זכות הציבור להתעלם

השבוע גם אני הייתי טרוריסט. ישבתי באולפן שעות על שעות והדהדתי את תעלולי הג'יהאד הפסיכופתי בעזרת כתבינו הפרוסים בנקודות השידור, המומחים, הפרשנים, המפות, קטעי האימה המוקרנים עשרות פעמים ברצף. נתתי לאויבינו את המתנה הכי גדולה שהם מחפשים: הגברה. 

טרור בנוי על פעולות קטנות יחסית, שדבר קיומן מופץ על ידי אמצעי התקשורת כדי לגרום לתחושה שהסדר הרגיל קורס, שהאויב מנצח. הטנקים של האויב במלחמת הטרור הם האולפנים הפתוחים, השעבוד של כל סדר היום לפעולותיהם הקטנות יחסית. ביום רביעי ספרתי 28 פעמים בתוכנית אחת את הקטע של פיצוץ הטיל בכביש 4. לעיתים שש פעמים ברצף. בשביל מה? והאם אפשר אחרת?

בדמיוני מתכנסים כל אמצעי התקשורת בישראל ומחליטים על מדיניות שידור אחרת בעת סבבי עימות. ערפול מוחלט, שום שידורים חיים מהשטח. מי שחייב יתחבר לווטסאפ או לאפליקציית עדכונים חמים. כלי התקשורת צריכים לשדר תוכניות בידור, תוכניות לילדים, סטנד־אפ, סרטים טובים ומהדורות חדשות רגילות, עם אזכור תמציתי של המתרחש.

לכל הטורים של אברי גלעד

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

למה בדמיוני? כי אין שום אמיץ שירים את האתגר. כולם מפחדים ממה שיעשה הערוץ המתחרה, יותר משהם מפחדים מה יעשה הטרלול האסלאמי. וזה חבל, כי שקט תקשורתי מוחלט היה מסיים סבבים ברבע זמן. 

זכות הציבור לדעת היא משנית לזכות הציבור להתעלם, וכך לנצח את האויב. עד שכלי התקשורת יבינו זאת, התעלמו אתם. אל תצפו בי בבוקר, אני מדבר על המצב רק בגלל הפחד. מרסקין.

בחירות

אם יהיו בחירות שלישיות, לא אצביע. לכל מי שבונה על זה שפעם בחודשיים אלך לבית הספר השכונתי ואעמוד בתור חצי שעה בכניסה לקלפי בכיתה ט' 3, יש לי מסר: אני לא עובד אצלכם. אתם עובדים אצלי. ואם אתם לא יכולים לעבוד אצלי, אני מפטר אתכם. ואני עושה את זה קודם כל בהחרמת הבחירות השלישיות. כמו שאני לא מתערב במריבות של הבנות שלי, אני לא מתערב באי־היכולת שלכם להתארגן על מבנה שלטוני יציב, תוצאה של יהירותכם וקוצר ראייתכם.

אני קורא לכמה שיותר אזרחים לפרסם את כוונתם לא להצביע, כדי שהפוליטיקאים לא יוכלו לחשב את חישובי הרווח־הפסד שלהם בוודאות, ויבינו שהם צריכים להסתדר עם מה שיש כעת. לא נהיה מדינה עם משטר רופף, לא נהיה עם נשלט בידי אנשי ציבור שאינם מתאימים בשיעור קומתם לשיעור קומתו ההיסטורי של העם הזה.

לא מצביעים בבחירות שלישיות, ובפעם הבאה, גם לא בבחירות שניות. הנה משהו להתאחד סביבו.

היכחדות

היו השבוע כותרות על קול קורא, שפרסמו 11 אלף מדענים: עתיד המין האנושי בסכנה בשל משבר האקלים. ייתכן בהחלט. אגב, תוכנית טלוויזיה בקנדה בדקה מי הם 11 אלף המדענים האלה, וגילתה שהם סתם אנשים רגילים, מורים וטכנאי שיניים למיניהם, בלי שום קשר למדעי האקלים, שחתמו על עצומה באינטרנט שהדהדה בראש החדשות בכל העולם.

מצחיק איך אמצעי התקשורת משווקים את סיפור האקלים בלי לבדוק נתונים בסיסיים, מה שמוכיח שוב שעיקר קיומם הוא בהפצת פחד וייאוש, כי במצב הזה אנשים נוחים להשפעה וקונים יותר דברים שיש בפרסומות כדי להירגע. אבל זה סיפור אחר.

ונגיד שבאמת יש סכנה, מעשה ידי אדם או השפעת כתמי השמש. לא חשוב. אם כך, יש שלוש שאלות שחייבות להישאל.

1. אז מה? אם באמת אנחנו אחראים לכל החורבן הזה שהמטנו על כדור הארץ, למה שלא נשלם את המחיר האבולוציוני היחיד שיש, ופשוט נלך לעזאזל? בתולדות ימי העולם אנחנו פיפס, רק הגענו, איפה אנחנו ואיפה הדינוזאורים ששלטו בכוכב שלנו עשרות מיליוני שנים.

ייתכן שאנחנו טעות של האבולוציה, של התכנון התבוני, של המשהו שאתם מאמינים בו, ועל טעויות משלמים. ייתכן שבעוד אלף שנים לא יישאר מאיתנו זכר. מינים חדשים יעלו ויפרחו על חורבותינו. מבחינה יקומית זה נון־איבנט, בלתי אירוע. פיפס. אפילו בירח לא ירגישו. קיבלנו הזדמנות, פקששנו, נקסט.

2. ונגיד שגורלנו באמת על כפות המאזניים, והוא מעשה ידינו. האם אנחנו מוכנים לשינוי עמוק באורחות החיים שלנו? האם נוותר על הקניות המיותרות שלנו, המהוות אולי 82 אחוז מכלל הרכישות שלנו? האם נוותר על ביגוד זול מסין? על החלפת טלפונים בכל שנה? על שימוש במזגנים? על אכילת בשר? על נסיעות לחו"ל? כי בזה מדובר.

הידעתם שאוניות הסוחר, שמביאות את השטויות שלנו מסין לסניף הדואר האומלל, הן אחד המזהמים הגדולים שיש? 16 האוניות הגדולות בעולם מזהמות כמו כל צי הרכב היבשתי בכל העולם. אז מה, לא תזמינו תחפושת בעלי אקספרס? קולף שסק חשמלי? מטען שמתקלקל אחרי פעמיים או שורף את המרפסת? ברור שכן, ושיישרף העולם.

3. ונגיד שסוף האנושות באופק. האם נפסיק להביא ילדים לעולם? בחיים לא. אנחנו מאמינים שישועת השם כהרף עין, ושיהיה בסדר, ושזה עניין של מחזוריות, והנה הגלגל מתהפך. ואם יאמרו לנו, "ילדיכם שאתם יולדים עכשיו ייאבקו בבגרותם על משאבים וינהלו קרבות עקובים מדם על מים, חשמל, אוויר" - לא ניכנס להיריון? ממש. שאחרים יעצרו ילודתם, לנו יש צורך בילדים עכשיו.

כלומר, בין שמאמינים לנבואות הזעם ובין שלאו, מעטים בתוכנו מוכנים לעשות שינוי מהותי. להחליף שקיות ניילון בשקיות בד - זה מצחיק את היקום. דרוש שינוי דרמטי. צנע כלל־אנושי. לאכול מעט, לא לנסוע לשום מקום, לא ללדת ילדים לאיזה דור או שניים, לקנות רק מה שחייבים לקיום.

אה, לא מוכנים? אז או שנבואות הזעם יתגשמו, עוד בחיינו, ואז זכינו להיות הדור האחרון - או שלא, ועוד נבואה תתבדה, כמו שהן עושות בדרך כלל, ומפחידני האקלים יימוגו ויתחלפו במפחידנים אחרים. 

חייב כל אדם לזהם פחות, ולצרוך פחות, וחייבת האנושות לנקות את פעילותה, ולהתייעל, ולהיות אנושית כלפי מקום המגורים היחיד שמוכן לארח אותנו ואת הרגלינו הגרועים. מכאן ועד ההיסטריה המערבית בענייני האקלים הדרך ארוכה.

ואם נגזר עלינו ללכת, לא נזיל דמעה. נראה כמה זמן ייקח לג'וקים שיישארו אחרינו להמציא את הטלפון המתקפל. לוזרים.