החיסול הממוקד של מפקד חטיבת הג'יהאד בעזה הוא שינוי מדיניות. ניתן לבחון את הנושא מכל היבט טקטי או אסטרטגי ואף פוליטי, אולם ההחלטה של ממשלת ישראל ליזום פעולה היא בבחינת שינוי מרענן, ויש לקוות שזוהי תחילתה של אסטרטגיה חדשה, בטח בכל הקשור לרצועת עזה.
מבצע "עופרת יצוקה" בשנת 2009 היה הפעם האחרונה שבה צה"ל יצא למבצע יזום ורחב היקף, שמה שפתח אותו היה הפצצה אווירית מפתיעה על מוצב חמאס. הארגון אז נתקף בהלם. שלוש שנים לאחר מכן קרה דבר דומה, עת חוסל ראש הזרוע הצבאית של חמאס ג'עברי. בשני האירועים האלו ישראל פעלה והפתיעה ראשונה, והביאה את חמאס לנקודת שבירה שלא נוצלה להכרעה.
שריפה במפעל בשדרות שספג פגיעה ישירה // צילום: newsenders
האירוע שהתרחש הלילה מזכיר משהו מדפוס הפעולה הזה שלא התרחש בשנים האחרונות - נטילת יוזמה ופתיחה של מהלך התקפי בסיכול משמעותי. לא ברור מדוע ממשלת ישראל נמנעה מכך מאז שנת 2012, ונדמה כי הורתענו מיכולות חמאס, בטח לאחר 50 ימי לחימה במבצע "צוק איתן".
אזעקת צבע אדום בשדרות // צילום: יהודה פרץ
רצועת עזה היא מרחב ייחודי – היא נשלטת על-ידי ארגון תת-מדינתי, אשר מושפע מתת-ארגון אחר, המאתגר אותו וגם אותנו. ממה שמספרים לנו ניתן להבין שרב המחבלים שסוכל היווה בעיה לכל הצדדים, כי היה "שור מועד". ממשלת ישראל החליטה לקחת אחריות, ולהוציא אותו מהמשוואה. זוהי פעולה חשובה ומבורכת, ואת עוצמת הכעס ניתן למדוד במטחי התגובה.
עוד בנושא:
• צה"ל תוקף בעזה במקביל להימשכות הירי; בנט הכריז על מצב מיוחד בעורף
• "הבית נפגע - אבל היה לנו נס גדול"
• הטילים המדויקים של צה"ל: "מסוגלים לפגוע בזבוב"
• צה"ל: על הציבור להיזהר מהודעות שקריות
• בת"א לא מוותרים על השגרה: "בגלל טיל אחד לא נכנסים להיסטריה"
• צעד אחר צעד: כך חוסל בכיר הג'יהאד
• ראש השב"כ: "העיתוי לחיסול היה מדויק"
ועם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמהלך הזה הוביל לנטרול החיים בדרום המדינה ושיבושם במרכזה, וכל זאת רק בשל תגובת הג'יהאד. זוהי מציאות בעייתית שמעוררת שאלה אחרת, והיא האם האסטרטגיה המתגוננת שהכלנו על עצמנו בדמות כיפת ברזל, לא גורמת לכך שאנו מאפשרים לכל הארגונים הסוררים האלו לשבש את חיינו? התשובה ברורה - אנו בנקודת איזון לא בריאה, לפיה נוצרה משוואה שעל כל סיכול ממוקד נקבל שיבוש משמעותי לחיי האזרחים. זה לא מתקבל על הדעת.
ומכאן עולה סוגיה נוספת, הנוגעת לשאלת ההרתעה – ברור לגמרי שרבי מרצחים המצויים תחת הכוונת נזהרים יותר בקבלת ההחלטות שלהם – הם נרדפים. והשאלה היא מדוע אנו ממהרים לומר שזהו סיכול ייחודי שאינו מסמן שינוי במדיניות? מדוע אנו הולכים על קצות האצבעות שמא נכעיס את מי שלא רוצים להכעיס?
פגיעה מרקטה בבית בנתיבות // צילום: דודו גרינשפן
מזה חודשים נאמר לנו שפעולה משמעותית בעזה היא שאלה של זמן, ולא סתם אומרים זאת – השנתיים האחרונות סביב עזה היו בעיתיות ביותר, וממשלת ישראל פעלה להכלת המצב. הייתכן שאנו עומדים בפני הסדרה ארוכת טווח , ואין רצון לפגוע בתהליך שהולך ומתרקם?
מה שכן ניתן לומר, הוא שצה"ל וכוחות הביטחון הוכיחו שוב יכולת משמעותית, הן בחדירה המודיעינית והן בכשירות הביצוע. זהו נתון חשוב, ומי שמבין אותו לעומק הוא ראשי הארגונים האחרים מצפון וממזרח, לרבות האיראנים. היכולת הזו היא מכפילת כוח וראויה לכל שבח.
אבל זה בפני עצמו לא מספיק. הרמטכ"ל מדבר בחודשים האחרונים על פיתוח יכולת הכרעה מהירה, ואת זה צריך לקדם ובמהירות. כל עוד אותם 50 ימי התשה מ-2014 עומדים לנגד עינינו אנו נמשיך להירתע מפעולה משמעותית, וניתן לארגונים מסביב לשחק איתנו בסבבים. הבאתו של צה"ל לכדי יכולת הכרעה מהירה היא צו השעה – כשהאויב מבין שאתה ערוך למוטט אותו, ומתכוון לכך, הוא נזהר.
כל עוד אנו עוסקים ב"עצים " ולא ב"יער", נמשיך לשחק משחקים עם ארגונים תת-מדינתיים. כפי שזה נראה, הן מצפון והן מדרום, אנו נדרשים למשהו אחר. מבלי לפגוע בכושר המודיעין והסיכול המדויק - אנו נדרשים להיות מוכנים למשהו גדול ונרחב, ולנצח אותו באופן חד וברור. זוהי המשימה החשובה של צה"ל ושל ממשלת ישראל, ובכך יש לעסוק.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה. מחבר הספר "האדם שבטנק"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו