לכאורה, לא היה שום דבר חריג בתקיפה שיוחסה לישראל שלשום בלילה בפרברי דמשק. שוב מקורות זרים מדווחים על תקיפה שכוונה אל מחסנים ובהם אמצעי לחימה, שוב טילים שעל פי הדיווחים משוגרים מרמת הגולן ומכיוון לבנון, שוב מערכות ההגנה האווירית הסורית מופעלות. שגרה.
ובכל זאת, אפשר שהיה משהו חריג בתקיפה הזאת, כי ייתכן שהיא מסמלת את ראשיתה של תקופה חדשה. אם להעריך בזהירות, תוך הישענות על הצהרותיו האחרונות של שר הביטחון נפתלי בנט, נראה שישראל מתכוונת להעלות את הרף במאמציה לבלום את ניסיונותיה של איראן להתבסס בסוריה ולחמש את חיזבאללה ואת המיליציות השיעיות באמצעי לחימה.
מדובר במדיניות ישנה. ראשיתה בימיו של בני גנץ כרמטכ"ל, ושיאה בימי כהונתו של גדי איזנקוט. בשנים 2017־2018 ביצעה ישראל יותר מאלף פעולות שונות כנגד האיראנים בזירה הצפונית. חלקן צבאיות, חלקן כלכליות, מדיניות, משפטיות ותודעתיות. התוצאה היתה הצלחה משמעותית במניעת ההתבססות האיראנית, הצלחה חלקית במניעת העברת אמצעי לחימה, ואפס הצלחה לשכנע את האיראנים לחדול משני המאמצים האלה.
אבל בחודשים האחרונים צמצמה ישראל משמעותית את פעילותה. זה נבע מהמתיחות בעזה, שהגיעה לשיא בחיסולו של בהאא אבו אלעטא בראשית נובמבר, ומחוסר הרצון להסתבך בלחימה בשתי גזרות במקביל. כמו כן, זה נבע גם מהתעוזה הגוברת של האיראנים - ששיאה בהפלת מל"ט אמריקני מתקדם ובתקיפת תשתיות הנפט של סעודיה - שהובילה להערכה בישראל כי היא לא תבליג עוד על תקיפות כנגדה.
עוד בנושא:
דיווחים בסוריה: מטוסים בלתי מזוהים תקפו בסיס איראני במזרח המדינה
צילומי לוויין חושפים: איראן בונה מנהרות לאחסון טילים במזרח סוריה
דיווח: חמישה חברי מיליציה איראנית נהרגו בתקיפה בסוריה
תיעוד מהלוויין חושף: אלה תוצאות המתקפה בסוריה
כעת - נראה שישראל חוזרת לפעול, ובמרץ. עזה רגועה, ואיראן נחושה מתמיד. בצמרת המדינית־ביטחונית מזהירים שאם היא לא תיבלם, היא תעמיד מול ישראל איום בלתי נסבל. במילים אחרות: מי שרוצה למנוע הקמת חיזבאללה נוסף בסוריה, צריך לפעול עכשיו, חרף הסיכונים.
בהנחה שישראל אכן החליטה להגביר את הפעילות, היא צריכה להביא בחשבון ארבעה מרכיבים עיקריים:
1. הבחירות, והאפשרות שהתקיפות ייתפסו כמהלך פוליטי.
2. המתח מול מוסקבה וחוסר הנחת הגובר ברוסיה מהפעילות הישראלית בסוריה (עד כדי דרישה במשרד ההגנה הרוסי להפסיקה).
3. המצב הפנימי באיראן כתוצאה מהמצוקה הכלכלית, לצד האפשרות של חידוש המו"מ עם ארה"ב להשגת הסכם גרעין חדש.
4. האפשרות של תגובה איראנית חריגה שתוביל להסלמה, ואולי אף למלחמה.
כל ארבעת העניינים האלה דורשים טיפול. הראשון, ברמה הפוליטית, מחייב תיאום גם מול האופוזיציה וגורמים נוספים. השני והשלישי מחייבים פעילות מדינית מתואמת של משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון ומשרד החוץ, ביחד עם צה"ל והמוסד. והאחרון מחייב היערכות רחבה של צה"ל להרתעה, ואם אכן תהיה התלקחות - למענה נקודתי או לתרחיש רחב, שבו גם חיזבאללה מצטרף למערכה.
מאמצי ההתבססות של איראן נמשכים // צילום: ImageSAT International
זה אומר שעל ישראל להמשיך לפעול בכוח, אבל גם במוח. לא ללכת עם הראש בקיר. לדעת להשתנות, ולהתאים את הפעילות להתפתחויות בשטח. הציפייה שהאיראנים ירימו ידיים ויוותרו על רעיון ההתבססות רק בגלל התקיפות הישראלית, היא לא ריאלית. זה יקרה (אם וכאשר) רק בהסכם בין המעצמות, שישראל בהחלט צריכה לפעול להשגתו.
התקיפה שלשום, בהנחה שישראל אחראית לה, בוצעה עדיין תחת המב"מ - אותה מערכה שבין המלחמות, שתנאי הבסיס לפעילות בה הוא שתיוותר מתחת לסף המלחמה. לא בטוח שהתנאי הזה יחזיק מעמד לאורך זמן. גם כעת קיומו מוטל בספק. איראן תגיב במוקדם או במאוחר, והיא עשויה לפגוע ולהכאיב. ישראל עלולה להיגרר לימי קרב, ואף מעבר לכך. טוב תעשה אם תתכונן כבר עתה, בבית ובחוץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו