דרוש: מתווך אמין בעיני שני הצדדים וללא מטרת רווח

ספק אם ערביי ישראל רוצים להיכנס לעמדת הכרעה בפוליטיקה הישראלית בנסיבות שנוצרו אחרי בחירות מועד ב'. כי מה בעצם עושים אנשי כפר שמריהו בהנהגת גנץ? הם לוקחים את המיעוט שלהם בציבור היהודיוחוברים למיעוט הערבי, כדי להעמיד את הרוב היהודי הברור בעמדת נחיתות, שלא לומר תחת דיכוי. הגישה הזאת, המתקראת "ליברלית", עלולה להביא להחרפה רצינית ביחסי יהודים־ערבים בגלל הברית הבלתי קדושה והבלתי כשרה הזאת.

אתמול, בכנס אילת, חשף עיסאווי פריג' את האמת על יחסי "הימין" בראשות נתניהו עם הערבים: הוא קבעשמה שהערבים זכו לו בעשור של נתניהו- עולה על כל מה שקיבלו מימי מפא"י ועד עלייתו של נתניהו ב־2009. הוא רק אמר שראש הממשלה הגיש להם את ארוחת הגורמה הזאת - זה הביטוי שבו השתמש - תוך כדי שהוא מאחל להם שהארוחה הזאת "תרעיל" אותם. ככה הוא רואה את הדברים. סביר שנתניהו פשוט שואף לקדם את התפתחות ערביי ישראל מתוך האינטרס הכלכלי והחברתי של המדינה. פריג' אומר שהיה מעדיף לקבל במקום זה לבנה עם זיתים וזעתר. או בתרגום: לחם צר ומים לחץ. קשה להאמין שהוא מאמין בזה.

לגביחלקו של ליברמן בתסבוכת:אחרי שבני גנץ זז לכיוונו, המשוואה שהוא קבע - בין קבלת מתווה הנבצרות לבין פרידת הליכוד מגוש הימין - היא לא שוויונית בעליל. מצד אחד עניין אידיאולוגי עמוק, ומצד אחר עניין טכני משפטי גרידא. הכל ממשיך להיות תלוי ביכולתם של נתניהו וגנץ להידבר ביניהם על בסיס הנחה שתוקם ממשלה פריטטית. גם כאן הוויתור של הליכוד עשוי להיות גדול בהרבה מזה של כחול לבן. מתווה אפשרי הוא כזה שבו כל גוש הימין - שהוא גדול בהרבה מגוש השמאל - יקבל אותו מספר שרים כמו גנץ ושותפיו. המונח שליברמן וגנץ משתמשים בו חשוד: ממשלת אחדות ליברלית. בישראל מקובל המושג "ממשלת אחדות לאומית". זה מריח כנוסחה ממקור זר.

לפי הערכה משולי הימין של כחול לבן - 21 הימים שאחרי פקיעת המנדט של גנץ יכולים להביא פריצת דרך "יצירתית". דברים עשויים להשתנות. אבל יש בעיה יסודית, והיא שמעמדו של נתניהו כנושא ונותן במחנהו הרבה יותר חזק ממעמדו של גנץ, שהוא אחד מתוךחוג של ארבעה־חמישה אנשים.כך אי אפשר לנהל מו"מ. כמו כן, ליברמן הוכיח שאינו מתווך; דרוש גורם אמין על שני הצדדים שאין לו שום מטרת רווח אישי, ואינו שואף לפרסום. אם יש גורם כזה, דברים יכולים לזוז. בינתיים, צורת ההתנהלות של המו"מ לא מבשרת הצלחה.