האסון הטרגי הפך להצגה: לפלרטט עם המוות על הבמה

רובנו מנסים לחמוק מפני המוות ונמנעים מלתת לו מקום בחיינו, אבל איילת סנאי (37), מחזאית ויוצרת תושבת מעלה מכמש, הפכה את המוות דווקא למקור של יצירה והיא מפלרטטת איתו בשתי הצגות שכתבה – "עיר מקלט" ו"נבכים" – העוסקות שתיהן במקרים של מוות בשגגה ומעלות שאלות מוסריות וקיומיות כמו שאלת החיים אחרי ההריגה, שאלת הגורל מול הבחירה, והשאלה האם ההורג צריך להיענש על הטעות שלו או שדי בכאב שמסב לו המוות שגרם.

"עיר מקלט", עוסקת בתאונת דרכים קשה שבה נהרג אחד מנוסעי הרכב בעוד הנהגת נותרת לחיות, ואילו "נבכים" עוסקת בערי המקלט התנ"כיות וברלוונטיות שלהן לימינו: "ההצגה מציגה מציאות אוטופית של ערי מקלט בשנת 2019 ומספרת את סיפורו של בחור נורמטיבי לחלוטין שרגע לפני שהוא נישא לבחירת ליבו הורג בטעות אדם – כשהוא מנסה להציל אדם אחר במהלך קטטה".

ברקע עבודת הבימוי של ההצגה עומד סיפורה הטרגי של חברתה הטובה של סנאי, שבנה התינוק נפטר באסון: "הוא טבע למוות בבריכה הביתית. בלוויה, שהייתה מזעזעת מאוד, הייתה תחושה שמוות כזה הוא הסיוט של כל הורה שאנחנו אפילו לא מעיזים להעלות על דל שפתינו. אחרי הלוויה לקחתי על עצמי לחשוב בלי שיפוטיות איך אני שומרת על הבת שלי הכי טוב, מצד אחד, ומצד שני, איך אני משחררת אותה כדי שתגדל שמחה, בריאה וחופשיה. זו נגזרת של השאלה על מה אני שולטת ומה לא, והאם ככל שאשמור טוב יותר זה יעזור או שאולי מה שקורה, יקרה? – משם הגיע הדיון בשאלות של גורל ועד כמה אנחנו אחראים למה שקורה לנו. לפעמים אנשים חושבים שההורה שטעה צריך לשלם מחיר על הטעות שלו, ופתאום כשזה קורה לחברה שלך שהייתה הכי בסדר שאפשר, הוודאות הזו מתערערת. האבדן של החברה והוא נוכח בכל השאלות שההצגה מציפה: גורל מול בחירה, צדק מול אמת ועוד".

העיסוק החוזר ונשנה במוות קשור לזה שאת מתנחלת?

"לא חשבתי על זה אף פעם ככה. אני חושבת שההצגות שלי עוסקות במוות כי המוות לוקח את הסוגיות שבהן אני דנה לנקודת קיצון שהופכת את הכול לדרמטי. המוות הוא דבר שאי אפשר לתקן וגורם צער גדול ומשם זה משליך בחזרה על כל הדברים הקטנים שקורים לנו. בנוסף, מוות הוא סיטואציה קיצונית שממש מפחידה אותנו, ובלראות את זה קורה על הבמה יש משהו מאוד משחרר, מעין קתרזיס שנובע מהמחשבה שאם זה קורה לנגד עיני על הבמה, לי זה לא יקרה".

והחיטוט בפצע מרפא אותו או אולי דווקא מעורר אותו מחדש?

"לשמחתי לא חוויתי שום פצע כזה בחיים האישיים שלי, ב"ה, אבל מפסיכולוגים ועובדים סוציאליים שצפו בהצגה שמעתי שהצלחתי לכוון לכל השלבים שעובר אדם במהלך האבל ושלעיסוק במוות יש מקום תרפויטי. הריפוי תלוי בשלב של האבל שבו נמצא הצופה ובמקום הרגשי שבו הוא נמצא. בכל מקרה, ההצגה מעוררת שאלות שמטרידות את כל מי שצופה בה, בין אם עבר טרגדיה אישית ובין אם לא. כמה אני צריכה להיות לחוצה מול מה שעלול לקרות. זה כל הזמן מלווה אותנו וזה קו שוזר במחזות שלי, ובאמת שאין עליה תשובה ולכן היא שאלה טובה... כאישה דתייה ומאמינה היא עוד יותר חזקה, כי יש בורא לעולם, אבל יש גם בחירה חופשית, והדואליות הזו מלווה אותנו כל הזמן".

"ההצגה מעוררת שאלות שמטרידות את כל מי שצופה בה, בין אם עבר טרגדיה אישית ובין אם לא" // תמונת המחשה: יהונתן שאול

לא חלום ילדות

התיאטרון לא היה הבחירה הראשונה של סנאי: "זה לא היה חלום ילדות. התחלתי ללמוד פסיכולוגיה לתואר ראשון ורק בגיל עשרים פניתי ללימודי תיאטרון, אחרי שלמדתי במכינה ונדבקתי בחיידק המשחק. המשכתי ללמוד משחק שלוש שנים בבית הספר למשחק אספקלריא ואחר כך המשכתי לתואר שני בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. התיאטרון הוא כלי קסום; אני מביאה לבמה סיפור ומרתק אותי לראות איך הוא נוגע באנשים ונשים מכל הזרמים והאוכלוסיות. זה קורה כי בתיאטרון יש משהו חי, שהוא שונה מספר או קולנוע, ועל הבמה נוצר כוח חזק וחד פעמי".

"ההצגות שכתבתי לא מטיפות אלא מציבות שאלה, ותמיד כשהקהל מבקש שאענה עליה בדיון שאחרי ההצגה, אני מפנה אותה בחזרה אליהם. אני מאמינה בסוף פתוח להצגות, שמאפשר לקהל להמשיך לתהות מה אנחנו היינו עושים אם זה היה קורה לנו. זאת בעיני אמנות טובה. הצגה שהקהל יוצא ממנה וממשיך לשאול שאלות".

"הקהל יוצא וממשיך לשאול שאלות". // צילום: ברוך גרינברג

מלבד שתי ההצגות העוסקות במוות, כתבה סנאי הצגה שלישית, שונה: "'כתבוני לדורות' על הדמות המקראית של אסתר. לקחתי רגע בתנ"ך ופתחתי אותו. בתנ"ך זה שלושה פסוקים, אבל מה באמת קורה שם? מה היו ההתלבטויות והתפילות של אסתר רגע לפני שהיא נכנסת למלך אחשוורוש? ומה המקום של אישה בעולם כל כך גברי? זו הצגת יחיד שאני משחקת בה, והיא מיועדת לנשים בלבד, כי הרגשתי שהסיפור מאוד נשי ומתקיים במרחב מאוד אינטימי. שאר ההצגות פתוחות גם לגברים".

ואחרי שכתבת כבר שלוש הצגות, מה החלום המקצועי שלך?

"לכתוב דוקטורט בתיאטרון על נושא שאני מעוניינת לשמור בסוד", היא אומרת בחיוך, "כי עדיין לא כתבו עליו".

ההצגה "עיר מקלט" פונה לגילאי תיכון ומעלה ותעלה בתיאטרון החאן בירושלים ב-16 בדצמבר; "נבכים" תעלה ב-28 בנובמבר בתיאטרון החאן בירושלים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו