קשה להאמין, אבל דווקא מגדלור החירות האמריקני, שהפיץ באופן מסורתי אלומות של תקווה על הסביבה הגלובלית כולה והפך זה מכבר למקור השראה ומודל לחיקוי - חדל לאחרונה להיות אור לגויים.
באופן פרדוקסלי, מי שהיתה משחר ימיה ארץ מפלט למיעוטים נרדפים דוגמת הפוריטנים, ובשלהי המאה ה־19 פתחה את שעריה בפני היהודים ניצולי הפוגרומים והפרעות שהיו מנת חלקם בעולם הישן, הפכה לאחרונה להוויה רוויה בקיטוב חברתי ורדיקליזם אידיאולוגי. אחד מסממניה של הוויה זו הוא הנחשול האנטישמי ההולך ומתעצם בקרבה. הגם שהאנטישמיות בת זמננו לא צמחה ביבשת האמריקנית ואינה מוגבלת למרחב גיאוגרפי מוגדר, לא ניתן להתעלם מביטוייה האלימים בחברה זו כיום.
ואכן, הפיגוע הרצחני שבוצע במהלך תפילת השבת בבית הכנסת עץ חיים שבפיטסבורג ב־27 באוקטובר 2018; הירי לעבר המרכול הכשר בג'רזי סיטי ב־11 בדצמבר השנה; ומסע הדקירות שלשום בביתו של הרב במונסי, בעיצומה של מסיבת חנוכה; אלו הם רק נדבכים בודדים בתוך מסכת רחבה של מתקפות על יחידים ומוסדות יהודיים, שהפכו ללעג ולקלס את אתוס הסובלנות והפלורליזם האמריקני. מבלי להמעיט מאחריותו של הקברניט טראמפ, שתרם לא מעט להקצנה בשיח הציבורי הטעון כל כך, ומבלי להתעלם מחלקו של הימין הקיצוני בתהליך הסלמה זה, שורשיו העיקריים של הצונאמי האנטישמי הנוכחי מעוגנים באגף הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית, שהחל לחלחל לאחרונה אל עבר המרחב המוגן של הקונצנזוס הפוליטי בתנועה זו.
עוד בנושא:
אירוע דקירות בבית רב במדינת ניו יורק: שני פצועים אושפזו במצב קריטי
בשל עלייה באנטישמיות: תתוגבר האבטחה בשכונות עם אוכלוסייה יהודית בניו יורק
מושל ניו יורק על הדקירה במונסי: "אירוע טרור של אמריקנים נגד אמריקנים
עדיין לא ברור אם מדובר ביבוא ישיר של הרעל מבית היוצר של ג'רמי קורבין ומפלגת הלייבור הבריטית, או שזוהי וריאציה אמריקנית "לפרוטוקולים של זקני ציון" הידועים לשמצה. מכל מקום, ברור שבהתבטאויותיהם החוזרות ונשנות של נציגי זרם זה, שהדוברת המרכזית שלו היא חברת בית הנבחרים אילהן עומאר, שלובים ושזורים בכמה ממרכיבי היסוד של האנטישמיות העכשווית. הללו כוללים את המתקפה על יהדות ארה"ב בגין נאמנותה הכפולה, כביכול, והאשמתה בפעילות - באמצעות משאביה הכספיים - למען "גורם זר", שלו נתונה זיקתה העיקרית. ואכן, שוב חוזר לפנינו הניגון האנטישמי הישן, שלפיו ההון היהודי הוא המנוף העיקרי לפעילות מניפולטיבית, שנועדה לנתב את מדיניות החוץ האמריקנית הנוכחית אל פסים "סקטוריאליים" ולאו דווקא ממלכתיים.
אם נוסיף למשוואה זו גם את טיבו של אותו "גורם זר" בעיניהם של עומאר ושותפיה לדרך, הנתפס בעיניהם כישות תוקפנית, אזי נקבל תמונה מלאה של הכוח המניע גל עכור זה. זו גרסה משופצת של הסטריאוטיפ "ציונות היא גזענות" הצף ועולה שוב מעומקי האופל, שיש בו כדי להפוך את התמיכה בישראל לבלתי לגיטימית. כך נסגר אפוא המעגל. הפלוטוקרטיה היהודית היא המעצבת בפועל מדיניות, המנוגדת לאינטרס הלאומי האמריקני, אך התואמת את הכלל "ישראל ערבים זה לזה".
מה שמדאיג במיוחד בדיוקן שטני זה הוא שלפחות מקצת מסיפור המסגרת שלו כבר פרץ לקדמת הבמה הפוליטית, ונשאב אל תוך מסע הבחירות הדמוקרטי. מה שמעציב לא פחות הוא העובדה, שהתקיפה האכזרית בוצעה על ידי תומאס גראפטון, הנמנה עם הקהילה האפרו־אמריקנית. במשך עשורים היתה קהילה זו שותפה לדרך עם יהדות ארה"ב, שהושיטה לה יד תומכת במאבקה לשוויון פוליטי וחברתי.