במו רגליו: מנור סולומון כובש

בלילה של יום שלישי שעבר מצא את עצמו מנור סולומון רק עם עצמו. זה היה כמה שעות אחרי שכבש שער שוויון גדול במדי קבוצתו, שחטאר דונייצק, והציל אותה מהפסד למנצ'סטר סיטי בליגת האלופות.

"לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות", הוא אומר. "היו רגעים בלילה הזה ששאלתי את עצמי אם זה אמיתי, אם זה באמת קרה. רק יומיים לפני המשחק חזרתי להתאמן אחרי פציעה בשריר הירך האחורי. היתה בקבוצה התלבטות אמיתית אם בכלל אטוס למשחק במנצ'סטר. ברגע האחרון עליתי למטוס. בכלל לא ידעתי אם אשחק וכמה דקות".

הוא לוקח נשימה ארוכה, והחיוך לא יורד מפניו. "נכנסתי כמחליף בדקה ה־65, כשסיטי הובילה 1:0. אחרי ארבע דקות היינו בהתקפה. לפני שהכדור הגיע אלי, היה לי שבריר שנייה לחשוב. אמרתי לעצמי, זה גול, זה הולך להיות גול. כשהכדור הגיע, הנפתי את הרגל - ובעטתי. וזה נכנס!

עוד על מנור סולומון:

• בדקה ה-95: מנור סולומון העניק לשחטאר ניצחון 1:2 בסן סירו

• מנהיג נולד

• "לא יכול להסביר את ההרגשה"

"בהתחלה רצתי בטירוף, כמו אחרי כל גול. ורק אז עיכלתי. זה שער שלי באצטדיון הביתי של סיטי, אלופת אנגליה ואחת הקבוצות הטובות בעולם, מול 55 אלף צופים ועוד מיליונים שרואים בבית. כשראיתי את השם שלי על המסך הענק במגרש, זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי. איתרתי בעיניים את אבא ואת אמא ואת אח שלי, שישבו ביציע, וסימנתי להם נשיקה גדולה".

מאמן שחטאר, לואיס קסטרו, סיפר אחרי המשחק כי סולומון לא היה אמור להיות בסגל בגלל הפציעה, אבל הצוות הרפואי קבע שהוא יוכל לשחק 25-20 דקות. סולומון עצמו אמר אחרי המשחק: "זאת הדרך הכי טובה לחזור מפציעה. אני מנסה להיות הג'וקר של הקבוצה".

זה לא השער הראשון של סולומון בליגת האלופות. לפני חודשיים הוא הדהים את עולם הכדורגל כשכבש שער ניצחון (2:1) מול אטאלנטה האיטלקית במקדש הכדורגל, אצטדיון סן סירו במילאנו. סולומון נכנס כמחליף בדקה ה־69, ובדקה ה־95, עמוק בתוך תוספת הזמן, סבסב בקור רוח את מגיני הקבוצה האיטלקית ונעץ את הכדור ברשת. הוא הפך בכך לישראלי הצעיר ביותר שכובש בליגת האלופות (בן שהר כבש במדי הפועל תל אביב נגד ליון בשנת 2010, כשהיה בן 21).

"השער בסן סירו היה חלום, אי אפשר להסביר במילים את התחושה. בתור ילד אתה חולם להיות שחקן ולהצליח ולגדול, אבל אתה לא יכול אפילו לדמיין את האושר הזה, לשמוע על המגרש בסן סירו את המנון ליגת האלופות, ואז להבקיע שער. מייד אחרי השער והחיבוקים מהשחקנים הסתכלתי על ההורים שלי, שישבו מאחורי השער, ועשיתי להם סימן של נשיקה".

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

העיתונים באירופה יצאו מגדרם אחרי ההופעות של סולומון. עיתוני אוקראינה חגגו את השער שלו מול סיטי, שיבחו את "החילוף המנצח של המאמן" וכתבו: "הג'וקר עשה זאת שוב. הישראלי הזה פשוט מדהים". גם עיתוני אנגליה לא חסכו שבחים מהכוכב הצעיר. ה"גרדיאן" כתב ש"הבעיטה שלו מעשרה מטרים היתה קטלנית", וה"טלגרף" כתב: "היתה לו השפעה מיידית על המשחק". רשת SKY העניקה לו את הציון 7.

למרות השערים המזהירים, שהעניקו לקבוצה שלו נקודות חשובות והשאירו לה סיכוי להעפיל לשמינית הגמר של ליגת האלופות, סולומון מבטיח שההצלחה לא תסנוור אותו. "לא חשוב לאן אגיע בכדורגל, אני אשאר אותו מנור. אותו ילד מכפר סבא, עם אותם חברים ועם המשפחה, ולא ארים את האף אלא אמשיך לעבוד קשה. אני מצפה מעצמי להגיע לליגות הבכירות באירופה, בספרד או באנגליה. הכי בעולם הייתי רוצה לשחק בברצלונה, למרות שהסיכויים קלושים. אני גם מקווה להוביל את נבחרת ישראל בתוך שנתיים־שלוש".

• • •

הוא רק בן 20. ילד פלא מחונן, שעלה לליגה של הגדולים ביותר בצורה מטאורית ממש. לפני עשרה חודשים, קצת אחרי שסיים את התיכון, נרכש ממכבי פתח תקווה בסכום אסטרונומי של 6 מיליון יורו על ידי הקבוצה האוקראינית שחטאר דונייצק. רק ערן זהבי נרכש בסכום גבוה יותר - יותר מ־7 מיליון יורו שילמה עליו קבוצתו הסינית. על פי הפרסומים, סולומון חתום על חוזה לחמש שנים, בשכר של 300 אלף יורו לעונה. אפשר לשער שהסכום הזה לא יישאר לזמן רב.

כובש את השער מול מנצ'סטר סיטי במדי שחטאר דונייצק (בכתום), לפני שבוע וחצי. "לפני שהכדור הגיע אלי, היה לי שבריר שנייה לחשוב. אמרתי לעצמי, זה גול" // צילום: GettyImages

מי שקבע את תג המחיר על היהלום הנוצץ הוא אבי לוזון, הבעלים של מכבי פתח תקווה. "מאוד רציתי לשחק באירופה, אבל חשבתי שאבי מבקש עלי המון כסף. שאלתי אותו אם הוא לא חושב שזה מוגזם ואמרתי לו שאם היה מבקש 3 מיליון, אולי הייתי עובר מוקדם יותר לאירופה. הוא אמר לי, 'אני לא אמכור אותך ב־3-2 מיליון יורו'. זה ביאס אותי, כי רציתי להתקדם, אבל הוא רצה את הטוב ביותר עבורי ועבור מכבי פתח תקווה.

"בחודש ינואר השנה אבי קרא לי ואמר, 'קיבלתי הצעה משחטאר, 6 מיליון יורו'. הוא הראה לי את המייל שהם שלחו לו ואמר שזה רציני. זאת הקבוצה הכי טובה ללגיונר ישראלי אחרי סביליה בספרד (שרכשה את מואנס דאבור בן ה־27, אבל נותנת לו מעט מאוד דקות משחק; ע"נ), וזאת קפיצת מדרגה ענקית עבורי".

רגע לפני צמד ההפסדים המביכים של נבחרת ישראל נגד פולין בבית (1:2) וצפון מקדוניה בחוץ (0:1), לפני שלושה שבועות, נפצע סולומון בשריר הירך האחורי והחמיץ את שני המשחקים. למרות ההפסדים, עלתה ישראל לחצי הגמר של ליגת האומות, שם תתמודד בסוף מארס נגד סקוטלנד, בחוץ.

"הפציעה היתה מבאסת מאוד", הוא אומר. "כל כך רציתי לעזור לחברים שלי. אני לא מסכים שההפסדים האלה הם מביכים. לפולין בטח שלא, וגם לא לצפון מקדוניה. תסתכל על רשימת השחקנים של צפון מקדוניה ותראה שהם לא נופלים מאיתנו".

יש בכלל בשביל מה לנסוע לסקוטלנד?

"ברור. אני חושב שיש לנו סיכוי טוב, אפשר לנצח. אנחנו לא נוסעים לשם להגיד 'הנה, ניסינו'. הוכחנו בכמה משחקים שאנחנו נבחרת חזקה, ואני מאמין שנגיע למשחק הזה מוכנים מאוד. אני חייב להגיע בריא ובשיא הכושר, אעשה הכל כדי לא להיפצע. בטח יהיו לי חרדות מזה.

"נכון שאנחנו חייבים לשפר את משחק ההגנה. לא יכול להיות שאנחנו מבקיעים שער ומייד אחר כך סופגים. אנחנו חייבים לתרגל את זה באימונים ולהכניס לעצמנו לראש שאנחנו קבוצה חזקה, ושלא צריך ללכת אחורה. אולי זה באמת גם עניין מנטלי, כי אותו הדבר קרה לנו בכמה משחקים. חייבים לשנות את זה".

אתה חושב שאנדי הרצוג ימשיך?

"כל השחקנים רוצים שהוא ימשיך. היו לא מעט משחקים שבהם הצגנו יכולת גבוהה, וראו שאנחנו נבחרת חזקה, וזה בזכותו. אני מאוד אוהב אותו ומחובר אליו, יש לנו קשר כל הזמן. לפני המשחק מול סיטי הוא דיבר איתי ושאל מה שלומי, וגם אחרי המשחק הוא התקשר לברך ואמר שהוא מצפה לראות אותי בריא ובכושר במארס".

• • •

סולומון הוא התקווה הגדולה, והכמעט יחידה, של הכדורגל הישראלי. בביצה המקומית שואלים שוב ושוב אם קם סוף־סוף יורש ליוסי בניון. בניון, אגב, היה מי שעזר לסולומון בנבחרת, לפני שנתיים.

"הייתי בחדר שלי בבית ושיחקתי עם חברים בפיפ"א. הטלפון שלי צלצל, ועל הקו היה מנהל הנבחרת דאז, ישראל סטוצ'ינסקי. הוא שאל אותי כמה שאלות לגבי הבקשה שלי להיות ספורטאי מצטיין בצבא. פתאום אבא שלי נכנס בסערה ואמר לי שמזמינים אותי לנבחרת ישראל. לא האמנתי לו, חשבתי שהוא עובד עלי. אבל הוא הראה לי את הידיעה שעלתה באינטרנט.

"ממש דקה אחר כך התקשר שוב מנהל הנבחרת והודיע לי שאני בנבחרת. הייתי בעננים.

"באימון הראשון שלי התאמנתי עם יוסי בניון וערן זהבי. פתאום אני באותו מקום עם השחקנים שהערצתי עד לפני רגע, אני משחק לצידם. זה היה סוג של נס עבורי. יוסי ממש עזר לי. הוא דיבר איתי כבר באימון הראשון ואמר לי שאפנה אליו בכל מה שאני צריך. זה נתן לי הרגשה של בית".

בספטמבר 2018, כשהוא בן 19 בלבד, ערך סולומון את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ישראל. הוא נכנס כמחליף במשחק ההפסד לאלבניה (0:1) במסגרת ליגת האומות. מאז, הפך לשחקן קבוע בסגל. הוא פתח בהרכב הנבחרת במשחק מול פולין בוורשה (0:4), שיחק נגד צפון מקדוניה בבית (1:1) - שם בישל שער לערן זהבי ("המשחק הכי טוב שלי בנבחרת"), וגם נגד אוסטריה בחוץ, ובשני המשחקים מול סלובניה.

עם הוריו, יוסי ואילה, והאחים מירית ומורן. "הם הקמע שלי כשהם צופים בי במגרש"

בקבוצת הגיל שלו, הוא היחיד שמשחק בנבחרת ישראל באופן קבוע. "יש הרבה שחקנים טובים בגילי, כמו ירדן שועה (מכבי חיפה), אילון אלמוג (מכבי תל אביב) ורז שלמה (הפועל תל אביב). אני חושב שזה יעשה טוב לנבחרת אם הם ייצאו כמה שיותר מהר לקבוצות בחו"ל".

אתה היום השחקן הישראלי הכי טוב, אחרי ערן זהבי?

"לא. יש כאלה שהוכיחו את עצמם יותר ממני. יש כאלה שאומרים שאני בין 4-3 הישראלים הכי טובים. ברור שאני רוצה להיות הכי טוב, יש לי פוטנציאל לזה, אבל עדיין לא מימשתי אותו. אני גם רוצה להגיע רחוק באירופה.

"ממשחק למשחק אני מרגיש טוב יותר. ברור שאני עדיין לא בשיא שלי. יש לי דריבל טוב, יש לי חוצפה חיובית על המגרש, ואני צריך לשפר את ההגעה שלי למצבי הבקעה ולבעוט יותר לשער. אני מאמין שאם אשפר את זה, היכולת שלי תהיה הרבה יותר גבוהה.

"אני יודע שיש ממני המון ציפיות בנבחרת, וזה מעמיס לא מעט על הכתפיים. אבל זה מדרבן אותי להיות טוב יותר ולהצדיק את כל הסופרלטיבים שנאמרו עלי".

זהבי מפרגן לך?

"כן. הוא מדבר איתי ונותן לי טיפים על תנועה נכונה במגרש, בעיטות, מסירות. אחרי השערים מול אטאלנטה וסיטי הוא שלח לי הודעה: 'אחי כל הכבוד, אני גאה בך, תמשיך כך'. ברור שהוא הכוכב הגדול שלנו בנבחרת, אני רק יכול ללמוד ממנו".

עם ערן זהבי. "מפרגן לי" // צילום: דני מרון

• • •

מנור הוא בנם הבכור של יוסי (50) ואילה (47), זוג מחנכים ומורים לחינוך גופני מכפר סבא. יש לו שני אחים קטנים - מירית, בת 17, ומורן, בן 16.

מנור: "הייתי חייב כדור. כל הזמן. הוריי סיפרו לי שבגיל שנתיים, כשנסענו לניו יורק, הם קנו לי כדור בלון, ולא הפסקתי להקפיץ אותו על הרגל. בגיל 5 הלכתי לחוג כדורגל בכפר סבא. בגיל 6 לקחתי כדור והתחלתי להקפיץ אותו על הרגל במדרחוב, 300-200 פעם. זה הפך לאטרקציה גדולה".

כשהיה בן 8, הצטרף סולומון לקבוצת הילדים של הפועל כפר סבא, וכעבור שנה שיחק עם הקבוצה נגד מכבי פתח תקווה, שם שיחק עומרי לוזון, בנו של עמוס לוזון (שהיה באותה תקופה מבעלי הקבוצה הבוגרת; ע"נ). "ניצחנו אותם, הבקעתי שם המון גולים.

"עמוס ראה אותי והתלהב מאוד. הוא בירר עלי קצת, דיבר עם אבא ואמר לו להביא אותי אליהם. זה קסם לי, כי פתח תקווה ידועה בקבוצות הילדים והנערים הטובות והמושקעות שלה. בכל פעם לפני אימון הם היו שולחים לי מונית מכפר סבא לפתח תקווה".

הוא התקדם במהירות ברמת המשחק והפליא בכדרור מסחרר, במהירות ובזריזות. אף שאינו גבה קומה, ניחן בכישרון טכני נדיר. קבוצות הנוער הגדולות, מכבי ת"א ומכבי חיפה, הבינו שבמלאבס גדל יהלום נוצץ והתחילו לחזר אחריו. אבל הוא דחה את ההצעות.

"הרגשתי כוכב בפתח תקווה, היה לי מצוין עם החברים, וחשבתי שאצליח להתפתח ולפרוץ גם משם".

סולומון אכן לא הפסיק לצמוח ולפרוח על הדשא, אבל דווקא הצמיחה הגופנית שלו היתה איטית. "הייתי מאוד קטן גופנית, ובשלב מסוים, בעיקר בגילאי הנערים והנוער, זה התחיל להפריע לי. הופיעו מולי חבר'ה גדולים, חזקים, והיה לי קשה. הלכנו לעשות בדיקות אצל רופא ילדים, והוא אבחן אצלי איחור בגדילה.

"היום אני 1.70 מטר, שזה לא גבוה, אבל אז עוד הייתי הרבה פחות. לא לקחתי הורמונים או משהו כזה, ידענו שזה יסתדר עם הזמן".

עוד לפני גיל 17 הוא החל לשחק בקבוצה הבוגרת של מכבי פתח תקווה. "במשחק האימון הראשון שלי כדררתי ועברתי שחקנים, במקום למסור. המאמן, קובי רפואה, צרח עלי באמצע האימון ואמר לי שזאת חוצפה. פרצתי בבכי, לעיני כולם. היה לי קשה להכיל את זה".

