בואו נסכם קודם כל שיש גבול לחופש הביטוי. יש חופש ביטוי במדינת ישראל. אבל לא כאשר ראש הממשלה מבקש למנות את העובדות המצביעות על חקירה מושחתת ועל פרקליטות שהממצאים לגביה חמורים. עד כאן. זאת כבר הסתה.
כך גם לגבי הפגנות. אפשר להפגין נגד הנציב העליון ווקופ, אבל לא במחאה על תשלובת מעשים מקוממים מצד מערכת המשפט יחד עם מפלגות מסוימות. אסור להפגין בתמיכה לראש הממשלה נתניהו, מותר רק להגיד שהוא "מסוכן לישראל". רק שנשרטט לעצמנו למה מתכוונים כשאומרים - יש חופש ביטוי בישראל.
ואכן בעקבות הודעת היועמ"ש על כתבי האישום בתוך שבוע חזרו המחרימים למחזור אינטנסיבי של שני המאורעות המכוננים של השמאל הפוסט־אוסלואי: בנימין נתניהו הסית וגרם לרצח רבין, גרם ל"אסון לאומי". וזה שבוע לא חדלים לתאר ולנתח את ההפגנה ברחבת מוזיאון תל אביב.
אם למישהו לא היה ברור, זהו ניסיון גס ושקוף לחבר את הפגנת מוזיאון תל אביב להפגנה המשמשת נקודת ציון, לטעמם של המשטינים, שהובילה לרצח רבין, זאת בכיכר ציון. ראש הממשלה הסית, לפי הנרטיב הממוחזר, אחרי הצגת כתבי האישום; ומייד לאחר מכן - הועברה כיכר ציון לרחבת המוזיאון המקודשת.
הלחיצה של בני גנץ וחבריו על לחצן המצוקה של רצח רבין העלתה את רף ההסתה והדה־לגיטימציה נגד ראש הממשלה נתניהו. לא, זה לא בני גנץ שמסית וטובע אות קין; זה ראש הממשלה שמסית בכך שהוא מותח ביקורת על השימוש במערכת המשפט כדי להדיח אותו.
אבל זה לא רק בני גנץ. גם יוסי ביילין קובע שנחצה קו אדום ובאחת הוא חוזר לנובמבר 1995. כדאי להזכיר, שכמה חודשים קודם לרצח, הוחלט במוסדות המתאימים של מפלגת העבודה להגביה את הלהבות ב"תעמולה" נגד נתניהו והליכוד, והמשמעות היתה בעיקר שחבורת פרובוקטורים מהימין הקיצוני נכנסה לפעולה. את זה משום מה אסור היה לחקור בוועדת החקירה. אבל יוסי ביילין, על פי עדויות במחקרים שונים על תהליך אוסלו, היה שותף במעשה חמור נגד ראש הממשלה יצחק רבין.
הרבה יותר חמור מכל סיסמה מסיתה שאותה אפשר לבלום על ידי מעצרים של האנשים שהובילו את הפעולות הפרועות. ביילין היה שותף בהדרכת הפלשתינים כיצד להכשיל את ערוץ המשא ומתן בוושינגטון כדי להכריח את רבין להיות מחויב לתהליך אוסלו. מאוד זול להאשים את נתניהו ב"הסתה"; אבל מה בקשר לחתרנות מדינית? זה מותר.
מעשים קיצוניים בתחום המדיני והביטחוני הם שמורידים את החברה הישראלית מהפסים ולא הפגנות, ותהיינה פרועות ככל שתהיינה, קל וחומר כאשר הן לגיטימיות ומכובדות, כפי שהיתה ההפגנה בתל אביב. זה מהלך תעמולתי ידוע בישראל: לכסות על מחדלים שגרמו לסכנות גדולות על ידי תעמולת כזב שמאשימה ציבור שלם ומנסה להטיל כתם על אדם אחד.
זה לופ אינסופי מאז יוני 1933 (רצח ארלוזרוב) ועדיין לא התקבלה ההוראה מהמפלגה לחדול. בעניין ההסתה נגד "הימין", איש שמאל הוא יותר יפני מיפני. מוטב לחזור לשיח רציונלי על כינון ממשלה ולא להיסחף במחול המוות של ההרס העצמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו