יעל ארד: "פמיניזם - לעשות מה שאת רוצה ומאמינה בו"

יעל ארד

בת 52, ג'ודאית, ספורטאית אולימפית לשעבר וכיום אשת עסקים. תושבת תל אביב. בתם של אריה ארד ז"ל ונורית ארד, עיתונאים.

אם לתום (21) ולדניאל (18) מנישואיה לליאור כהנא. נחשבת לאחת הג'ודאיות הישראליות הטובות בכל הזמנים, והישראלית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית (ברצלונה, 1992). ב־2004 נבחרה להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. ב־2018 קיבלה את תואר "ספורטאית ה־70" מטעם משרד התרבות והספורט. באותה שנה גם יצא לאור ספרה האוטוביוגרפי "ראשונה". לאחר פרישתה סיימה תואר במנהל עסקים והתמחתה ביזמות ובפיתוח עסקי. מנהלת פעילות המסחור של מותגי ויאקום/ניקלודיאון בישראל. מרצה על מצוינות בספורט, בחיים ובעסקים. חברה בהנהלת הוועד האולימפי הישראלי

מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"הבוקר. אני מדברת עם אמא שלי, נורית, לפחות פעמיים ביום, ואנחנו מאוד קשורות ומעורבות זו בחיי היומיום של זו. אמא שלי בת 82, היא עיתונאית בעברה ובנפשה, שהקימה את עיתונות הצרכנות בישראל. אנחנו מתראות הרבה יחסית, אבל זה אף פעם לא מספיק.

"גדלתי בבית של אבא פמיניסט. הוא לא ידע שהוא כזה, אבל הוא היה אבא מאוד מפרגן ותומך, ואמא היתה קרייריסטית מאוד מצליחה. הדוגמה שאני והאחים שלי ספגנו בבית משני ההורים היא מבחינתי הביטוי לפמיניזם.

"פמיניזם זה כשאת עושה מה שאת רוצה ומאמינה בו, שאין לך גבולות ותקרות זכוכית, שאת חיה את החיים שאת מובילה ורוצה. אני עושה את זה ואני מהווה, אני מקווה, דוגמה לנשים אחרות וגם לבת ולבן שלי. אני מאוד מאמינה בשוויון מגדרי. אני חושבת שנשים צריכות לעוף, והחברות הישראלית והעולמית צריכות ליהנות מהשוויוניות הזו ומהעשייה של נשים, וזה מתקדם לאט מדי".

מתי בפעם האחרונה היית גאה בספורטאי ישראלי?

"הספורטאים הישראלים מזמנים לנו לא מעט הזדמנויות לגאווה. בקיץ האחרון היו לנו אליפויות עולם בתחומים הכי מובחרים, והשגנו ארבע מדליות באליפויות עולם. קודם כל, שגיא מוקי הביא מדליית זהב וזו היתה גאווה אדירה, וואו. כשאת מכירה את האנשים באופן אישי ויודעת איזו דרך הם עשו, ואת יודעת לא רק על ההצלחות אלא גם על הקשיים ועל האכזבות, אז את יודעת להעריך את ההצלחות האלה.

"יש לנו את לינוי אשרם, שזה מטורף ההצלחה שלה, מדליות באליפות עולם בקרב־רב והמועמדות הכל כך בשלה שלה למדליה אולימפית. וכמובן, יש את לונה צ'מטאי־סלפטר, שהיא אלופת אירופה ורשמה הצלחות במרתון, את ארטיום דולגופיאט (מתעמל ישראלי, פעמיים סגן אלוף העולם בתרגיל הקרקע; ש"ז) ואת קטי ספיצ'קוב, סגנית אלופת העולם בגלישת רוח.

"שנה לפני האולימפיאדה כבר אפשר למשש את הדופק, וכבר אפשר להגיד שיש מועמדות טבעית למדליה אולימפית. הספורטאים היום - חוץ מקטי, שנכנסה למועדון של המדליסטים באליפות עולם עכשיו לראשונה והיא צעירה מאוד - הם סופר מנוסים במעמדים גדולים. כל אחד מהם בא לעבודה, ויש להם מתודולוגיה מסודרת מאוד להתמודדות עם הלחץ, המתח והציפיות. הם תלויים בעצמם והם יודעים מה לעשות הכי טוב".

מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?

"בכל פעם שמלהקים ריאליטי VIP אני מקבלת טלפון, אבל מסרבת אוטומטית בנימוס אסרטיבי. אני כל כך נהנית ומאותגרת בחיים האמיתיים, מעשייה ומהשגת המטרות שאליהן אני שואפת, ששום ריאליטי לא יכול לאתגר אותי".

מתי בפעם האחרונה דאגת?

"אני דואגת כשמישהו מהאנשים הקרובים אלי לא עונה לי לטלפון ואני לא יודעת איפה הם, שזה משהו נדיר. באופן כללי אני בן אדם מאוד רגוע, מאוד־מאוד רגוע, אני לוקחת דברים מאוד בקלות בגלל ניסיון החיים שלי. צריך לקרות משהו מאוד יוצא דופן כדי שאני אלחץ".

מתי בפעם האחרונה התעצבנת מביקורת?

"קורה לי פה ושם. הדבר שהכי מרגיז אותי בביקורת זה שאני מדברת הרבה עם אנשים, אפילו ברחוב, ואנשים אומרים לי, 'חבל שהספורטאים שלנו מקבלים תנאים לא טובים'. אז אני שואלת, 'למה אתם אומרים את זה? הספורטאים שלנו היום הם ממש ילדי מבחנה, הם עטופים ומקבלים תנאים מדהימים, הטובים ביותר שיש'. וכשאני שואלת כמה שאלות, אני מגלה שהם לא יודעים. אנשים לא באמת מתעמקים, הם קוראים רק את הכותרת ולא מקשיבים, וזה מרגיז אותי. כשאנשים סתם מדברים מבורות או משטחיות, זה מעצבן אותי".

מתי בפעם האחרונה קיבלת החלטה משמעותית?

"קיבלתי החלטה בגיל צעיר יחסית, לעבור לעולם העסקי. אז לא ידעתי מה המשמעויות של זה, אבל אני בן אדם מאוד מתודולוגי וכשפרשתי הלכתי ללמוד מנהל עסקים. זה היה מסדרון לחיים. כשאת כוכבת בתחום אחד ואת רוצה לעבור לתחום אחר, לפעמים דווקא ההצלחה הגדולה שלך בעבר מאוד מחייבת לקראת קריירה שנייה - מין תחושה כזאת שאנשים בטח אומרים לעצמם, 'מה היא עוד יודעת חוץ מג'ודו?'. אז חובת ההוכחה עלי היתה גדולה מאוד.

"בניגוד למה שאנשים חושבים, השם פותח דלתות אבל הדבר הכי חשוב זה להיכנס בדלת, וכשאת נכנסת בדלת, כמו כל אדם, את צריכה להוכיח את עצמך. עבדתי קשה מאוד, ואני תמיד עובדת קשה, כדי לעלות במדרגה הבאה ולהתמחות בתחום חדש.

"אני לא חיה לפי ציפיות. היה לי ברור כשפרשתי, ובכלל בכל שנות הקריירה הבוגרת שלי, שיום אחד אני אחזור כדי להשפיע על החזון ועל המדיניות של הספורט בישראל. אבל ידעתי שאחזור ממקום מאוד נקי ובלתי תלוי כלכלית בספורט, כי כשאת תלויה את לא יכולה להשפיע, להתווכח או להגיד את דעתך, את צריכה תמיד להיזהר.

"הייתי ילדה דעתנית ונשארתי מבוגרת דעתנית, וכשהייתי ספורטאית הרגשתי כל השנים שמעט מאוד אנשים הבינו ספורט מקצועני ושטובת הספורטאי היתה לנגד עיניהם. נדרתי עם עצמי שיבוא יום ואני אחזור ואחזיר לקהילה שממנה באתי, ואעשה את הדברים כמו שאני חושבת שצריך לעשות אותם.

"אנחנו בשינוי מאוד גדול, עם ועד אולימפי חדש שרוצה לשים את ההון האנושי במרכז, כמו בחברות עסקיות, ועם הרבה מאוד אנשים טובים שנכנסו למערכת ובאמת רוצים לשים את הספורטאי, הספורטאית, המאמן והמאמנת במרכז. הספורט ההישגי פועל היום בצורה טובה יותר, שנות אור ממה שהיה בתקופה שלנו".

מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?

"השבוע. לבלות זה לא רק לצאת, זה גם לארח חברים בבית. את זה אני עושה הרבה. אני אוהבת כמה ברים ומסעדות בתל אביב, בעיקר יפניות"

מתי בפעם האחרונה הרגשת סיפוק מנתינה?

"יש לי סיפוק כשאני עושה דברים למען הקהילה. באזור חג סוכות הייתי בכנרת, הרציתי ל'לביאות ורודות' - פרויקט של נשים שמחלימות מסרטן. העברתי להן הרצאה על מוטיבציה ועל נחישות, ואלו המקומות שבהם אני מרגישה סיפוק.

"אני מרגישה גם סיפוק מפרויקט ענק כמו 'ניק־סיטי', כמו שעשיתי בקיץ האחרון, שזו יזמות ופיתוח עסקי ועבודה עם אנשים מוכשרים. הקמתי אותו מאפס, ויש הרגשה טובה כשזה עובד טוב ועומד בזמן ומגיע קהל, ואת אומרת 'עשינו משהו'. יש פרויקטים נוספים, כמו 'היום שאחרי' - פרויקט שהוקם כדי לעזור לספורטאים בשינוי קריירה. פתחנו גם קורס דירקטוריות, כדי לעודד נשים להיכנס להנהלה, ובתוך יומיים נרשמו אליו 120 נשים. תמיד אומרים ש'אין נשים, הן לא רוצות', והנה, כשעושים את זה מסודר זה עובד".

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?

"אמרתי או כתבתי, בטח בחודש האחרון, לילדיי תום ודניאל".

מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"כדי ללמוד משהו חדש צריך להשתדל לצאת מאזור הנוחות שלנו. אחרי הלימודים, ההתמחות וההגעה לשלב הבשלות והמומחיות בתחום העיסוק שלנו, צריך להיות סקרנים ופתוחים כדי להמשיך ללמוד. הדבר האחרון היזום שעשיתי לפני שנה בערך, זה להרשם לקורס ביטקוין במרכז הבינתחומי כדי להבין את התופעה ואת ההשלכות שלה".

מתי בפעם האחרונה זכית בפרס?

"אני זוכה בפרסים לא מעטים עד היום על הישגיי הספורטיביים, אבל אני פחות מחשיבה את זה, מאחר שהפרס היחיד החשוב הוא המדליות בזמן אמת וההכרה הציבורית שבאה בעקבותיהן. בעולם העסקי ובפעילות הציבורית שבה אני עסוקה, במיוחד בספורט הישראלי, הפרסים הם הצלחות יומיומיות, לפעמים בצעדים קטנים של הספורטאים והמאמנים, גם בזירה הספורטיבית וגם מחוצה לה".

מתי בפעם האחרונה עלית למזרן ג'ודו?

"אני כבר לא עולה למזרני ג'ודו, בעיקר כי כואב לי הגב, וזה נורא מפתה ואני נורא רוצה. כשאני עושה את זה, אני מאוד נהנית - אבל אחר כך גם מאוד סובלת. הפעם האחרונה היתה לפני כמה חודשים, כשהאחיינית שלי איילה, בת 8, הספורטאית הכי ספורטיבית במשפחה, החלה להתאמן במועדון ג'ודו, והצעתי להעביר לה אימון. היה ממש כיף, המאמנים היו מקסימים, והיתה שם חבורה גדולה של בנות ומאוד נהניתי מהמפגש הזה.

"הפעם האחרונה שבה עליתי למזרן בתחרות היתה בקרב האחרון שלי באולימפיאדת אטלנטה, ביולי 1996. זו היתה התחרות האחרונה בחיים שלי, וידעתי שאפרוש אחריה. הגעתי לקרבות על מדליית הארד, הפסדתי לקוריאנית וסיימתי במקום חמישי. אני חושבת על הקרב הזה לעיתים נדירות מאוד. כל האולימפיאדה הזו היתה מורכבת, כי הייתי חולה במחלת הנשיקה והגעתי מותשת. הפסדתי שם את המדליה, אבל מבחינתי זה היה ניצחון מאוד גדול שהתחריתי בניגוד לעצת הרופאים, ושהצלחתי להגיע לקרבות המדליה. זה היה מבחינתי סיום של נחישות גדולה, ופרשתי בלב מאוד שלם".

מתי בפעם האחרונה נלחמת על משהו - והצלחת?

"בכל יום אני נלחמת. אני נלחמת בעבודה על לקוחות שאני רוצה או פרויקטים גדולים, ואני נלחמת בפעילות הציבורית שלי על דברים קשים להשגה. אני לוחמת, אני ג'ודאית בבסיס, זו דרך חיים - כשאני מציבה לעצמי מטרות, אני לא אוהבת לוותר. יש משוכות בדרך, אבל צריך להילחם בהן ולעבור אותן בחוכמה, ברגישות, בעקשנות, בנחישות, לא משנה איך, בסוף את צריכה להגיע למטרה. לא תמיד אני מצליחה, לפעמים אני גם נכשלת, זה חלק מהחיים. אני נכשלת בכל שבוע לפחות במשהו אחד. אני ממש לא פוחדת להיכשל או להתאכזב. אני חושבת שזה הדבר הכי מלמד ומחזק, ויש אנשים שבגלל שהם מפחדים להיכשל לא הולכים בכל הכוח על המטרות שלהם".

•לכל הכתבות של "שישבת"

מתי בפעם האחרונה שינית הרגל ישן?

"בשבועיים האחרונים הוספתי לאימונים השבועיים שלי גם אימון יוגה ותנועה, שזה ממש מחוץ להרגלים שלי. השינוי נעשה מתוך רצון להרחיב את הגירויים לגוף ולתמוך בכאבי הגב, שהם תוצאה מפציעות ישנות שאני סוחבת".

מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?

"אתמול, כשצפיתי בחדשות בהענקת המנדט לגנץ. חשבתי על מה שאנחנו קוראים לו 'פוליטיקה'. אני מקבלת לא מעט הצעות בתחום, בטח בכל מערכת בחירות וגם באחרונות, אבל בשלב הזה בחיי אני נצמדת לתוכניות שרקמתי לי ומשאירה לעצמי שיקול דעת לעתיד - לתחומים ולכיווני התפתחות שונים".

מתי בפעם האחרונה אכלת או בישלת ארוחה נהדרת?

"השבוע. אני מבשלת ואופה המון, זה בעצם התחביב הראשי שלי. אני מבשלת במהלך כל השבוע, ובסופי שבוע כמעט תמיד מארחת וגם מכינה עוגה טובה או עוגיות - טחינה, שיבולת שועל, שומשום - לכל השבוע".

מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

"אני כמעט לא רואה טלוויזיה, אבל את 'בית הקלפים' ו'בית הנייר' ראיתי בכל פעם עד סוף העונה, שזה מאוד נדיר אצלי".

מתי בפעם הראשונה הרגשת מפורסמת?

"כבר מגיל 17 הופעתי בעיתונים, אבל הבום הראשון הגדול היה ביולי 1991, כשזכיתי במקום שלישי באליפות העולם בברצלונה. זו היתה המדליה הראשונה אי פעם שהביא ספורטאי ישראלי, יחד עם עמית ענבר שהביא באותו שבוע מדליית כסף בגלישה. אז נפל האסימון לקברניטי הספורט ולתקשורת, שיש פה ספורטאים ישראלים שהם מהטובים בעולם.

"כשחזרתי הביתה לא האמנתי למה שקורה. היו עוצרים אותי ברחוב, הופעתי בכל תוכנית אפשרית, ואחרי האוליפיאדה גם קיבלתי המון מכתבים. אחרי כל כך הרבה שנים במרתפים חשוכים, נהניתי מאוד מההכרה. זה היה מאוד כיף, וזה כיף עד היום".

איפור: ורד בדוסה רוטרו