"מה שהיתה אמורה להיות ועידה נגד גזענות הפכה לוועידה של גזענות נגד ישראל ונגד העם היהודי. ועידה שמטרתה היתה לציין את פירוקה של דרום אפריקה כמדינת אפרטהייד, קראה לפירוקה של מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד. ועידה שהיתה אמורה להיות מוקדשת להגנה על זכויות האדם ולקידום זכויות האדם החלה לדבר יותר ויותר על ישראל כעבריינית־על של זכויות אדם - ישראל כאנטי־כריסט של זמננו". כך כתב פרופ' ארווין קוטלר, מי שהיה שר המשפטים של קנדה, על ועידת דרבן הידועה, שחיברה את תוכנית־העל לחיסולה של מדינת ישראל.
החלטת התובעת פאטו בנסודה בבית הדין הפלילי בהאג היא עליית מדרגה בסולם הלוחמה המדינית נגד מדינת ישראל, ברוח ועידת דרבן. זו התקיימה כזכור מסוף אוגוסט 2001 ועד 9 בספטמבר. זה היה מעין קדימון למתקפת 11 בספטמבר. "מה שקרה בדרבן היה מאורע אורווליאני אמיתי", כתב קוטלר.
בתום ועידת דרבן יצאה הכרזת ארגוני ה־NGO שהשתתפו בה; זו היתה תוכנית קרב לחיסולה של מדינת ישראל. משתתפי הוועידה הסכימו על "מדיניות של בידוד גמור ומוחלט של ישראל... כפיית סנקציות חובה ואמברגו, ניתוק כל הקשרים עם ישראל - דיפלומטיים, כלכליים, חברתיים, שת"פ צבאי". במסגרת הזאת היתה למיקוד הפעילות המשפטית הבינלאומית נגד ישראל חשיבות עליונה.
השבוע אמר היועץ המשפטי לשעבר של משרד החוץ, ד"ר אלן בייקר, כי חוות הדעת שפרסם היועץ המשפטי לממשלה בנושא בית הדין בהאג היא מצוינת. "אבל היועץ המשפטי היה צריך לעשות את זה כבר לפני ארבע שנים", אמר בייקר. "אני מקווה שזה לא מאוחר מדי".
בייקר השתתף בזמנו במשא ומתן מטעם המשלחת הישראלית על אמנת רומא, שהיא הבסיס לבית הדין הפלילי הבינלאומי. "השתתפתי בניסוח חלקים מהחוקה של בית הדין", הוא אמר לי. "ההיסטריה בתקשורת, ותגובות השרים שלא מבינים בזה שום דבר - האמירות שיש כאילו סכנה של צווי מעצר. זה לא רציני. 'הארץ' ירדו בכלל מהפסים. זה בדיוק מה שהפלשתינים רוצים. אבו מאזן יושב בבית וצוחק. הוא מבסוט מזה שהישראלים נכנסו להיסטריה".
אלן בייקר אומר שהוא לא מאמין שנגיע למצב שיהיו חקירות נגדנו על פשעי מלחמה. "יש 120 יום לדיון של השופטים אם לבית הדין יש סמכות לחקור את ישראל. ויצטרכו אולי להאריך את זה, כי יביאו עוד עדים. אם יש מערכת משפטית עצמאית ואמינה, והמדינה חוקרת חיילים ופוליטיקאים, ויודעת גם להעמיד לדין כשצריך - אז אין סמכות לבית הדין לטפל במדינה".
הנשיא אהרן ברק יצא בזמנו בשתי אמירות, שאולי לא סותרות זו את זו אבל הן שייכות לעולם שפג תוקפו. מצד אחד, אמר, דמוקרטיה יכולה להרשות לעצמה להילחם בטרור כשידה האחת קשורה. ומנגד, אמר כי "זכויות האדם לא יכולות לשמש במה להתאבדות לאומית". אז זה בהחלט הצדיק פיקוח משפטי פנימי הדוק.
אבל מה שרואים בזירה הבינלאומית, עם כוונת התובעת בבית הדין בהאג לפתוח בחקירה, זה שאין קשר בין המאמץ הלא שגרתי של צה"ל להילחם בטרור בהתאם לחוק, לבין התוצאה. ישראל סובלת באופן ברור מאפליה בבית הדין של האומות. אלן דרשוביץ אמר פעם שישראל יכולה לקבל משפט הוגן בבית דין בינלאומי, כפי שנאשם שחור באלבמה בשנות ה־30 של המאה הקודמת היה יכול לקבל משפט צדק.
מאז ועידת דרבן, בעזרת ארגוני שמאל ישראליים, ישראל נתפסת בהקשרים של "כיבוש" שמוצג כפשע נגד האנושות. "מדינת רשע", קבע עיתון "הארץ". צורה חדשה של אפרטהייד; והמדינה מהווה איום על שלום העולם. בדרבן הוכרזה ישראל כמדינה שנוסדה על בסיס של טיהור אתני. כל התפיסות האלה חלחלו ומצאו ביטוי באו"ם, במועצת זכויות האדם, באונסק"ו. וכך, החשש הראשוני של ישראל מאז ייסוד בית הדין הפלילי הבינלאומי, התגשם: דהיינו, שהוא יהפוך לעוד גוף פוליטי כמו האו"ם.
כשהוחלט על הקמת בית הדין הפלילי הצליחו מדינות ערב, בראשות מצרים, להכניס סעיף בנוגע להעברת אוכלוסייה לשטח כבוש בצורה שהיה ברור שהסעיף מכוון כדי להפליל את ההתנחלויות. החשש שביטא השופט עלי נתן ז"ל, אחד מאנשי המשלחת הישראלית שפעלה להקמת בית הדין, היה שמדינות ערב יכולות לנצל את הסעיף הזה כדי להגדיר את ההתנחלויות כפשע מלחמה. אלן בייקר, כיועץ המשפטי של משרד החוץ, הודיע אז כי עמדת ישראל היא שההתנחלויות אינן מהוות הפרה של החוק הבינלאומי או שהן "פשע". לכן האופטימיים בארץ טענו שהסעיפים הללו לא רלוונטיים מבחינת ישראל. עכשיו מתברר שתעמולת שקר יכולה לקבל גם ביטוי בפרשנות של החוק הבינלאומי.
הכוכבים לא מסתדרים
הוליווד תומכת במועמדים דמוקרטים לפי מדד של תדמית ויח"צ. תשאלו את קווין קוסטנר
בארה"ב המפורסמים מסתדרים בתור כדי לתמוך באחד מאינספור המועמדים לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית. ברני סנדרס מצליח לגייס תמיכה מהוליווד, שרוצה להיראות טוב. הוא מכריז על מהפכה פוליטית שהוא מתכנן, אולי בסגנון ג'רמי קורבין. גורלו כנראה יהיה בהתאם. צמודה אליו הכוכבת של המפלגה, אלכסנדריה אוקסיו קורטז.
התהייה עולה כשאחד כמו קווין קוסטנר מודיע שהוא תומך בפיט בוטיג'ג', הידוע בכינויו ראש העיר פיט. בוטיג'ג' הוא הנייס־גאי האולטימטיבי. נראה כמו ילד בר מצווה, הצטלם במדים באפגניסטן אבל יודע להתווכח בעימותים טלוויזיוניים ובראיונות כמו אהרן ברק וג'ון קנדי ביחד, בחיזוק של קול רדיופוני עמוק. והוא הומוסקסואל.
אבל לבוטיג'ג' אין סיכוי להיבחר לנשיאות. בין השאר משום שאין לו שום תמיכה בגוש הבוחרים של השחורים, שהם הגרעין הקשה של הדמוקרטים. אז בתור ספקולציה, טיפוס הוליוודי מפורסם שרוצה להיראות טוב, ואולי אפילו מעדיף את המשך כהונתו של טראמפ, יכול להחליט שהוא תומך באחד כמו בוטיג'ג'. כך יוצאים טוב מכל הכיוונים. להעדיף את טראמפ זה אולי מוגזם, אבל לא תמיכה "הגיונית" במהפכנים סוציאליסטים כמו אליזבת וורן או ברני סנדרס. לתמוך בביידן או בבלומברג? זה לא נראה טוב. האם זה אומר משהו על הדרך שבה ראשי ממשלה מסמנים או בונים לעצמם יורשים? טוענים שנתניהו לא טיפח ולא הכשיר יורש. עוד מנטרה. רק אהרן ברק ואסתר חיות יכולים לסמן שופט לטווח של עשר או 15 שנים כדי שיהיה בסוף יורש בנשיאות ביהמ"ש העליון. אבל עצם העובדה שבזכות נתניהו נכנסו לזירה אנשים מסוימים, מאפשרת בסופו של דבר לאותם אנשים להתחרות על ההנהגה.
רוב אלה שנתניהו קידם פנו לו בסוף עורף, והיום הם נלחמים בחירוף נפש נגדו: יעלון, האוזר, בנט, שקד. אפילו יוסי כהן - אבל יש לו עוד שנות שירות במוסד וכמה שנים של צינון. יורש צריך לעבוד בסגנון עשה זאת בעצמך, כמו שנתניהו עשה לפני 30 שנה.
החרב עדיין שבורה
כנראה רק פולנסקי מסוגל כיום לעשות סרט אמיץ על רדיפה אנטישמית. "קצין ומרגל" שלו מספר גם על ההתפוררות של צרפת
קשה לי להבין את האגף ההיסטרי בביקורת הקולנוע ששולל מכל וכל את "קצין ומרגל" על פרשת דרייפוס, שיצר רומן פולנסקי על פי ספר של רוברט האריס. כביכול, פולנסקי עשה סרט שלם על פרשה היסטורית קריטית - בשביל מה? רק כדי לטהר את עצמו מפרשת עבר שבה נאשם כעבריין מין? אחרי שמשתילים לצופה במוח שיש דבר כזה, מגיע שלב בסרט שאתה לרגע חושב על פולנסקי האיש. אבל זה שלב קצר מאוד. כי למעשה, זה אחד הסרטים החזקים והטובים שעלו השנה למסכים.
רומן פולנסקי. מי שיצפה ב"קצין ומרגל" לא ירגיש שהוא חוזה בתמונת אלבום ישנה // צילום: רויטרס
תחושת פרנויה ורדיפה וקשירת קשר לצורך הפללה או שימוש ציני אכזרי באדם כדי להרוס אדם אחר, מלווה את הקולנוע של פולנסקי מאז שעבר למערב. וכנקודת מוצא לשיפוטו של פולנסקי, כאדם ויוצר, הייתי מסתפק בעובדה היבשה שהוא היוצר הקולנועי היחיד שחווה את השואה על בשרו בשנים המעצבות והמשפיעות ביותר על נפש האדם, בין גיל 6 לגיל 12. כולם משתמשים בחומרי גלם שואתיים לצרכים אמנותיים ופוליטיים ציניים. פולנסקי היה שם. זה הבדל מסוים.
מי שיצפה בסרט לא ירגיש שהוא חוזה באיזו תמונת אלבום ישנה מהעבר; נוצרת תחושה שלמרות התלבושות והטכנולוגיה הגסה של סוף המאה ה־19, זהו אינו שדר מהעבר אלא שידור מההווה. אנטישמיות כזיהום סביבתי שנוכח תמיד, נושמים אותו ופולטים אותו בלי להרגיש; הליכים משפטיים מוכתבים מראש; תפירת תיק אישום נגד מועמד מתאים להפללה, ובמקרה הזה הדבקת תיק.
פרשת דרייפוס עלתה בקולנוע כמה פעמים בעבר. בדרך כלל גיבור העלילה הוא אמיל זולא, הסופר עם ה"אני מאשים" שלו. בהיסטוריה הציונית ידועה הפרשה בתור המאיץ של בנימין זאב הרצל, שכיסה את הפרשה כעיתונאי וכתוצאה מהחוויה האנטישמית הפך למנהיג ציוני. הרצל לא נוכח אצל פולנסקי, וזולא מככב כדמות משנית. לעומת זאת, קצין המודיעין פיקאר, שחשף את האמת על תרגיל ההפללה של דרייפוס, מוביל את הסרט.
העלילה מתחילה בטקס ההשפלה, שבו מורדות דרגותיו של דרייפוס וחרבו נשברת לשניים. זה מה שקרה לצרפת. היא נשברה לשניים והר הגעש האנטישמי הרעיל התפרץ, ומרעיל את הפוליטיקה והתרבות שלה עד היום. היא חלשה ומפורקת כתוצאה מהאנטישמיות הזאת. אבל המחשבה שליוותה אותי ביציאה מאולם הקולנוע היא, שדווקא טוב שיש איזה פולנסקי כזה שיעשה סרט אמיץ על רדיפה פוליטית אנטישמית. מישהו בכלל יכול לדמיין יוצר קולנוע ישראלי שמסוגל להתמודד עם הסוגיה?
נביא הזעם שלנו
אחרי מות פרופ' שוקה פורת, ראוי להזכיר כי אמירותיו הבוטות הוכחו בצדקתן
פרופ' שוקה פורת נפטר לפני יותר מחודש. הוא היה סוג של חוקר, שזהותו כמלומד ישר הקורא בצורה מדויקת את המציאות, גברה אצלו על כל זהות פוליטית. הגדרתו כמי שעבר מהשמאל לימין מטעה. הוא היה חוקר התנועה הפלשתינית, וידע בדיוק מה מסתתר שם, גם כשהוצב ברשימת מרצ ב־1992.
פורת לא חשש להשאיר תיעוד של תפיסותיו המדיניות וההיסטוריות לגבי מלחמת הפלשתינים והמוסלמים נגד מדינת ישראל. לשמעון פרס ופמלייתו הוא קרא "שוטי אוסלו". הוא לא היה אדם נחמד אלא בוטה באמירות שלו, שהוכחו פעם אחר פעם כצודקות.
כאשר כבר היה ברור שתוכנית ההתנתקות תתבצע, הוא פרסם מאמר קצר ב־ynet. בניגוד לאריק שרון וסוכני המכירות שלו בצבא ובתקשורת, כתב יהושע פורת (16.05.2004) כי "אם צה"ל יסתלק מן הרצועה, תשתלט עליה ברית של קנאים דתיים, חניכי חיזבאללה, חמאס ושאר שלוחות האחים המוסלמים. מעודדים מהצלחותיהם בלבנון וברצועה, הם ימשיכו במאמציהם להשיג את שחרור פלסטין כולה, ברוח אמונתם הדתית שאוסרת עליהם להשלים עם התאונה האדירה שקרתה לאסלאם: לא זו בלבד שחדל מהתפשטותו אלא שאפילו אחת מארצות הלב שלו הושבה לבעליה המקוריים. אפילו עם אובדן ספרד ודרום צרפת מסרבים קנאים אלה להשלים. אין מנוס אפוא מהמשך הכיבוש הצבאי של רצועת עזה ומחיסול שיטתי של ארגוני הטרור והרצח שהתבצרו בה".
פורת טען שבעזה, ובמיוחד בציר פילדלפי שחצץ בין הרצועה למצרים, נחשף שיטיון אוסלו במלוא הדרו: "ספק אם יש מקום נוסף שבו היה קוצר ראותם של 'שוטי אוסלו' כה בולט והרה אסון... ולמי שמציע לפנות את צה"ל מהרצועה יאמר כי זמן קצר לאחר פינוי שכזה, לאחר פגיעות בתחנות הכוח ובנמלים באשקלון ובאשדוד, נעמוד שוב בפני הצורך להשתלט על הרצועה או על חלקים ממנה".
כמה אנשים בארץ הוכיחו ראיית הנולד? מלבד מחקריו על הפלשתינים, פרסם שוקה פורת ביוגרפיה הכרחית על יונתן רטוש, "שלח ועט בידו", שם כתב כי אורי אבנרי הציע לרטוש "להיות אלפרד רוזנברג שלנו", ואת עצמו ייעד להיות היטלר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו