משחקי בחירות גם ברשות הפלשתינית. אחרי שבישראל ניסו למנוע סבב בחירות שלישי וכשלו, מתנהל עתה בשטחי הרשות הפלשתינית - כמטחווי קשת מאיתנו - משחק פוליטי דומה, אבל הפוך: בעוד אצלנו הציבור לא רצה בחירות, שם לפחות חלק מהציבור רוצה בכך. בעוד כאן לא הצליחו למנוע אותן, שם, לפחות בינתיים, לא מצליחים לקיים אותן.
14 שנה לא עמד אבו מאזן לבחירה, ועכשיו כשהוא בן 84, אחרי שהתאושש בריאותית, הוא מדבר בפומבי על בחירות קרובות ואף מזכיר למקורביו בקריצה שאביו האריך חיים עד גיל 100. הבעיה של אבו מאזן - שמעלה את רעיון הבחירות, ולא בפעם הראשונה - היא שרבים כבר אינם מאמינים לו שהוא אכן מתכוון לכך. סדרת התנאים שמציב אבו מאזן לקיום הבחירות רק מעמיקה את סימני השאלה בנוגע לכנותו, ובעיקר מערפלת מאוד את סיכויי קיומן. היא עשויה להכניס את הציבור הפלשתיני לטלטלה מהסוג שהציבור הישראלי חווה כאן בחודשים האחרונים.
בתנאים שלו
עד לאחרונה היה נראה שבחירות בעידן אבו מאזן הן לא יותר מסיסמה ריקה; מעט בדומה להצהרות האחדות אצלנו מצד הליכוד וכחול לבן. שני היריבים הוותיקים - חמאס ופת"ח - הרבו להשתמש ב"בחירות" כחלק ממשחק האשמות (בליים־גיים). אלא שלאחרונה התרחש לכאורה מפנה: לפני כשבועיים חזר אבו מאזן על הודעתו מספטמבר האחרון בעצרת האו"ם, והודיע שוב על כוונתו לקיים בחירות לפרלמנט ולנשיאות. ההודעה של אבו מאזן באה בעקבות לחץ כבד שהפעילו עליו מדינות האיחוד האירופי, ובמיוחד גרמניה והקנצלרית אנגלה מרקר, כולל איום בהקפאת כספי סיוע. אבו מאזן פתח בהידברות עם חמאס באשר לאפשרות של מימוש התרחיש ואף שיגר כמה פעמים לעזה את חנא נאסר, יו"ר ועדת הבחירות שלו, כדי לדון בעניין.
ההידברות הזאת הולידה תוצאה מפתיעה, שספק אם אבו מאזן צפה אותה או רצה בה: חמאס, שמעריך כי בכוחו להשתלט בבחירות גם על הגדה, אמר לאבו מאזן פעמיים כן. בפעם הראשונה הוא הסכים לתוכנית הדו־שלבית שהציע יו"ר הרש"פ: בחירות לפרלמנט ואחרי שלושה חודשים בחירות לנשיאות הרש"פ. בפעם השנייה הוא הסכים שהבחירות יהיו מפלגתיות ולא לפי אזורי בחירה.
השאלה ששואלים עתה רבים היא כיצד ינהג אבו מאזן, ואם אכן התכוון ברצינות לבחירות או שרק דיבר עליהן. פנחס ענברי, מומחה לענייני פלשתינים ואיש "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה", מגדיר את הצהרות אבו מאזן בעניין כ"דיבורי סרק". "אבו מאזן", סבור ענברי, "יזם את השיח המחודש על בחירות משתי סיבות מרכזיות. האחת - ניסיון להפוך שוב את הפלשתינים לרלוונטיים, ולהחזיר את הסוגיה הפלשתינית לסדר היום. השיח המזרח־תיכוני מדלג כיום על הפלשתינים ומתמקד בעיקר באיראן, בסוריה, בלבנון, אבל לא בסוגיה הפלשתינית", אומר ענברי, "שנית, היה לחץ חיצוני כבד על אבו מאזן, בעיקר מצד האיחוד האירופי, שהרש"פ תלויה בו כספית, לאפשר קיום הליכים דמוקרטיים ברש"פ".
בעיה ושמה ברגותי
ההערכה של ענברי נתמכת לכאורה בשתי ראיות נסיבתיות מרכזיות. אבו מאזן, באמצעות אחד משריו, חוסיין א־שייח', פנה רשמית לישראל כדי שתושבי מזרח ירושלים יוכלו להשתתף בבחירות ולהצביע בהן. ב־2006 ישראל אמנם אפשרה זאת, אבל אבו מאזן יודע היטב שהסיכויים שישראל תסכים לכך גם הפעם הם נמוכים. מי שאפשר זאת אז היתה ממשלת קדימה בתקופת אולמרט, כממלא מקומו של אריאל שרון. כיום, כשהליכוד בשלטון, הסיכוי שבתקופת בחירות ישראל תאשר מהלך בעל נראות של פגיעה בריבונותה בירושלים הוא קלוש למדי. יתרה מזאת: בחודשים האחרונים מנע השר לביטחון הפנים גלעד ארדן כמה פעמים פעילות של הרש"פ בירושלים, הורה לעצור כמה מאנשיה המרכזיים בעיר, ובכלל זה את עדנאן ר'ית, שנושא בתואר מושל ירושלים מטעם הרש"פ.
הפנייה של אבו מאזן לישראל בעת הזאת, כאשר תשובתה כמעט ידועה מראש, נראית אפוא על פניה כמהלך שנועד להזמין סירוב ישראלי, בתקווה שסירוב כזה "יוציא עבורו את הערמונים מהאש". מה שמחזק את הרושם הזה הוא העובדה שאבו מאזן טרח להבהיר, (כמעט במקביל לפנייתו לישראל), שבלי מזרח ירושלים - לא יהיו בחירות בשום מקום.
מרואן ברגותי. יתמודד? // צילום: אי.פי
ההערכה של ענברי נתמכת בעוד ראיה נסיבתית חזקה למדי, שקשורה למרואן ברגותי. ברגותי מרצה כידוע עונש של חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי על מעשי טרור שבהם נרצחו ונפצעו ישראלים רבים במהלך האינתיפאדה השנייה. הוא הבהיר לא פעם שבכוונתו להתמודד מהכלא על נשיאות הרשות הפלשתינית. אנשי ברגותי זועמים עד היום על כך שאבו מאזן "דילג" עליו בעסקת שליט, ומבחינתם, הם חזרו והבהירו השבוע, הוא חזק בתמונת ההתמודדות. אבו מאזן ניסה לשכנע את ברגותי להסתפק בתפקיד יו"ר פת"ח בפרלמנט הפלשתיני, אולם ברגותי דחה זאת. יו"ר הרש"פ יודע שהפופולריות של ברגותי ברחוב הפלשתיני גבוהה לאין שיעור מזו שלו, וההערכה היא שלא יסתכן בבחירות לנשיאות, אם לא יבטיח תחילה שברגותי לא יתמודד מולו. על רקע זה הוא מעכב בינתיים את חתימתו על הצו הנשיאותי לקיום בחירות לנשיאות, ונכון לעכשיו מסתפק בדיבורים בלבד.
שחקנית מרכזית נוספת שבה תלויות הבחירות היא כמובן ישראל. בירושלים עוקבים אחרי ההתפתחויות ולא מתלהבים מבחירות ברשות, מחשש שחמאס יצליח לשחזר את ניצחונו בבחירות 2006. חמאס זכה אז ב־74 מבין 132 המושבים בפרלמנט הפלשתיני, בעוד פת"ח זכה ב־45 מושבים בלבד. ישראל מוכנה לבחירות בגדה רק אם יובטח שחמאס לא ישתתף בהן, ובתנאי שלא יתקיימו במזרח ירושלים. אם הרש"פ וחמאס יסכמו על בחירות בניגוד לתנאים אלו - ישראל צפויה למנוע מעבר של נציגי ועדת הבחירות בין הגדה לעזה, לעצור מנהיגים ומועמדים של חמאס ולפעול נגד הארגון ותועמלניו.
נכון לעכשיו, ישראל, שב־2006 נכוותה קשות, מוכנה לספוג ביקורת בינלאומית על סיכול בחירות שחמאס ישתלב בהן, ובלבד שימנע תרחיש, שאחרי עזה, גם הגדה תיפול לידיו של ארגון הטרור.
אל"מ (מיל') מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלשתיניים במרכז משה דיין, ששימש עד 2018 יועצו לענייני פלשתינים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, מעריך שאבו מאזן יעשה עתה אחת מן השתיים: "או שיודיע שלפי שעה הוא משעה את יוזמתו, או שיקיים את הבחירות רק באיו"ש". מילשטיין מגלה שאחרי שחמאס הפתיע את אבו מאזן עם תשובות חיוביות, העמיד אבו מאזן לחמאס שני תנאים נוספים, שאותם חמאס כבר דחה: "הכרה בכל ההסכמים המדיניים עם ישראל, כולל 'אוסלו' וקיום פיקוח על מימון הבחירות". אבו מאזן, אומר מילשטיין, נקלע לסיטואציה שלא חשב עליה, וכעת הוא נוטה להתחמק מהעניין, מה עוד שבחירות רק באיו"ש מתקבלות רע מאוד על ידי פעילי פת"ח ופלשתינים רבים. זה כאילו להעניק הסכמה לחלוקה בין עזה ואיו"ש, חלוקה שפלשתינים רבים לא השלימו עימה.
חשש מהתעוררות עממית
בנייר שכתב לאחרונה עבור המכון למחקרי ביטחון לאומי, מילשטיין מזכיר גורם אפשרי נוסף שהביא להצפת עניין הבחירות על ידי אבו מאזן: בלימת זליגה אפשרית של רוחות "האביב הערבי" גם אל הזירה הפלשתינית. "המחאה הציבורית הנוכחית בלבנון, במצרים ובעיראק, שממוקדת בהיבטים כלכליים ובשחיתות ממשלתית, מעוררת חוסר נוחות גם ברמאללה", סבור מילשטיין. "אבו מאזן זקוק ללגיטימציה גם בזירה הפנימית, בעיקר על רקע הביקורת נגד הרש"פ בענייני שחיתות. בחירות יכולות לספק לו לגיטימציה כזאת".
גם מילשטיין, בעברו ראש הזירה הפלשתינית באגף המודיעין של צה"ל, מתאר לחץ חיצוני מצד האיחוד האירופי, שזה זמן מבקר את אבו מאזן על היעדרן של בחירות ברשות הפלשתינית. מילשטיין גם מספר על מאמצעי שכנוע מצד קטאר, שלוו בהצעה ולפיה חמאס יתמודד בבחירות לפי "הדגם התוניסאי", "כלומר באמצעות אישים שמזוהים עם התנועה אך אינם פעילים בולטים שלה".
ויש עוד סיבה למהלך שנקט יו"ר הרש"פ. מילשטיין: "אבו מאזן מודע לרחש הגובר במערכת הפלשתינית לקראת הסתלקותו, ומעוניין לחזק את יסודותיה לעתיד. יסוד בולט כזה הוא פרלמנט נבחר. על פי החוק הפלשתיני, יו"ר הפרלמנט הוא שאמור להחליף את הנשיא - עם הסתלקותו - לפרק הזמן שעד עריכת בחירות. מאז 2006 יו"ר הפרלמנט הוא איש חמאס, וייתכן שאבו מאזן חותר לכונן פרלמנט חדש, ולהבטיח שהעומד בראשו יגיע משורות פת"ח, בעיקר אם חמאס לא ייטול חלק בבחירות והן תיערכנה בגדה המערבית בלבד".
מה הביא את חמאס לגמישות במגעיו עם הרש"פ ביחס לסוגיית הבחירות? מילשטיין אומר כי ייתכן שגם חמאס חושש מפני חיקוי ההתעוררות העממית במרחב האזורי וגלישתה לעבר רצועת עזה, "אזור נפיץ פי כמה מאשר הגדה המערבית". הוא מספר שבהנהגת חמאס התלבטו אם לאפשר את הבחירות. "העמדה שגובשה, בהובלת יחיא סנוואר, היא שיש לקיימן בעזה, גם אם תהיינה לפרלמנט בלבד, וללא תאריך יעד לבחירות לנשיאות. אם רעיון הבחירות אכן יתקדם לקראת מימוש, ייתכן שייווצרו תנאים לכינון ממשלת אחדות שתקבל על עצמה את הניהול האזרחי של רצועת עזה ותפטור לכאורה את חמאס מכך, בלי שהארגון יידרש לוותר על כוחו הצבאי".
גורמים מדיניים בירושלים מעריכים כי לא מן הנמנע שאבו מאזן, שכבר פנה למדינות אירופיות כדי שילחצו על ישראל לאשר את הבחירות, יפרסם בימים הקרובים את הצו הנשיאותי בדבר עריכת הבחירות, אולם בהתניה ברורה, שהן ייערכו גם במזרח ירושלים. לפחות בעת הזאת ועד שתיכון בישראל ממשלה קבועה, אין סיכוי שישראל תסכים לכך. הבחירות, הכה מדוברות גם ברש"פ, הן לפי שעה בחירות על הנייר בלבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו