אם תשאלו אותם, נפלנו על הראש

אמריקה בהלם. אבל לא בגלל תהליך ההדחה של טראמפ, ואפילו לא בגלל שבעוד שנה הוא עשוי לנצח בבחירות. גם הכלכלה המשגשגת או להבדיל הזינוק באנטישמיות לא באמת מסעירים את האמריקנים. לכל זה הם התרגלו. 

מה שמדהים את היועצים הבכירים בבית הלבן, את חברי הסנאט ובית הנבחרים, את העוזרים והלוביסטים בגבעת הקפיטול, וגם את היהודים הרבים בכל המקומות האלה, הוא המשבר הפוליטי בישראל. דעתם אינה תופסת את המתרחש אצלנו. במטרו עוצר אותי מישהו - הכיפה היא תמיד סימן מזהה - ומתחקר אותי. בבניין ראסל על גבעת הקפיטול, אחד הסנאטורים שולף פנקס וכותב במרץ את מגוון התרחישים והאפשרויות. בבית הלבן, יועציו דוברי העברית של טראמפ למדו בעל פה את חוק יסוד: הממשלה, מתעמקים בסבך הדקויות העולות ממנו. 

כולם כאן מנסים ללא הצלחה להפנים כיצד פועלת השיטה הקואליציוני, עוקבים ככל יכולתם אחרי ה"פושים" שמגיעים מישראל. ועדיין הם אינם מבינים. אמנם בארה"ב יש יותר מערכות בחירות מאשר בכל מדינה אחרת בעולם, אבל מועדן קבוע כמו חגי ישראל ובסיומן יש הכרעה ברורה. "הכל או לא כלום" הוא העיקרון פה. 

לעומת זאת, תיקו מתמשך, היעדר הכרעה, בחירות בפעם השלישית בתוך שנה ומדינה שתלויה באוויר זמן ממושך כל כך - כל אלה לא צולחים את תודעת הריבוע האמריקני. מבחינתם, לבלגיה היינו, לאיטליה דמינו. המדינה המאוימת ביותר בעולם, שפעם הוגדרה "אי של יציבות", מסתחררת עכשיו כמו מטוס שהזדקר. בסנאט ובקונגרס, בבתי הקפה ובבתי הכנסת, בבניין אייזנהאואר או אפילו ברכבת התחתית, לא חדלו מלבקש ממני הסברים על המתרחש בישראל. תשובות טובות לא היו לי. למי יש?! 

התדהמה חוצה את כלל מוקדי התמיכה של ישראל בבירה האמריקנית, אך המזל הגדול הוא שנכון לרגע הזה אין לה מחיר. כלומר, יש רווחים שאנו נמנעים מלקבל בגלל המשבר. בראשם, תוכנית השלום מוקפאת בינתיים, ולכן התועלות האדירות שיכולות היו לצמוח ממנה לישראל - בחיזוק הקשרים עם מדינות ערב והכרה בריבונות כזו או אחרת של ישראל ביו"ש - אינן יוצאות לפועל. זהו רווח פוטנציאלי שלא יוצא לפועל רק משום שאין בישראל ממשלה. 

אבל, מהצד השני, גם לא נגרם נזק. הנשיא טראמפ, לא בפומבי וגם לא במעגלים הפנימיים ביותר, אינו מביע שום סוג של אכזבה מנתניהו או מישראל. 

"הנשיא ואנשיו אוהבים לעבוד עם נתניהו וישמחו אם יישאר בתפקידו", אומר גורם המקורב לבית הלבן. לדבריו, "גם המשפט שאמר הנשיא ביום שלאחר הבחירות, 'מערכת היחסים שלנו היא עם ישראל', נועד להרגיע את הציבור בישראל ואת המפלגות האחרות, ולהעביר את המסר כי במקרה של חילופי שלטון טראמפ ימשיך לתמוך בישראל כפי שעשה עד היום. אם הנשיא היה יודע שדבריו יתפרשו כהתרחקות מנתניהו סביר להניח שלא היה אומר אותם".

 

תומך בנו, לא עובד אצלנו

אבל אם אכן אין שינוי ביחסו של טראמפ לישראל, מדוע ניסה להיפגש עם מנהיגי איראן? מדוע לא הגיב להתגרויות האיראניות בארה"ב באזור? מדוע הורה להוציא את חיילי ארה"ב מסוריה ולהכניס במקומם את ארדואן?

ראשית, מה שרואים משם לא רואים מכאן. הפלת המל"ט האמריקני על ידי איראן, כמו גם התקפת הטילים על מתקני הנפט של סעודיה, לא באמת מעניינת את הציבור האמריקני. יירוט המל"ט שלהם אי שם במפרץ הפרסי, מרגש אותם כמו שאנחנו נסערים מהתרסקות רחפן שלנו בעזה.

שנית, כל הצעדים שטראמפ נקט היו כתובים מזמן על הקיר. או יותר נכון, הוצהרו על ידיו. "הנשיא הזה אומר מה שהוא חושב. לטוב ולמוטב, אין אצלו הבדל בין החדר הסגור למה שנאמר בפומבי", אומרים גורמים ישראליים ואמריקניים כאחד. על רצונו להוציא את הכוחות מסוריה, טראמפ דיבר כבר לפני שנה. אז, כזכור, רק על עצם ההתבטאות ישראל צ'ופרה בהכרה אמריקנית בריבונותה ברמת הגולן. לכן, לא היה מקום להתפלא שטראמפ הורה לפני חודש על הוצאת הכוחות מסוריה. 

דונלד טראמפ הבן // צילום: AP

הוא הדין לשאיפתו להיפגש עם מנהיגי איראן. אפשר להסכים ואפשר לחלוק, אך יש לנשיא אמונה עזה שמפגש אישי שלו עם רוחאני, בדומה לאלה שקיים עם מנהיג צפון קוריאה, יוביל לתוצאות. אבל, וזה אבל חשוב, טראמפ לא הסכים ולא יסכים לשלם מחיר עליה. אדרבה, העיצומים על איראן רק הולכים וגוברים וכתוצאה מהם קופתה מתרוששת. והנקודה השלישית - טראמפ וממשלו אוהבים את ישראל, תומכים בה ועשו למענה מה שלא עשו אינספור ממשלים קודמים. אבל, וגם זה אבל גדול - בשום שלב טראמפ לא שעבד את האינטרסים האמריקניים לאלה של ישראל. טראמפ כמו טראמפ, ואולי כמו כל נשיא, פועל על פי הבנתו שלו ולא על פי החליל הישראלי. 

"אנשים מחמיצים את העיקר", אומר הגורם המקורב לבית הלבן, "כתוצאה מהעיצומים שממשל טראמפ הטיל על איראן, היא מפסידה מדי חודש 40 מיליארד דולר משום שאינה מסוגלת לעשות עסקים עם העולם. אם הסכם הגרעין היה בתוקף, היא גם היתה מרוויחה את סכומי העתק האלה וגם מתקדמת לפצצה גרעינית ברשות ובסמכות, כפי שהתיר לה הסכם הגרעין. אלה הדברים העיקריים". 

 

עד שאיראן תגזים 

נוסף על הנזקים הכבדים שנגרמים כעת לאיראן, בממשל מפזרים רמזים על "הצטברות" ועל "זיכרון ארוך". כלומר, ברגע מסוים שבו איראן תגדיש את הסאה, לטראמפ יימאס ואז הוא יפתח עליה את שערי הגיהינום. ההערכה הרווחת בארץ היא שמכה אמריקנית על איראן לא תגיע לפני הבחירות לנשיאות בעוד שנה, אבל הגורם המקורב לבית הלבן מציג תזה הפוכה: "הפצצות על אויבים של אמריקה רגע לפני בחירות דווקא עוזרות פוליטית לנשיאים להיבחר. כך מלמד ניסיון העבר". 

ואכן, לטראמפ לא חסרים משברים. למעשה, אם יש משהו שבאמת מדהים בכל הנוגע לציר ירושלים־וושינגטון, אלה הדרמות הפוליטו־משפטיות והזהות של טראמפ ונתניהו. שתי המדינות מקוטבות להחריד. ימין ושמאל לא מסוגלים להסכים על כלום ובפרט לא על לגיטימציה מינימילית למנהיג - כאן טראמפ, שם ביבי. 

בשתי הבירות, חקירות משפטיות של ה"דיפ סטייט" מזוהמות מפוליטיקה ושיתוף פעולה של תקשורת מגויסת, מטלטלות את כיסא המנהיג. תומכי טראמפ, ממש כמו אנשי נתניהו, הראו שקודמיו חטאו באותם חטאים המיוחסים לו, אך אותם איש לא חקר. באמריקה, דונאלד טראמפ הבן, מכנה את הסנאטור אדם שיף "החוקר, השופט והתליין גם יחד". כן, גם כאן הבן יוצא להגנת אביו, במקרה זה עם ספר חדש ומצוין על פשיטת הרגל הערכית של השמאל האמריקני. 

"מנסים לעקוף את רצון העם בכלים משפטיים", הוסיף טראמפ ג'וניור בסבב ראיונות שהעניק לשיווק הספר. "כשאי אפשר להתווכח עם פירות המדיניות, מערערים על הלגיטימציה של הנשיא". 

אלא שהבדל גדול אחד בכל זאת מפריד בין השניים. נכון לכל מה שידוע כרגע, טראמפ יצליח להתגבר על תהליך ההדחה בעקבות "אוקראינה גייט", וגם יש לו סיכוי טוב מאוד לנצח בבחירות 2020. מצבו של נתניהו, לעומת זאת, גם פוליטית וגם משפטית, הרבה יותר מסובך. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו