"יש הסכמה לאומית לקיום בחירות פלשתיניות", כך טען אתמול (שני) ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה, במה שמסתמן כמשחק האשמות מול רמאללה. ההצהרה באה לאחר "כינוס חירום" של נציגי הפלגים בעזה, שנערך בלשכתו של ראש ארגון הטרור יחיא סינוואר. ההודעות שיצאו לאחר מכן, בישרו על גמישות גדולה שהפגין חמאס ו"אווירה חיובית".
ראש הלשכה הדגיש שמעבר לפשרות שהוסכם עליהן כבר, הארגון והפלגים בעזה מוכנים לקבל את איגרת אבו מאזן ואת עיקרון הייצוג היחסי. עם זאת, הנייה לא הרחיב לגבי הדרישות הבעייתיות יותר במסמך עליהן דווח, וציין כי המגעים יימשכו.
הכינוס והנאום באו על רקע הערכות בקרב הפלשתינים, שאבו מאזן צפוי לפרסם צו נשיאותי לקיום הבחירות השבוע. רק לפני כמה ימים האווירה הייתה שלילית למדי. ראש ועדת הבחירות המרכזית חנא נאסר, שערך מסע דילוגים בין רמאללה לעזה, העביר איגרת שממנה משתמעת דרישה מכל פלג שמשתתף בבחירות, להיות כפוף לאש"ף ולהסכמיו. במילים אחרות, מחמוד עבאס ביקש מהג'יהאד האסלאמי ומחמאס לקבל את היותו של אש"ף הנציג הלגיטימי היחיד של הפלשתינים, ואת ההכרה בזכות קיומה של ישראל.
אירוע זה, עליו דווח בתקשורת הערבית, כמעט קבר את הסיכויים לבחירות. מצד חמאס, נכונותם להסכים לקיום בחירות לפרלמנט בנפרד לבחירות למשרת יו"ר הראשות היה ויתור משמעותי, שכן כך יתאפשר לאבו מאזן לתמרן לפי התוצאות ולשמר את מעמדו. אך בחמאס היו מוכנים לסבול זאת, בתמורה לדריסת רגל פוליטית ביהודה ושומרון: אחד היעדים המרכזיים שלהם. גם הם יודעים, שהיו"ר שבקרוב ימלאו לו 84 שנה חי על זמן שאול, ומאבק הירושה - קרוב מתמיד.
לכן אין פלא שהנייה בירך היום את ראש ועדת הבחירות ואת נציג הפלגים הפלשתינים, בעזה כמובן, שנכנסו ל"מסכת התייעצויות אינטנסיבית".
על רקע זה, ברמאללה תמכו באיגרת אבו מאזן וציפו לסירוב מהדהד מחמאס, שהייתה מציירת אותם כמתנגדים לפיוס. במקום זאת, הנייה הכריז על מסמך הבנות חדש של מפלגת היוזמה הלאומית בעניין הבחירות, שבו דנו הפלגים ברצועת עזה. לדבריו, המסמך הזה מהווה נקודת זינוק טובה לקונצנזוס הפלשתיני. במקום סירוב מהדהד, הנייה דיבר על פיוס לאומי והשמיע את תקוותו לכך שמדובר בשלב האחרון לפני קיום הבחירות. ועכשיו, הכדור נמצא בידיו של אבו מאזן.
הבעיה של בכירי חמאס היא ששאיפותיהם לתפוס את השלטון ברמאללה חשופות לחלוטין. על אף גילו המתקדם, מחמוד עבאס מבחין באיומים ממרחק רב ומעוניין לשמר את שלטון הפת"ח גם לדור הבא. לעומתו, לסינוואר אין באמת כדורים במחסנית, לפחות לא כאלה שיכולים לפגוע בו. מצבה של הרשות טוב לאין שיעור מזה של הרצועה, ואם לא תתרחש תפנית מדינית חריגה, מבצע צבאי נגדה הוא רק עניין של זמן.
מבחינת אבו מאזן, הוא יכול להמשיך בדיונים אינסופיים עם חמאס ולהעלות בכל שבוע דרישה חדשה. רצועת עזה היא זו שסובלת ממשבר הומניטארי מתמשך, אבטלה גבוהה ותסיסה מתמדת. היא זו שזקוקה ל"אחדות הפלשתינית" ובעיקר לתקציבי המדינות התורמות. מעבר לכך, עזה מיצתה את יכולתה להילחם מול ישראל ובחמאס שואפים לפתוח חזית נוספת ממזרח על מנת לממש את תקוותם להקים מדינה על חורבות ישראל - שלב אחר שלב.
גם הדמוקרטיה לא ממש מעניינת את אבו מאזן. הפעם האחרונה שבה עמד לבחירה הייתה ב-2005, ויותר משנה חלפה מאז שהמועצה המחוקקת הפלשתינית פוזרה על ידו. כאשר המשמעות של בחירות היא מתן לגיטימיות לחמאס, נדמה שעבאס מוכן להקריב גם את הלגיטימיות שלו. הרי אם יפתח את הדלת לחמאס - ייזכר כמי שהביא לחיסול הפוליטי של הפת"ח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
