"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
לא ידעתי אם אצא גיבורה או שאצא בארון
עמדתי ברמזור כשראיתי גבר שמכה מבוגר • התחלתי לצלם כדי שהעבריין לא יתחמק, אבל סימנתי את עצמי כמטרה • מעיין אדם מספרת על הרגע המפחיד בחייה

לא ידעתי אם אצא גיבורה או שאצא בארון

עמדתי ברמזור כשראיתי גבר שמכה מבוגר • התחלתי לצלם כדי שהעבריין לא יתחמק, אבל סימנתי את עצמי כמטרה • מעיין אדם מספרת על הרגע המפחיד בחייה

מעיין אדם
, עודכן

אני אוהבת להיתקע לפעמים ברמזור אדום, להגביר קצת את הרדיו ולחלום, עד שאיזו צפירה מאחור מפרה את שלוותי - ואני ממשיכה בהתנצלות לדרכי. אבל השבוע ברמזור האדום חיכה לי מבחן אמיתי.

זה קרה בלב פתח תקווה, עצרתי ברמזור ועל אף שהרדיו ניגן בקולי קולות - שמעתי צעקות. בחטף הספקתי לראותגבר צעיר מפוצץ איש מבוגר במכות. כשסיים, הוא הסתובב והלך לדרכו. מחזה בלהות.

באופן אוטומטי שלחתי יד לטלפון, שיהיה לי משהו להראות. רצו לי בראש כל מקרי האלימות שרואים בחדשות, כל הפעמים שישבתי באולפן ואמרתי "מזל שהייתה שם מצלמה", כל העבריינים שנמלטו מעונש כי לא הייתה תמונה.

האירוע עצמו לקח שניות ספורות, אבל לצאת מהווייז ולפתוח את המצלמה? - שעות. קשה לתפעל את ה*** הזה בידיים רועדות.

למזלי המנוול נתן לי זמן ואפילו זווית מצוינת כשניגש לרכב שעמד ברמזור לפניי. לרגע חששתי לביטחונו של הנהג, אבל הם נראו מיודדים למדי.

בעודי עושה לו פפראצי של אחרי עבירה, הוא נדלק פתאוםורץ אל האיש המבוגר בחזרה. היה לו מבט של טירוף בעיניים, של "הלך עליו", של הולך לקרות פה משהו רע. הרמתי אמברקס, השארתי את הרכב באמצע הכביש ורצתי אחריו בבהלה.

לכל הטורים של מעיין אדם

המון דילמות יש ברגע הזה, ואיכשהו כולן מספיקות לעבור לך בראש במאית שנייה. למשל שאני משאירה את האוטו מונע, שיכולים לגנוב לי אותו ושחסמתי את כל התנועה. שלא אספיק לבית הדפוס כי יבקשו ממני להגיע למשטרה, שזה מביך שכולם מסתכלים עליי עכשיו מהחלון, אבל לא הייתי מסוגלת להמשיך בנסיעה.

רק דבר אחד לא התחדד לי מספיק - הסכנה.

הפעם הראשונה שהלב התמקם לי בשחלה הייתה כשהוא הבחין בי והגניב מבט למצלמה. פתאום קלטתישסימנתי את עצמי כמטרה. שזה יכול לגרום לו לרצות לקחת לי את הטלפון במקרה הטוב ולהרוג אותי במקרה הרע. הוא לא צפוי והוא לא בשליטה. נזכרתי שאנשים נרצחו בוויכוח על חנייה.

כשהעליתי את כל התיעוד בסטורי באינסטגרם הדילמה אפילו התעצמה - איזה מסר אני מעבירה? אני רוצה לקחת אחריות על מישהי שתתערב בגללי באירוע האלים הבא? אולי אני שולחת אותה במו ידיי (חלילה) אל מותה? ומצד שני, איזה דבר זה להגיד "תברחי"? מה זה אומר עליי ועל כל ישראלי? ומה אם הקורבן היה סבא שלי?

למזלי הייתי עדה לאירוע יחסית קטן, אבל הוא לימד אותי שבמקרים האלו - אין זמן. אין זמן לחשוב ולהחליט במודע. זה רגע מזוקק של מי אתה, לטוב ולרע.

את לא יודעת מתי זה יקרה לך, ברחוב, בסופר או בעבודה. זה יכול להיות מחבל, עבריין עם תעודות או סתם בן אדם אלים ומשוגע. את לא יודעת איך זה ייגמר - בהצלחה או באסון, את לא יודעת אם תצאי גיבורה או שתצאי בארון.

יומיים עברו ואין לי תשובה, אני לא יודעת אם עשיתי את הדבר הנכון או שהייתי טיפשה.

אבל באותו לילה הלכתי לישון שלמה.

וגאה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...