"אני עומדת למות ורוצה לעשות זאת כיהודייה". בתחילת החודש טיפסה פאולה, בת ה-94 מוונציה, במעלה המדרגות שהובילו ללשכת הרב המקומי כשמטרתה ברורה – 80 שנה לאחר שהוטבלה לנצרות כנערה, היא החליטה לשוב ליהדות.
פאולה אינו שמה האמיתי אלא השם שאותו נשאה בתקופת השואה, אז התניידה ממנזר למנזר ברחבי העיר האיטלקית הציורית והמפורסמת. בשיחה עם 'ישראל היום' היא מגוללת את סיפורה ומבקשת שלא לחשוף את זהותה מחשש לשוב לעמדת הנערה הנרדפת, כפי שאירע לה בתקופת שלטון גרמניה הנאצית ובת בריתה האיטלקית.
שורשיה בוונציה נטמנו עם הגעת סבתה לעיר ב-1870, כתינוקת שזה עתה נולדה. ככל הנראה מכיוון שנולדה מחוץ לנישואין, נשלחה הסבתא על ידי בני משפחתה, מעיר הולדתה אנקונה, לבית יתומים בוונציה. בגיל 25 היא נישאה ליהודי מקומי וביום חתונתה הגיעה לעיר משלחת עורכי דין שייצגו את משפחתה שמסרה אותה, והעניקו לה נדוניה בדמות בית בן מספר קומות. עד היום צאצאיה, וביניהם נכדתה - פאולה, מתגוררים באותו הבית.
פאולה עצמה נולדה בשנת 1925 למשפחה יהודית שנחשבה למתבוללת מצד אחד, אך גם קשורה בצורה מסוימת לקהילה היהודית המקומית. לדבריה, אביה לא היה אדם מאמין ואילו אמה נחשבה מעט יותר מחוברת למסורת היהודית. בסוף שנות ה-30, כשהטבעת הנאצית, בשיתוף איטליה הפאשיסטית של מוסוליני, התהדקה סביב צווארם של יהודי איטליה, רבים הטבילו את ילדיהם במטרה לטשטש את יהדותם ולהציגם כנוצרים מתוך תקווה שכך חייהם יינצלו.
וכך, ב-1938, בעודה נערה בת 13, היא נלקחה עם אחותה הצעירה בחטף על ידי דודותיה, אחיות אביה, לכנסיה הסמוכה שם הן הוטבלו לנצרות. "באותן שנים", היא מספרת, "נכנסו חוקי הגזע הנאציים לתוקף והדודות שלי חשבו שאם נוטבל כבר לא נחשב יהודיות מבחינת הגרמנים". כשאמה שמעה על המעשה שעשו גיסותיה, היא הגיבה בצורה היסטרית. "אמא לקחה אותנו ומיהרה לרחוץ אותנו. היא ניסתה 'לשטוף' מעלינו את מי הטבילה וכנראה גם 'לשטוף' את החוויה שעברנו". באותה שנה נפטרה האם בגיל צעיר ובני המשפחה החליטו להסתיר את שתי הילדות הצעירות באחד המנזרים בוונציה כדי שלא יילקחו על ידי הגרמנים ועוזריהם מאיטליה.
חייל עם ילדים יהודיים לאחר המלחמה // צילום: קלוגר זולטן לע"מ
"במנזר נתנו לי שם נוצרי והיו רגעים ששכחתי את שמי האמיתי", היא מציינת ומדגישה שבמשך שנתיים תמימות לא ביקרה בביתה וכמעט לא ראתה את בני משפחתה שסבלו מעוני ותנאים קשים תחת שלטונם של היטלר ומוסוליני. "היו לנו שמלות עם כיסים גדולים וכל פירור שהיינו מוצאות החבאנו וכשהדודות היו באות מידי פעם לביקור, הברחנו להן את האוכל שאספנו". במהלך אותה תקופה, בנות הברית החלו לכבוש את איטליה מדרום, כך שקצינים ובכירי ממשל איטלקיים רבים ברחו צפונה והסתתרו בין השאר במנזר שבו פאולה ואחותה שהו. כתוצאה מכך, מחשש שיתגלו, הן נאלצו לעבור בין מנזרים נוספים בעיר. במהלך שהותן, היא ואחותה התנהלו כנוצריות לכל דבר ואף פקדו מדי פעם את הכנסייה, אך פאולה מעידה על עצמה שמעולם לא התחברה באמת לדת הנוצרית ועשתה זאת רק כדי להציל את חייה.
כשהסתיימה המלחמה, התאחדו האחיות עם אביהן, שהיה מהנדס וקצין בצבא האיטלקי וחזר ממחנה עבודה בגרמניה. "כשאבי חזר, הוא דפק בדלת ומרוב שהוא רזה והצטמק, לא זיהיתי אותו ולא ידעתי מי הוא". לאחר ששבו לשגרה, היא למדה רוקחות, פתחה מעבדה באוניברסיטה של ונציה שקיימת עד היום, ובאופן כללי נחשבה לדמות משמעותית במערך הבריאות בעיר. היא נישאה לגבר לא יהודי ונולדו להם שתי בנות, אחת נפטרה לפני כחמש שנים והשנייה נישאה, גם היא לגבר לא יהודי. לפני שנים ארוכות התאלמנה פאולה, שאמנם לא חיה כנוצרייה, אך גם לא כיהודייה.
"תמיד הזדהיתי עם סיפורם של האנוסים"
"בגלל שהטבילו אותנו בגיל צעיר וללא רצוננו", היא מדגישה, "תמיד הזדהיתי עם סיפורם של האנוסים". במהלך השנים היא שמרה על קשר לא פורמלי עם חברי הקהילה היהודית בוונציה ולעיתים גם לקחה חלק בפעילויות השונות של חבריה. בתה אף עסקה בלימודיה באוניברסיטה בקהילת הצ'ואטה – צאצאיי היהודים אנוסים ממיורקה. עד שלפני כחודש החליטה לעשות מעשה ולציין את שיבתה ליהדות באופן רשמי.
היא פנתה לרב הראשי המקומי דניאל טואיטו, שליח מכון שטראוס-עמיאל מבית רשת 'אור תורה סטון' בעיר. הרב טואיטו שמע את סיפורה של פאולה ומייד לאחר מכן נבר בארכיון מסמכי היוחסין של משפחתה, אשר באורח פלא לא נלקחו או הושמדו על ידי הנאצים. מהמסמכים עלה כי היא אכן יהודייה וכל שנותר זה לערוך טקס רשמי שיציין את חזרתה לחיק העם היהודי. "אני ורעייתי", הוא מספר, "הגענו לביתה. בתה בירכה על קביעת המזוזה בפתח הדלת וכולנו בירכנו שהחיינו". לדבריו, "התרגשנו מאוד מהמעמד הלא שגרתי וגם פאולה ובתה בכו כשהענקנו להן את תעודת החזרה ליהדות".
המקרה של פאולה אמנם לא שכיח אך לדברי ראש מכון שטראוס-עמיאל, הרב אליהו בירנבוים, מדובר בתופעה שמרימה ראש. "רבים אשר מסיבות שונות התרחקו מיהדותם, לפעמים מרצון ולפעמים מאונס, מבקשים לחזור ולחפש את השורשים היהודיים שלהם ובעיקר להתחבר לזהותם היהודית. יש חשיבות רבה לעבודה עם קהילות יהודיות בעולם, אבל יש לנו גם אחריות וחובה לעבוד עם היהודים המחפשים מחדש את אמונתם ולהחזיר אותם הביתה".
הרב טואיטו (53) שנולד בצרפת וכיהן בעברו במספר תפקידים הקשורים ליהדות התפוצות ברחבי העולם, מסביר כי מצבה של הקהילה בוונציה קשה. "יש הרבה נישואי תערובת. הקהילה מזדקנת ונותרו בה כ-450 אנשים בלבד. ונציה כיום היא עיר מאוד תיירותית והיהודים מרגישים בה יחסית בטוחים, אבל באופן כללי מבחינה אנטישמית, המצב באיטליה ובאירופה כולה מחמיר ויש יותר ויותר אירועי אלימות". לדעתו, יש לא מעט יהודים כמו פאולה ובתה אותם הוא מכנה "אנוסים מודרניים. יש הרבה נשמות יהודיות אבודות באיטליה".
"יש הרבה נשמות יהודיות אבודות באיטליה". הרב טאיטו // צילום: באדיבות המצלם
ומה עם המשך מורשתה של האישה בת ה-94 מוונציה שרצתה לפני מותה לשוב ליהדות? נכון להיום יש לה נכד אחד שלומד במדינה אחרת. אולם היא מקווה שבעקבות סיפורה וההחלטה שקיבלה בערוב ימיה, הוא ירצה להכיר את מורשת העם היהודי ולא יחכה, כמוה, עד לסוף חייו כדי להתחבר מחדש ליהדותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו