ביום שני הקרוב תמלא שנה לכישלון הפעולה המיוחדת בחאן יונס. לא מעט נכתב על הפעולה ומשמעויותיה, החל ממותו מאש כוחותינו של סא"ל מ', דרך חשיפת אמצעים ושיטות פעולה, וכלה בשינויים העמוקים שנעשים במערך המ"מ.
על פניו, ביקש חמאס להצטייר כמנצח באירוע הזה. הוא חשף כוח מיוחד, סיכל פעולת מודיעין משמעותית ואיתר פרצות (ושיטות עבודה) מתוחכמות של המודיעין הישראלי. ספק אם חמאס פרסם את כל הידוע לו על הפרשה, וסביר שהוא שומר מידע כדי להביך את ישראל ביום סגריר. ייתכן שהוא שומר חלק מהקלפים קרוב לחזה גם כדי לייצר עמימות סביב מה שהוא באמת יודע, ואפשר שעוד לא השלים את תהליכי הלימוד והפקת הלקחים, שבהם סביר שהוא חולק את תובנותיו גם עם מומחים מבחוץ.
לאירוע חאן יונס, על נזקיו ומשמעויותיו, יש גם השלכות שניכרות לעין. למעשה, כל מי שמבקר בגבול הרצועה יכול להבחין בהן. הוא הפך את חמאס לחשדן עוד יותר מכפי שהיה בעבר. ממילא, עזה היא סביבה קשה במיוחד לפעולה; צפופה, מלוכדת, כל זר בולט בה. עד כמה שזה יישמע מוזר, הרבה יותר קל לפעול בגזרות אחרות מאשר בעזה; לא רק כי ניתן להיכנס למדינה בשלל דרכים, בהן חוקיות, אלא כי מתקיימת בהן שגרת חיים נורמלית שחסרה ברצועה, ומאפשרת לפעול ביתר קלות.
אחרי הפעולה שכשלה, הפכה עזה לחשדנית פי כמה. זה ניכר לעין. כמות עמדות השמירה על הגדר גדלה משמעותית, ולא רק הן. הארגון עוסק באיסוף מידע אובססיבי על התפר שחוצץ בין הרצועה לישראל. חלק מזה אמור לשרת אותו במלחמה עתידית: לאפשר לו לאתר נקודות תורפה כדי שיוכל לפגוע בהן, כפי שעשה עם ירי טיל הנ"ט שהרג אזרח בכביש 232 במהלך ההסלמה בחודש מאי האחרון. חלק אחר נועד לשגרה: לוודא שהוא לא נחדר שוב, וכדי לשלול מישראל מבצעים דומים שיעמיקו את עליונותה המודיעינית.
פרדוקסלית, הפעילות הזאת של חמאס טובה לישראל. לא רק מהטעם המתבקש שהיא מחדדת את הצורך להיות יצירתיים, אלא ממניעים עממיים בהרבה: היא מגבירה את המשילות של חמאס בגזרה - אינטרס ישראלי מובהק - והיא מייצרת מטרות נוחות לפגיעה בכל עימות עתידי.
עמדה כזאת הושמדה באוגוסט האחרון, כאשר כוח מגדוד 12 של גולני חיסל 4 מחבלים שניסו לחדור לשטח ישראל. מפקד הגדוד, סא"ל איתי מטק, ניצל את הלחימה כדי לפגוע באחת משתי העמדות של הארגון שחולשות על המרחב שבו בוצע ניסיון הפיגוע. לא שהדבר שינה אסטרטגית את המציאות בשטח או פגע משמעותית בחמאס; ככלות הכל מדובר בעמדת שמירה פשוטה שהוקמה מייד מחדש, אבל המסר היה ברור: מצופה מחמאס, ומאנשיו בשטח, לאתר ולמנוע פיגועים.
חיכוך על אש קטנה
בימים אלה מסיימת גולני ארבעה חודשי תעסוקה בגבול הרצועה. חילופי הגדודים בקו נעשו במדורג, בהפרש של כמה ימים, כדי לשמר אחיזה של כוחות מנוסים למקרה של הסלמה בלתי צפויה. גדוד 12 יעזוב בימים הקרובים, וייצא לאימון חטיבתי ברמת הגולן. המתיחות הביטחונית בכל החזיתות תאפיין את מתווה האימון שלו, שיבקש לחדד את מוכנותו ללחימה בצפון וברצועה.
רכב שנפגע בשדרות ביום שישי שעבר
מטק ולוחמיו מתורגלים בכך. במהלך האימון הקודם הם הוקפצו פעמיים לגזרת עזה, כהכנה להסלמה רחבה שנמנעה לבסוף. אבל פעילות הבט"ש, מטבעה, היא שונה; הם לא הגיעו אליה ככוח שמתוכנן להיכנס לרצועה ולהשמיד יעדי טרור, אלא כמי שאמורים לשמור על שטח ישראל. במקום בהתקפה כפי שהיא רגילה ואוהבת, גולני שיחקה בחודשים האלה בהגנה.
אלה היו חודשים מורכבים. עזה תמיד מורכבת, אבל כעת במיוחד. היא נעה כל הזמן על המתח שבין הסדרה להסלמה, מחפשת שפיות ונערכת לטירוף. עם אתגר כלכלי־הומניטרי עצום, וכשברקע שלל גורמים שמנסים לאתגר את שלטונו, עושה חמאס מאמץ שאינו ניכר לעין ישראלית למנוע מלחמה. זה לא שיחיא סינוואר ואנשיו הפכו לציונים, אבל הם פרגמטיים מאוד ומבינים טוב מכולם את דבריו של ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל דרור שלום, שבראיון למוסף זה בערב ראש השנה האחרון הזהיר כי במערכה עתידית עלול שלטון חמאס לקרוס, ועזה עשויה להיקלע לאנרכיה שתדמה למצב בסומליה ותשאב לתוכה את ישראל.
התמונה הזאת מורכבת מדי עבור החיילים בשטח, אבל המפקדים מבינים אותה היטב. משימתם הראשונה היא לשמור כמובן על מרחב הגבול מפני חדירות ופיגועים, אבל לא פחות מכך - לעשות הכל (בגבולות ההיגיון והאפשר) כדי למנוע אירועים שעלולים להוביל להסלמה לא רצויה.
הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא הפגנות יום השישי על הגדר, שמתקיימות ברציפות מאז מארס 2018. חמאס מוביל אותן, וגם שולט בהן. הוא תולה את המודעות ברחובות, מממן את האוטובוסים שאחראים להסעות, ובכמה מרחבים גם מציב מאבטחים שמוודאים שמי שמגיעים לגדר אינם חמושים. מנגד, הוא לא בולם את התופעה, שמאפשרת לו לשמר חיכוך קבוע מול ישראל, לזכות בקצת סימפטיה של גורמים וכלי תקשורת בינלאומיים, ולנקז מעט מהזעם האינסופי של האזרחים ברצועה על מצבם הקשה.
בראשית דרכן היו ההפגנות האלה אלימות מאוד. צה"ל נאלץ להפעיל כוח, שגרר נפגעים בצד הפלשתיני, שהובילו לתגובה, שלעיתים הובילה להסלמה. לכן, נעשה כיום מאמץ עצום כדי לסיים כל יום שישי בלי הרוגים, ועם מינימום נפגעים. זה דורש מקצועיות, ושליטה הדוקה של מפקדים בשטח. "אנחנו מנסים לצמצם את כמות המפגינים שמגיעה, ובעיקר לפגוע רק במי שצריך ולא בחפים מפשע. ככל שאני מצליח להימנע מהרוגים, אני מצמצם את הסיכוי לבלאגן", אומר מטק.
זה חייב את מטק להיות בשטח בכל יום שישי. על הגדר, עם הכוחות, כדי לוודא שהכל נשלט. מצבו אינו שונה משל כל המפקדים בגזרה (לרבות אלוף הפיקוד ומפקד האוגדה), שכבר לא זוכרים איך נראית ארוחת שישי בבית, אבל אצל מטק הסיפור טיפה שונה: במהלך הקו, קצת לפני ראש השנה, ילדה אשתו תאומות. הוא יצא הביתה ללידה ליומיים, וחזר לשטח. עכשיו, באימון, הוא יראה קצת יותר את הבית ואת ארבעת ילדיו.
בהפגנות, הוא מספר, אין שום דבר אנרכיסטי או מקרי. הן מאורגנות לגמרי, עד לפרטים הקטנים ביותר. לפני כמה שבועות, במהלך אחת ההפגנות, ניתן אישור לאחד ממפקדי המשנה לירות לעבר מחוללי האלימות על הגדר. כעבור כמה דקות, משהירי לא בוצע, תהה מטק לסיבת ההשתהות. "אני לא מאתר מטרה שהיא לא ילדים", ענה לו הקצין.
ברוב המקרים, אומר המג"ד, פוגשים החיילים על הגדר רק ילדים בני פחות מ־10. המארגנים נשארים הרחק מאחור, ובתווך הנערים - ששולחים את הילדים קדימה, חמושים לעיתים ברימוני רסס, בקבוקי תבערה וכלים לחיתוך הגדר. לכן ההקפדה על הוראות הפתיחה באש: רק ירי צלפים מבוקר, וגם זה רק במקרים קיצוניים שמחייבים סיכול פיגוע מיידי.
לחזור לחתירה למגע
ההפגנות האלה הן לא האתגר היחיד על הגדר. הקו של גדוד 12 כלל שתי היתקלויות עם מחבלים שניסו לחדר לישראל למטרות פיגוע. חדירת פלשתינים מהרצועה היא לא דבר חדש, אבל ברוב המקרים בעבר היו אלה אזרחים שחיפשו חיים טובים יותר בישראל. בחודשים האחרונים, תחת המשילות המתרופפת של חמאס והביקורת המתעצמת על שלטונו כולל מתוך שורותיו, נרשמו כמה ניסיונות חדירה לישראל, שסוכלו.
במקרה הראשון חדר מחבל לשטח ישראל, בגזרת כיסופים. הכוח שהגיע ראשון למקום לא חתר למגע, אבל המחבל נלכד בשטח נשלט. למקום הוזרמו כוחות גדולים, וכעבור כמה שעות חוסל המחבל. בסיומו של תחקיר נוקב הודחו שני לוחמים בגולני. "עמדנו במשימה, אבל לא באופן הטוב ביותר כמו שהייתי רוצה", אומר המג"ד. "המחבל אמנם לא חצה את קו המגע ולא הצליח לבצע פיגוע, אבל ציפיתי מלוחמים בגולני לחתור למגע ולחסל אותו. תירוצים ללמה זה לא קרה היו ויהיו תמיד; המשימה שלנו היא להתגבר על הבעיות ולפתור אותן".
הפגנות הפלשתינים ליד הגדר // צילום: אי.אף.פי
מטק דוחה את הביקורת על משך האירוע: "מרגע שבודדנו את המחבל והיה ברור שלא מדובר בהסחה או בחלק מפעולה רחבה יותר, עדיף היה לעשות את זה נכון ובשיקול דעת כדי להימנע מפגיעה בכוחותינו". אבל העיקר מבחינתו הוא השיעור שנלמד: "הלוחמים בגדוד הבינו את מה שמצופה מהם. העובדה היא שזה סייע לנו ללמוד ולהשתפר בהמשך".
זמן קצר אחרי האירוע הזה ניסו 4 מחבלים לחדור לשטח ישראל כמה קילומטרים דרומה משם. הפעם גדוד 12 היה מוכן בהרבה. מטק עצמו הגיע למקום, ולקח פיקוד על האירוע שבסופו חוסלו ארבעת המחבלים והושמדה עמדת חמאס בגזרה. לצידם של המחבלים נמצאו אמצעי לחימה וציוד שרימזו על כוונותיהם: טילי נ"ט ומטולי RPG, רובי קלצ'ניקוב ומחסניות, אתי חפירה וכלים לחיתוך גדרות, ציוד רפואי ואוכל לשהייה ממושכת יחסית בשטח.
המחבלים עצמם היו פליטים של כמה ארגונים, שחברו יחדיו על בסיס היכרות מהשכונה כדי לבצע את הפיגוע. בהמשך לפיגוע הקודם (ולניסיונות פיגוע שבוצעו בגזרות אחרות), למדה ישראל עד כמה מאותגר חמאס ברצועה. גם הארגון עצמו למד לקח דומה, וגם הפיק לקחים, כשהחל להשקיע מאמץ מודיעיני ומבצעי במניעת ניסיונות פיגוע דומים.
רצף הפיגועים הזה, בשילוב ההפגנות הקבועות על הגדר, גם הוביל את ישראל לשנות את קו המגע. בהיבט הזה, עזה היא מתנה: ניתן לשנות בה את הטופוגרפיה בקלות יחסית. תלוליות חול נערמו בנקודות רבות כדי להסתיר יישובים או מוצבים ובמטרה להעניק עליונות לכוחות שמאיישים את העמדות בהן על פי הצורך. "זה קצת דומה למגרש המשחקים של הילדים שלי", אומר מטק. "שם וגם כאן אפשר לשנות את המציאות די בקלות. עצם העובדה שפרשנו גדרות תיל מהצד המערבי של הגבול מסייעת לעכב את מי שמנסה לחדור לישראל. זה אמנם רק כמה דקות, אבל זה זמן קריטי כשמדובר בסיכול פיגוע חדירה".
הפעילות הזאת במרחב הגדר היא רק חלק קטן מהתמונה הרחבה. עיקרה בעבודות להקמת קיר המגן התת־קרקעי מפני מנהרות, ומעליו גדר חדישה וגבוהה כמו זאת שהוקמה בגבולות עם מצרים וסוריה. פרויקט הגדר אמור להסתיים בקיץ 2020, ועד אז יידרשו כוחות הבט"ש - מהשבוע הבא יעבור כאב הראש לחטיבת כפיר, שמחליפה את גולני - לשמר הגנה חזקה, שתמנע ניצול פרצות קיימות למטרות טרור.
חמאס לא יעמוד תמיד מנגד
הפעילות הטקטית המוצלחת בשטח מסייעת לשמר רגיעה, אבל לא מעניקה חסינות מפני הסלמה. האינטרס החופף של ישראל וחמאס שלא לגלוש לעימות רחב - כל צד מסיבותיו - פוגש אינטרסים אחרים, שמאתגרים את הצדדים ועלולים לגרום להם לפעול בניגוד לרציונל הברור שלהם.
הגורם העיקרי לכך הוא הג'יהאד האסלאמי, ובתוכו מפקד הזירה הצפונית, בהאא אבו אלעטא. מדובר במפקד שטח שניצל את המצב באמנות כדי לצמוח הרבה מעבר לממדיו האמיתיים. בחודשים האחרונים אחראים אנשיו לכמעט כל פעולות הטרור שבוצעו מעזה, לרבות ירי הרקטות לאשדוד ערב הבחירות האחרונות ושיגור הרקטות לשדרות בערב שבת האחרון.
אלעטא (בן 42, נשוי ואב לחמישה) נולד וגדל בעזה. הוא הצטרף בגיל צעיר לג'יהאד האסלאמי, אבל הצליח לחמוק מידה של ישראל ולא נעצר או נכלא מעולם. במקביל לשינויי ההנהגה שעבר ארגונו בדמשק, הוא החל להיות מיליטנטי יותר מבעבר.
נראה כי המחשבה שההקצנה בפעילותו נעשתה בהנחיה ישירה של איראן, המממנת הבלעדית של ארגונו, היא פשטנית מדי. אלעטא הוא קודם כל פלשתיני־עזתי. ביתו ומשפחתו ברצועה. הוא לא ימהר להפיל עליהם את הגג רק כי טהרן תורה לו לעשות זאת. מנגד, הוא מקרב את עצמו לשם בהתמדה; ישראל לא תוכל להבליג לאורך זמן על עוד אירועי ירי.
מתישהו, הסבלנות בירושלים תיגמר. זה כמעט קרה לאחר הירי לאשדוד ערב הבחירות האחרונות, כאשר רק שילוב של שיקולים מבצעיים ובלימה של יועצים משפטיים מנע פעולת־תגובה ישראלית שכבר יצאה לדרך. אז נזעקו גם שלל גורמים נוספים - מצמרת חמאס ועד למתווכים ממצרים, מקטאר ומהאו"ם - כדי להרגיע את המצב. אלעטא עצמו זומן לקהיר, ונעשה ניסיון לחבקו כדי לצנן את התלהבותו.
ספק אם המאמץ הזה מצליח, וגם אם כן - הוא מעניק לאלעטא וארגונו משקל גובר, ומטריד, בכל הקשור לעתידה של הרצועה. זה מאפשר לאלעטא, שיחגוג ב־25 בנובמבר את יום הולדתו, ליהנות מכל העולמות. ללכת עם (הטרור), ולהרגיש בלי (האחריות). התמונה הזאת מוכרת לחמאס; כך בדיוק הוא נהג תחת הרשות הפלשתינית. הימנעותו מלחימה כיום והעדפתו את מסלול ההסדרה היא רציונלית לגמרי. כמי ששולט בעזה ואחראי לחיי היומיום בה, הוא חושש להביא עליה אסון.
אם חמאס לא יצליח לרסנו, תידרש ישראל לעשות זאת. זה יוביל בוודאות להסלמה רחבה. חמאס לא יוכל לעמוד מנגד, ויצטרף ללחימה גם כהזדהות עם הג'יהאד האסלאמי וגם כמי שתפקידו להגן על הרצועה ועל תושביה. זה התסריט שעומד כעת לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות בישראל ובעזה. אם לא יחול שינוי משמעותי - בעיקר בהקשר של שיחות ההסדרה שדורשות החלטות קשות משני הצדדים - הוא עלול גם להתממש בקרוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו