל השבחים על הנחיה מופתית של האירוויזיון.
"הי אמילי, קראתי את המאמר שלך ב'הארץ' אבל הסללת את הנושא להסתה של צד פוליטי אחד כלפי השני בלבד. מחקרים מראים שהאלימות וההסתה הולכות גם לצד השני, באותם המספרים. מה תגובתך?". כמעט עניתי לבקשת התגובה הזאת עד שנזכרתי שלא פרסמתי שום מאמר ב"הארץ". "נשמה, אתה על עמרוסי", כתבתי לשולח. הפסקתי לקמט את המצח. המואטי שם בכל מזג אוויר. מוריה מערוץ הכנסת ביקשה לוודא שאני בדרך לראיון כשאני במרפאת שיניים עם הילדים; קיבלתי מחמאות בשידור חי מעיתונאי ותיק שהתרשם מדברים שהיא נשאה; כשהזמינו אותי לאירוע "שבתרבות" הופתעו לשמוע שאני שומרת שבת; והיא קיבלה טלפון מהמכס לשחרר משהו שאני הזמנתי. השלב הבא יהיה לקבל ירושת ענק במקומה.
אם רק היה לי שקל על כל פעם שהחליפו בינינו, לא הייתי הוגה בירושות. בשבוע הספר בשנה שעברה ניגש אלי ראש הממשלה לשעבר והאסיר בדימוס אהוד אולמרט ואמר בהתרגשות שמזמן רצה לפגוש אותי, כי כתבתי על אודותיו דברים שחיממו את ליבו. אתם מבינים לבד איך נגמרה השיחה. אחד האירועים המשעשעים היה כשבסוף ראיון ארוך ברדיו חיפה הודו לי המראיינים והזכירו את העובדה שהייתי הדוברת של ריבלין. כן, רואיינתי דקות ארוכות בתור האמילי השנייה. ניסיתי לבצע רכישות מכרטיס האשראי שלה. לא עבד.
תיאוריית קונספירציה אחת טענה שמדובר במתחזה שהמצאתי או שמדובר באותה אישה, שסובלת מפיצול אישיות. "תחליפי שם!" נזפתי בה פעם, "אני הייתי קודם, נולדתי יותר משנה לפנייך". "כן", אמרה השמאלנית, "אבל אני נולדתי עם שם המשפחה הזה, ואת כבר התגרשת והתחתנת - ועדיין דבקה בו". נסתתמו טענותיי. עניתי לה: "תמשיכי לעשות חיל על השם שבניתי לך, רק אל תצליחי יותר מדי".
פערי ההשקפות בינינו מביאים למחאות כלפי האדם הלא נכון. אני מקבלת תגובות לפוסטים שלה, היא מקבלת איומים בביטול חברות במפלגה בתגובה לדברים שאמרתי אני. זה בסדר. גם לנו קשה לעיתים להבחין בין השמאלנים שכותבים לה "הבוקר איבדת אותי סופית" (והתכוונו אלי) לבין הימנים שכותבים לי "מאז שעזבת את טלמון הפכת לשונאת ישראל" (ועשו סלט). "בואי נסכם שבכל פעם שאת יוצאת על השמאל את מרימה לי טלפון כדי שאפתח חמ"ל", כתבה לי מואטי בייאושה, תוך מסע ההתמודדות שלה בבחירות המקדימות במפלגת העבודה, "נשבר לי מהודעות 'תתביישי לך' של חברי המפלגה".
***
ביום שבו הורדתי את המטפחת מעל ראשי עקב גירושים, בלי תיאום ובלי שעדכנה אותי, התייצבה מואטי בפריים טיים טלוויזיוני במטפחת, כאמירה אופנתית. המסכים הבהבו בעוז. באג בתוכנה. נשרף המחשב. אמיליות או לא להיות: אפילו אני לא ידעתי מי זאת מי.
לפני חודש עלתה הצל שלי לאוטובוס. "את כל כך יפה במציאות", החמיאה לה מישהי, "גם כשאני לא מסכימה איתך על כלום - את מדברת מהלב". מואטי התיישבה במקומה, והאישה המחמיאה הוסיפה: "וגם מגיע לך מזל טוב". אמילי 2, שבדיוק חגגה בת מצווה לבתה בזמן שאני נישאתי בשנית (חברת ההזמנות שמרה את ההזמנה שלה תחת השם שלי, עוד סיפור לאוסף), הודתה לנוסעת בחום רב. לפני שירדה מהאוטובוס, נגעה האישה בכתפה ואמרה לה: "טוב שאת לא מחזירה את המטפחת אחרי הנישואים, היא מאוד מבגרת אותך".
חוויית החיים הכפולים ראויה לטור, חשבתי. כדי לוודא שאני לא טועה בגיל שלה, ניגשתי למקור המדויק והאמין ויקיפדיה. תחת הערך "אמילי מואטי" נכתב כי היא "מגישת טלוויזיה, פובליציסטית, יועצת תקשורת, סופרת, פעילה חברתית, ומנחה תוכניות ברשת ב'". כל הכבוד ויקיפדיה, יד אל הפרצוף: האמילי מרשת ב' זאת אני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