הוא צדק?

"תראה, במגרש יש לי חוצפה, אני רוצה רק לנצח. מחוץ למגרש אני בחור צנוע, ואפילו ביישן. קובי הוא המאמן שהכי קידם אותי והיה הכי משמעותי עבורי".

בדיוק לפני שלוש שנים, בגיל 17 וחודשיים, כשהוא תלמיד י"ב בתיכון גלילי בכפר סבא, ערך סולומון את משחק הבכורה שלו בליגת העל. הוא שיחק 25 דקות במשחק מול הפועל חיפה באצטדיון סמי עופר, שבו הפסידה פתח תקווה 1:2. "התרגשתי מאוד. הפסד הוא תמיד מאכזב, אבל ברמה האישית היה לי משחק טוב".

זו היתה עונה מצוינת לפתח תקווה, שאותה סיימה במקום הרביעי בטבלה. הזרקורים הופנו לכוכב הצעיר והמבטיח. "כל איבוד כדור שלי, כל מסירה לא טובה, נצפו ונמדדו. במהלך המשחק הייתי סופג צעקות מהחברים שלי בקבוצה. ככה זה בכדורגל, וזה לא מוסיף לביטחון העצמי. בחדר ההלבשה כל הזמן צחקו שאני ילד שהולך לבית ספר. שיחקו לידי שחקנים שהיו לוקחים בבוקר את הילדים שלהם לבית ספר".

חודש וחצי אחרי שהחל לשחק בקבוצה הבוגרת, כבש סולומון את השער הראשון שלו, במשחק הניצחון 2:0 על בני יהודה במגרש המושבה. "לא האמנתי. כל החיים חלמתי על זה. גול במושבה! זה היה כיף גדול".

מה אמרו החברים והמורים בבית הספר?

"תלמידים ביקשו לעשות איתי סלפי. המורים והמורות התגייסו לעזור לי. היה לי הסכם עם בית הספר שאני בא פעמיים בשבוע - ביום שבו אין אימון, וביום שבו יש אימון ערב. המורים לימדו אותי מוקדם בבוקר, ואז גם הייתי עושה את המבחנים, לבד. זה היה משוגע, אבל לא הסכמתי לוותר על זה. עשיתי בגרות מלאה, כולל חמש יחידות אנגלית. זה היה חשוב לי".

למה בעצם? הרי ידעת כבר שיש לך קריירה מובטחת בכדורגל.

"תמיד האמנתי שאהיה שחקן גדול, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה ולאן הדברים יתגלגלו. תמיד חשוב ללמוד ולהתפתח. היה לי חינוך מהבית למצוינות בכל מקום שאני נמצא בו. אני שמח שעמדתי בזה".

• • •

סולומון שיחק במכבי פתח תקווה שנתיים וכבש שמונה שערים ב־68 משחקים. לכולם היה ברור שהוא לא יישאר שם עוד זמן רב. והוא רצה רק אירופה.

"ידעתי שגם אם אעבור לקבוצה גדולה בארץ, כל מה שיעניין אותי זה להגיע לאירופה. אחרי שאבי לוזון סיפר לי שהגיעה הצעה משחטאר ושזה רציני, אבא, אמא ואני רצנו לאינטרנט וקראנו על דונייצק ועל אוקראינה. ראינו שמזג האוויר שם קר ושהם במלחמה עם רוסיה, וזה לא הקל עלי. אבל דיברתי עם אנשים שמכירים את המועדון, והם אמרו לי שזה מועדון ענק ושחבל לפספס את ההזדמנות".

הוא הספיק לשרת כמה חודשים בתפקיד אבטחה בקריה, על תקן של ספורטאי מצטיין. כשהגיעה ההצעה מאוקראינה, הצבא אישר לו דחיית שירות.

שחטאר דונייצק היא אלופת אוקראינה והגיעה השנה לשלב הבתים של ליגת האלופות. בעקבות מצב הלוחמה מול רוסיה עברה הקבוצה לשחק בעיר חרקוב, מרחק חצי שעה טיסה מהבירה קייב.

סולומון החל לשחק בשחטאר בינואר ונכנס מייד לסגל. בארבעת משחקיו הראשונים הוכתר שלוש פעמים כ"איש המשחק". עד לסיום העונה שעברה, בחודש מאי, הספיק לכבוש ארבעה שערים.

"מהרגע שהגעתי, שיחקתי כמעט בכל המשחקים. בחלקם 90 דקות, ובחלקם עליתי כמחליף. הייתי שותף לזכייה באליפות בסוף אפריל, וגם בזכייה בגביע, אחרי שניצחנו בגמר 0:4. אני כבשתי שם את השער השלישי".

ובאותו זמן מכבי פתח תקווה ירדה לליגה הלאומית.

"זה ביאס אותי מאוד, עד הרגע האחרון לא האמנתי שזה יקרה. אבל אני בטוח שהם יעלו כבר העונה ויחזרו למקום הטוב שלהם".

הוא מתגורר בדירה שהמועדון העמיד לרשותו בקומפלקס יוקרתי בקייב. משום שהוריו לא יכלו לוותר על מקומות העבודה שלהם, עבר לגור איתו הדוד שלו אלי, אחיה של אמו, שעזב לשם כך עבודה בניגריה. הקומפלקס כולל חדר כושר, ספא, מסעדות, סופרמרקט גדול, ועוד, ומתגוררים בו גם שחקנים אחרים בקבוצה.

"זה ממש מעולה שדוד שלי גר איתי. הוא מבשל לי את האוכל של אמא, עוזר לי עם הכביסות וסידור הבית, ובעיקר מפיג לי את הבדידות. אפשר להיכנס לדיכאון מהלבד הזה, במדינה זרה. אנחנו יוצאים לבלות יחד, רואים בדירה כדורגל ותוכניות טלוויזיה, יש לי כל הזמן עם מי להיות ועם מי לדבר. בעל הבית שלי הוא יהודי שמדבר עברית, כך שזה גם נוח.

"התחלתי ללמוד פורטוגזית עם מורה פרטי, כי צוות האימון שלנו הוא פורטוגלי, ויש בקבוצה לא מעט שחקנים ברזילאים. אני כבר מבין לא מעט מילים בפורטוגזית. קייב היא עיר יפה, יש כאן חבר'ה נהדרים. יש לי חברים בקבוצה, ובסך הכל אני מרוצה. כמובן יש לפעמים געגועים, להורים שלי, לחברים, ובעיקר לדנה, החברה שלי. יש רגעים שזה קשה, בעיקר בערב שבת ובחגים".

היו הרהורי חרטה?

"ממש לא. ההורים באים לבקר אותי בכל כמה שבועות, הם היו כאן כבר 4-5 פעמים. שניהם מורים, אז הם באים בחופשות ובחגים. בזמן משחקי הנבחרת אני מגיע לישראל, כך שבסך הכל אני מסתדר".

עם החברה דנה. "מדברים בכל יום בסקייפ"

• • •

כבר שנה ושלושה חודשים הוא בזוגיות עם דנה וושינה (19), חיילת מאורנית, שאותה הכיר דרך חברים. "יש לנו אהבה גדולה, ואנחנו שומרים עליה, למרות המרחק. זה לא קל. היא היתה אצלי כאן כמה פעמים, וכשאני בא לארץ אנחנו נפגשים כל הזמן. אנחנו מדברים בכל יום בנייד, ווטסאפ, סקייפ, פייס־טיים. בעוד שלושה שבועות יש כאן פגרת חורף של חודש, ואז ניסע יחד לתאילנד. אני כבר מחכה לזה. לנוח, להיות יחד, לבלות".

בשבוע הבא יש לכם משחק מכריע נגד אטאלנטה בליגת האלופות. ניצחון יעלה אתכם לשמינית הגמר.

"אני מאמין שאשחק ושננצח. ואז החלום הגדול שלי הוא לשחק נגד ברצלונה. נגד מסי".

ולכבוש בקאמפ נואו.

"זה באמת חלום מטורף. הלוואי. אם באמת נעלה ונפגוש את ברצלונה, אדאג שהוריי יישבו שוב במקום שאראה אותם היטב. הם כנראה הקמע שלי".

erannavon9@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו