"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"שיעור מולדת": בחזרה לבית הספר

הצפייה בסדרה של מודי בר-און מרגישה כמו צפייה לימודית • הסכסוך הכי מתוסבך בעולם הופך אצלו לשיעור בכיתה

, עודכן
בלי עניין מיותר. "שיעור מולדת"

בני האדם הם יצורים מוזרים, והסדרה של מודי בר-און מוכיחה זאת היטב, תוך כדי ניסיונה לנתח את הסכסוך הישראלי-פלשתיני. לא פעם יבחרו בני האנוש להילחם, לכעוס ולשנוא מאשר להירגע, להסתדר ולאהוב. אולי בשל כך, אנחנו הישראלים מתחברים לתחביב של "צפיית שנאה" (‭Hate-watching‬, צפייה בטלוויזיה על מנת להתעצבן), ושומרים אמונים לתוכניות טלוויזיה שמדליקות לנו את העצבים.

כולנו אוהבים לשבת מול המסך ולרתוח על מה שמשדרים לנו. לכן עמית סגל הביא ‭ 24%‬כבר בפרק הבכורה של "ימי בנימין" - סדרה על אדם שבנה קריירה מהשנאה כלפיו; בגלל זה אופירה וברקו מדביקים מדי שבוע את אותם ‭8%‬ שרק מחכים לפליטות פה מתריסות; ובכלל, כל תוכניות האולפן הצעקניות, מ"המטה המרכזי" ועד "יציע העיתונות", נועדו אך ורק לעצבן צופים, וככה גם כל הדמויות ה"רעות" בתוכניות הריאליטי השונות.

מחקרים מצאו כי רגש השנאה משמש אחד הגורמים המשפיעים אצל אנשים בהחלטה לדבוק בסדרת טלוויזיה מסוימת. ולכן הסכסוך הישראלי-פלשתיני נוכח כל כך בטלוויזיה - בכתבות, בחדשות ובסרטים. אם מלכתחילה יש כאלה שלא מודים בקיומו של העם האחר, הרי סדרה על היסטוריית הסכסוך כמוה כמאגר אינסופי של חומרי גלם עבור "צפיית שנאה".

הצופים מצפים להתרגש, לרתוח, לחפש עוולות, להשוות ולהיכנס ביוצר או במרואיינים אם משהו לא מוצא חן בעיניהם. אולם בששת הפרקים של "שיעור מולדת" אין שום משפט מעורר מחלוקת. לא תצליחו להתווכח עם כלום. מודי בר-און לוקח את הסכסוך הכי מתוסבך בעולם, מספר אותו במוד המודי המוכר שלו, והופך אותו לשיעור בבית ספר; ולמי בכלל יש כוח להתווכח עם המורה.

וכך, במקום צפיית שנאה, מגישים לנו בר-און וענת זלצר צפייה לימודית. "שיעור רענון", במילותיו. מודי יושב מולנו על חצי מסך, מאחוריו מפות, תמונות דהויות, ציטוטים ומספרים. זה לא מפתיע, כי גם אם מודי יקריין פוסטים של הצל, זה עדיין יישמע מלומד, מעשיר ונגיש.

מנגד, הסדרה הזאת יצרה אצלי תחושה לא נעימה של חזרה לספסל הלימודים, ושוב הרגשתי כאילו אני לא מצליח לספוג כהלכה את כל החומר הנלמד. כעת אני בעיקר חושש שבסוף הפרק האחרון מודי ייצא לפתע מהמסך, יחלק דפים ויכריז על בוחן פתע.

"שיעור מולדת",‭ 21:30 ,HOT8 ‬

2010-2019 | מסכמים עשור:

• תוכניות הטלוויזיה המביכות של העשור

• אלבומי העשור של כתבי "ישראל היום"

• עידן הבינג': הסדרות הגדולות של העשור

• סיפורי האהבה הגדולים של העשור

• בחנו את עצמכם: מה לא קרה?

• 20 הסרטים הגדולים של העשור

• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר