שני בערב, מתחם התחנה בתל אביב. המקום גדוש במאתיים נשים מטופחות ולבושות היטב. אילו הושקו כאן כוסות שמפניה והוגשו מנות אצבע, בקלות היה אפשר לחשוב שמדובר בקוקטייל התרמה של סלבס עשירות ומוצלחות, שחייהן דבש וקוויאר.
שעה מאוחר יותר יעלו לבמה 22 נשים מתוך הקהל. כל אחת בתורה תדבר 2:22 דקות בדיוק (עוד נחזור לשאלה למה), שבהן תחשוף אמת אמיצה המסתתרת מתחת למראה החיצוני המלוטש. תמהיל של תהפוכות חיים, משברים, מכשולים, רגעים טראומטיים - השבריריות של החיים והיכולת להתעלות מעליה.
המוטו באירועי "Simpleasme 2:22" הוא רגעים משני חיים שיצרו סיפורים מעוררי השראה. רגעים שבהם "נופל האסימון", נולדת תובנה, והחיים משנים את מסלולם. כל אירוע מתקיים תחת כותרת משלו, הערב הנושא הוא "נשים פורצות דרך". הדוברות שנבחרו לעלות לבמה הן נשים מצליחות וחזקות, שחולקות עם הקהל את הרגעים ששינו את חייהן ואת תפיסת עולמן והולידו שינוי או יצירה חדשה.
הילה סידי. "החלטתי להקים את בנק ההשראה הגדול בעולם לסיפורים אישיים, ולאפשר לכל אדם להתמודד עם קושי או משבר" // צילום: צחי מרים
את הערב פותחת סיגל אור כהן (54) מתל אביב. היא גבוהה, ראשה עטור תלתלי זהב, בעלת חיוך ענק ועיניים מאירות, לבושה בז'קט מעצבים ובסקיני ג'ינס. ב־2:22 הדקות שלה היא חוזרת אל היום שבו נסעה ברכבת מתל אביב לביתה, שהיה אז בלהבים, יום לפני שהיתה אמורה לצאת עם משפחתה לשליחות של שלוש שנים בקנדה, לתפקיד ניהולי בכיר במסגרת עבודתה בבנק גדול.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
"הרכבת לא הגיעה ליעדה. ליד קיבוץ רבדים היא התנגשה במשאית בטון שנתקעה על הפסים. עפתי מהקרון למרחק של 40 מטרים, לתוך שדה חמניות. איבדתי את ההכרה. צוות חילוץ של 669, שהגיע במסוק, ביצע בי החייאה ופינה אותי לתל השומר.
"זה היה הרגע ששינה את חיי. מוות קליני וגוף מרוסק בטיפול נמרץ. הרופאים אמרו שאם אשאר בחיים, לא בטוח שאלך.
"אחרי התאונה ראיתי אור גדול, שהציף את כולי בחום ושטף את כל הדפוסים הישנים שלי. כשהתעוררתי כבר לא הייתי אותה אישה, והתודעה שלי התחילה להתנגד לדפוסים הקודמים והמוכרים. יצאתי מהתודעה השכלתנית ועברתי מסע מופלא לעבר התודעה החווייתית.
"היום אני באיזון פנימי בין גוף ונפש, מרגישה אהובה ללא תנאי. נולדתי מחדש, עם יכולת עצומה להעניק ולקבל אהבה, ומחוברת למהות הפנימית".
היום, 14 שנים אחרי, כששום דבר במראה החיצוני שלה אינו מסגיר את מה שעברה, פיזית ונפשית, סיגל היא מנטורית לשינוי תודעה, מרצה ומנכ"לית עמותת "נחמה", המלווה נשים בתהליך גירושים, בסוף החודש תשיק את ספרה ״רכבת השעה חמש וארבעים״, המספר את סיפור חייה. היא זוכה לתשואות מהקהל וגם לחיבוקים ולנשיקות כשהיא יורדת מהבמה.
סיגל אור כהן. "נולדתי מחדש" // צילום: צחי מרים
הבאה בתור היא רעיה קידר (43), גרושה ואם לשניים מבת חפר, בעלת משרד לראיית חשבון. היא חוזרת אל רגע אחד לפני עשר שנים, שבו פתחה בבוקר את דלת הבית וראתה את בתה בת ה־4 מחוסרת הכרה, נישאת בזרועותיה של שכנתה, שצועקת לעברה "דרסתי את נועם".
"ואני מאבדת שליטה לרגע ומתחילה לצרוח 'נועם מתה!', אבל מייד מתעשתת ובקור רוח מתחילה לטפל בה. אנחנו מגיעים לטיפול נמרץ ומגלים שלנועם יש פגיעה באיברים פנימיים, ויש חשש לחייה. את הימים שלאחר מכן בילינו בטיפול נמרץ, מתפללים לשלומה".
כשהשעון מאחוריה רץ, עוברת קידר לספר על חייה המושלמים, לכאורה, עד לאותו רגע. היא היתה שכירה בתפקיד בכיר מאוד, מרוצה מעבודתה, בעלת משפחה ובית יפה.
"אחרי התאונה של נועם אני מתחילה לחשוב שאני כל הזמן מחפשת כל כך את הביטחון, אבל בשנייה אחת הכל יכול להתהפך. בסופו של דבר, נועם יוצאת מהאירוע בריאה ושלמה, אבל בי משהו משתנה. הבנתי שאני חייבת לחיות אחרת.
"בתוך זמן קצר, חיי השתנו מהקצה אל הקצה. פתחתי משרד משלי והפכתי לעצמאית. התמודדתי למועצה, ונבחרתי. אחר כך הרמתי פרויקטים חברתיים בתקציב של מיליוני שקלים. הבנתי שהגיע הזמן לממש חלומות ולחיות באומץ".
רעיה קידר. "הגיע הזמן לחיות באומץ" // צילום: צחי מרים
בין הדוברות גם סוכנת השחקנים זוהר יעקובסון (64). קולה נשנק כשהיא חוזרת לרגע שבו בתה האהובה טל, בת 25, אובחנה כחולה בסרטן. היא נפטרה עשרה חודשים לאחר מכן, בשנת 2009. יעקובסון פתחה מפעל חיים של ממש: תחילה הקימה את "מרכז טל לרפואה אינטגרטיבית" בבית החולים שיבא בתל השומר, המספק טיפולים ברפואה משלימה לחולי סרטן, ובהמשך את מיזם "חלאסרטן", שמטרתו לתמוך בחולי סרטן צעירים בכל תחומי החיים, בכל הארץ.
"ביום שבו הגענו למחלקה האונקולוגית עם טל בתנו האהובה, הבנו שהיא צריכה לשכב בין שתי מיטות של בנות 80 פלוס", היא מספרת לקהל. "זה היה מזעזע, מטלטל, הרגשנו חסרי אונים. טל שלי, כולה בת 25, בשיא הפריחה של חייה. תלמידה לרפואה סינית, פעילה חברתית, אקטיביסטית, מאוהבת מעל הראש. הלב נשבר".
אחר כך היא עוברת לספר על המיזם החדש. "החלטנו לשנות את תרבות הטיפול בסרטן לצעירים, בחקיקה, בטיפול ובתמיכה. גילינו שיש המון צעירים חולים בני 18 עד 40 שנמצאים בפיק של החיים שלהם, והבנו שמגיעה להם קטגוריה נפרדת. למדנו שבכל יום מאובחנים כעשרה צעירים חדשים בסרטן, קרוב ל־4,500 בשנה.
"הקמנו את מיזם חלאסרטן, ובתוך שלוש שנים נבנתה קהילה של יותר מ־20 אלף צעירים חולים ומחלימים. לראשונה, צעירים קיבלו פלטפורמה תומכת לכל תחומי החיים שנפגעו בעקבות המחלה. השלב הבא הוא להקים מרפאות לצעירים בבתי החולים הגדולים, וברמב״ם כבר הונחה אבן הפינה".
והיתה גם סבינה ברנד, אישה מרשימה בשנות ה־40 לחייה, עם שיער בלונדיני ארוך, חצאית מיני וגוף חטוב. אם חד־הורית לשני ילדים בני 8 ו־3. ב־2:22 הדקות שהוקצו לה היא בחרה לחזור אל מותו של אביה, ולדבר אליו. תחילה בשפתו, גרמנית, ובהמשך בעברית, כדי שגם אנחנו נבין את הגעגוע המהול בכאב, ואת התסכול והכעס על שמעולם לא האמין בה ולא נתן לה להאמין שהיא יכולה להצליח.
סבינה ברנד. הגשימה את חלומה הגדול
הוא נפטר שלוש שנים לאחר אמה, ודווקא עם מותו, כשמצאה את עצמה לבד בעולם בגיל 39, החליטה לאזור אומץ ולהגשים את חלומה הגדול: לשיר ולהופיע על במות. עד אז עסקה במשחק. כיום היא זמרת, יוצרת, ומופיעה בארץ ובחו"ל בשירי פופ ורוק, בעיקר באנגלית. והיא גם פרזנטורית של עמותת "הופכות את היוצרות", המשקמת נשים שיצאו ממעגל הזנות.
"רציתי לשאול אותך, אבא, למה לא האמנת, או למה לא נתת לי להאמין, שאני מסוגלת. כל החיים חייתי בצל שלך. ואז נזכרתי במשפט שתמיד מלווה אותי: 'סבינקה, אל תסתכלי אף פעם אחורה'. וזה מה שעשיתי.
"התחלתי לכתוב שירים. הוצאתי אלבום! כן, אבא! אני, סבינקה, הוצאתי אלבום! רציתי להגיד לך שאני נורא מתרגשת שנתת לי את ברכת הדרך... ושנתת לי את הזכות להיות אישה חזקה ולהפוך לפרזנטורית של עמותה שמשקמת נשים שיצאו ממעגל הזנות... ועכשיו אני חייבת לרוץ לאסוף את הילדים מבית הספר, וללכת איתם לפארק, ולשמוע אותם קוראים לי: אמא, בואי כבר!"
• • •
על אירועי הקונספט האלה מנצחת הילה סידי (43), רווקה מתל אביב. כבר שנתיים שהם מתקיימים אחת לחודש, בפורמט שמזכיר את "טד" אבל מוקדש כולו להעצמה ולהשראה, נשית וגברית. האירועים מתמלאים מפה לאוזן, עם פרסום ברשתות החברתיות בלבד ובלי שום יחסי ציבור. לכל אחד באים 200-100 איש.
הנושאים משתנים - החל מסיפורים על בחירות בחיים, דרך מתנות קטנות, מטרות ומנכ"לים, וכלה בסיפורי ניסים. המוטיב הקבוע בכולם הוא השראה. סידי, המייסדת והמנכ"לית של פלטפורמת "2:22 דקות", בוחרת את הדוברים מתוך עשרות הפונים אליה, וגם מכינה אותם למקד את הסיפור ואת המסר במגבלת הזמן הקבועה.
צלם מטעמה מתעד בווידאו את כל האירוע, ובהמשך היא מעלה את סרטוני הדוברים לפלטפורמת הווידאו הבינלאומית Simpleasme.com, שפתוחה לכל. המימון מגיע ממכירת כרטיסים (70 שקלים), אבל גם מהדוברים ומהדוברות, שעולים לספר את סיפורם. כל מי שבוחר לעלות ולדבר משלם 2,222 שקלים.
הערב הראשון התקיים בספטמבר 2017, בבר קטן בתל אביב שהיה מלא עד אפס מקום. מאז התקיימו כבר יותר מ־80 ערבים, ויותר מ־1,000 איש שיתפו את סיפוריהם מול קהל. בספטמבר האחרון התקיים אירוע חגיגי ופתוח לקהל בשיתוף עיריית תל אביב, לרגל חגיגות 1,000 הסיפורים ושנתיים לאירועי 2:22. בין הנואמים היו מייקל לואיס, שירלי גליק, רייצ'ל וייסמן ובכירים מתחום העסקים.
סיפורה האישי של הילה היה יכול בקלות להפוך אותה לאחת מהדוברים בערבים של עצמה. למעשה, רגעי השבר שחוותה הם שגרמו לה לחפש באופן נואש אחר השראה, והולידו בסופו של דבר את הקונספט הייחודי הזה.
"בשנת 2006, כשהייתי בת 30 עם קריירה מצליחה בתפקידי ניהול בפרטנר, ובהמשך בדן אנד ברדסטריט, עברתי שלוש תאונות דרכים בפרק זמן של שנה וחצי. התאונות חזרו על עצמן: בכולן הייתי ברכב ברמזור אדום, ורכב נכנס בי מאחור. בכל תאונה נפגעתי באותם מקומות: חוליות הגב בעמוד השדרה, הלסת ועצם החזה. זאת היתה כנראה דרכו של היקום ושל מי שמכוון את העולם לנתב אותי לדרך אחרת.
"התאונה הראשונה התרחשה חודש לפני שהייתי אמורה לסיים את עבודתי בפרטנר, לאחר שהודעתי כמה חודשים לפני כן על התפטרותי כדי לצאת לחופשה ארוכה. התאונה השנייה התרחשה במארס 2007, כשכבר עבדתי בדן אנד ברדסטריט. זו היתה התאונה הקשה ביותר מתוך השלוש. כל עמוד השדרה שלי נפגע, ובעיקר החוליות הגבוהות. מצאו לי שבע פריצות דיסק, שבר בלסת ושבר בעצם החזה. בבית החולים אמרו לי שהייתי במרחק מילימטר מנכות לצמיתות.
"נאלצתי לשכב בבית עם ימי מחלה ולצאת לטיפולים בבית החולים. בדרך לאחד הטיפולים, במאי 2007, התרחשה התאונה השלישית. שוב רכב פגע בי מאחור ברמזור. בשלב הזה הבנתי שאני חייבת לחשב מסלול מחדש, ופרשתי מהעבודה.
"מעבר לעובדה שגם הגוף וגם הנפש שלי קרסו, ידעתי שאני צריכה לבנות את עצמי מחדש, אחרת אהיה תלויה ומוגבלת כל חיי. התחלתי לחקור את המוח. קראתי המון ספרים, לקחתי קורסים על התת־מודע ונכנסתי עמוק לרזי הקבלה והיהדות".
• • •
במשך שנה וחצי היא התייצבה בכל יום במרפאות שיקום וחיתה על כדורים. "למרות זאת, הגוף לא השתקם. עדיין לא יכולתי לשבת, לאכול אוכל מוצק, להחזיק ספר או לדבר בטלפון, כי הידיים שלי רעדו. אפילו להניח את הראש על כרית היה לי קשה.
"הרופא אמר לי שהוא משתתף בצערי, אבל שחיי יהיו כאלה מעכשיו, וכדאי שאלמד לחיות עם זה. אני הבטחתי לעצמי שלא אשאר במצב הזה, והתחלתי לחקור מה מניע אדם הכי מהר, בלי תלות בעברו, ואיך עוקפים את החשיבה השלילית.
"הלכתי לפילאטיס מכשירים והתחלתי לצאת להליכה של שבעה ק"מ ביום, גם כשהיו לי כאבי תופת וגם כשירד גשם, כי הבנתי שזה מסייע לשיקום. בזמן שחברים שלי קנו בית מכספי החסכונות שלהם, אני קניתי את הגוף שלי מחדש בטיפולי שיקום פרטיים, שנמשכו שלוש שנים".
במהלך תקופת השיקום כתבה סידי את ספרה הראשון, "מכתבים מאמא", שיצא לאור ב־2007 בהוצאה עצמית. בספר חשפה את סיפורה האישי, שכלל לא רק את שלוש התאונות שעברה, אלא גם את מות אמה מסרטן בגיל 47, כשסידי היתה בת 18.
"בעקבות הספר קיבלתי טלפונים רבים מקוראים, ששאלו אותי אם הסיפור אמיתי. כשהבינו שכן, רבים ביקשו לפגוש אותי. מצאתי את עצמי מארחת בדירת 30 מטר בתל אביב עשרות אנשים מכל הארץ, שקראו את הספר וביקשו לשתף אותי בסיפור הקשה שלהם, או ביקשו להתחזק מהסיפור שלי.
"כאן הבנתי את החוזק שבמפגש אנושי סביב הסיפור האישי שלנו, ואת היכולת שלנו כבני אדם לשנות את תפיסות העולם שלנו ולצאת מכל דבר קשה בחיים, כי מישהו אחר כבר הצליח לצאת מקשיים דומים. הסיפור יכול להיות אותו סיפור, אבל הדרך להתמודד איתו - רגשית, מנטלית ומעשית - שונה מאדם לאדם.
"החלטתי שאני רוצה להקים את בנק ההשראה הגדול בעולם לסיפורים אישיים, ולאפשר לכל אדם להצליח להתמודד עם קושי או משבר שפקדו אותו, ללא קשר למעמד כלכלי, עדה, מין, מגזר ומצב משפחתי".
עד שהחלה בכך היא התפרנסה ממפגשי העצמה התפתחותית בביתה ומעבודה על התת־מודע (גלי דלתא). באותה תקופה כתבה ספר נוסף, "נגיעות - הכל ניתן לשינוי", שריכז 17 סיפורים של אנשים ששינו את חייה - את כולם פגשה במצבי קיצון של חייהם (מחלות קשות, יציאה מהארון, הלם קרב ועוד), וכולם הצליחו להתאושש, לפתור סכסוכים או להשלים עם עצמם.
"ההשקעה בהתפתחות אישית ובריפוי עצמי אִפשרה לי לרפא את עצמי, ותודה לאל, כבר תשע שנים אני בריאה לחלוטין. אין לי כאבים, וחוץ מבנג'י והרמת משקל כבד, אני יכולה לעשות הכל. אני רוצה לתת לכל אדם את המתנה הזאת, את המסר שהכל ניתן לשינוי".
• • •
לפני חמש שנים חזרה סידי אל החלום להקים בנק השראה, והקימה אתר אינטרנט בשם "Simpleasme" ("פשוט כמוני"), שמקבץ סיפורים של אנשים שהצליחו בתחומים שונים. חלק גדול מהסיפורים הגיעו מהאנשים שביקרו אצלה לאחר פרסום ספרה השני. אחרים הגיעו מאנשים מפורסמים, שאליהם פנתה ביוזמתה והציעה לצלם את סיפוריהם בווידאו. בין השאר, ראיינה את רמי לוי, חיים כהן, צופית גרנט, שירה וילנסקי ושי כהנא. כולם הסכימו לשתף פעולה.
במשך שלוש שנים היא הוסיפה לאתר אינספור סיפורי השראה, אך לא הצליחה להתפרנס באופן שיאפשר לה להמשיך לפתח אותו. "חיפשתי את המודל העסקי הנכון, שיאפשר לי להמשיך לקיים את המיזם וגם להצליח להתפרנס. לפני שנתיים החלטתי להוציא את הסיפורים מהאתר למפגשים אמיתיים מול קהל, בערבי השראה חודשיים. מכרתי את הרכב שלי, עזבתי את תל אביב לדירה קטנה ברמת גן, והלכתי על זה במלוא המסירות".
למה דווקא 2:22 דקות?
"כי על פי מחקרים, זה משך הזמן המקסימלי לקשב רציף. הבנתי גם שזה מספר שמייצג קהילה ויחד, על פי נומרולוגים. בהמשך גיליתי להפתעתי שזה גם הערך הגימטרי של המילה 'רכב', והרי התאונות שלי הן שהובילו אותי לדרך הזאת. רב שפגשתי באחד הערבים הפנה את תשומת ליבי שזו גם הגימטריה של המילה 'בֵרך' מהפסוק 'ברך בנייך בקרבך'".
מה התמריץ של אנשים לחשוף רגעים קשים בחייהם מול קהל זר, ועוד לשלם עבור זה אלפי שקלים?
"אנשים מבינים שלסיפור האישי שלהם יש ערך, ומחפשים את הבמה הנכונה. כל הדוברים מקבלים חשיפה וניסיון בהופעה מול קהל. אני גם מכינה אותם לזה בפגישות אישיות שמדייקות להם את המסר ואת צורת העברת הסיפור, במגבלת הזמן. כמה ימים לפני כל אירוע אנחנו עושים חזרה גנרלית של כל המשתתפים. ויש גם סרטון וידאו שמופץ בפלטפורמה אינטרנטית.
"אני מדגישה בפני הדוברים שהמטרה אינה מכירתית, אלא מתן השראה והשארת חותם אישי בעולם. אני גם מסבירה שהשראה מגיעה דרך חוויה וסיפור אישי, ולא דרך מכירה, ועושה כמיטב יכולתי לבנות איתם את המסר על הבסיס הזה.
"אני מודה שלפעמים יש כאלה שברגע האמת מתמקדים בשיווק, גולשים לדיבור על העסק או המיזם הנוכחי שלהם, ופחות בסיפור האישי המרגש. אבל הקהל לא תמים, והם אלה שמפסידים מזה".
מהי השראה בעינייך?
"כשאדם מתגבר על הקושי או הכאב, וגם מצליח להגשים כל מה שרצה. יש אנשים שחושבים שהם מתאימים לדבר באירועים רק כי הם מצליחים להחזיק מעמד בתוך חיים קשים, וכל הסיפור שלהם מתמקד בקושי. בעיניי זאת לא השראה, זאת רק יכולת להחזיק מעמד בתוך קושי וסבל ולהכיל אותם.
"חוץ מאמא שלי, שהיתה אישה נפלאה ושימשה עבורי מקור להשראה, ומהכלבה שלי ביאנקה, שנמצאת איתי כמעט 11 שנה ומעניקה לי השראה מדי יום, מלווה אותי מילדות הסיפור של סבתי היקרה, פייגה־ציפורה. כשהייתי בת 4 נהגנו לשחק דומינו יחד, והייתי שואלת אותה לפשר המספר שעל היד שלה. היא היתה מספרת לי סיפורים מהשואה.
"בעיקר אהבתי את הסיפור על היום שבו היא נשלחה עם האחים שלה ועם סבא שלי ברכבת, וכשאף אחד לא שם לב, הם קפצו מהקרון. זה רגע של גבורה ואומץ, שבזכותו חיות היום משפחות שלמות על דורותיהן".
• • •
לא כל הסיפורים בערב קשים, ולא כל הרגעים משני החיים קשורים לאסונות. יש גם רגעי השראה משעשעים, שמתבלים את הערב. למשל, זה של היזמת שרון רבי (32), שנולדה עם שיער מתולתל, ודווקא כשלמדה הנדסה באוניברסיטה בכיתה מלאת בנים, לפני כעשור, התחדשה בתסרוקת זוועתית שגרמה לבנים סביבה לומר לה שהיא חייבת לעשות משהו. מחליק השיער שהיה קיים אז בשוק לא הצליח לספק פתרון הולם למצבה, וכך היא פיתחה עם אביה המהנדס מברשת שיער מחליקה בשם "דפני", שהפכה ללהיט עולמי.
גם סיפורה של אופירה עזריאלי (59), אישה מלאה וגם מלאת חן וביטחון עצמי, משעשע. כשהיתה בת 9 התאספו סביבה כל הבנים בהפסקה, לעגו למשקלה ושאלו אותה אם היא בהיריון - מסוג האירועים שיכולים להיצרב כמשפילים ולהוליד הפרעות אכילה ודיכאון. אבל לאירוע הזה לא היה סיכוי מול האהבה האינסופית והביטחון העצמי שנטעו בה הוריה מאז נולדה, ומול התחושה שהיא הכי מדהימה בדיוק כפי שהיא.
אופירה עזריאלי. "מצאתי את היופי הפנימי" // צילום: צחי מרים
כיום היא מעבירה סדנאות לשינוי הרגלי תזונה בקרב ילדים ולמציאת האוצר הפנימי בכל ילד. לאחרונה כתבה את ספר הילדים "אופי טופי מלכת היופי", שמופץ בחנויות בימים אלה. הספר נועד לחזק את הערך העצמי בקרב ילדים בעלי משקל עודף וילדים חריגים חברתית, ונותן כלים מעשיים לשינוי הרגלי אכילה.
בסוף הערב עולות כל הדוברות לבמה ל"השתחוויה" משותפת, לבושות בחולצה שעליה כתוב הערך שהכי מייצג אותן. סידי עצמה עולה בחולצה שעליה כתוב "אהבה". על החולצה של אור כתוב "שמחה", על החולצות של שרון ורעיה כתוב "אומץ", זוהר בחרה ב"חיים בשביל צעירים", סבינה בחרה ב"ניצחון". ועל החולצה של אופירה עזריאלי כתוב "מלכת היופי", וזאת כנראה משמעותה של השראה.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו