בשיתוף ברק רום
ובמה דברים אמורים? הלקוח מספק ללקוחו שירות אישי כאשר הלקוח מפקיד בידי עורך דינו את ענייניו הכמוסים ביותר. לעיתים עסקינן בחריצת גורל של ממש.
ראיה לכך היא כי מידת החיסיון בין עורך הדין ללקוח הינה מכרעת על כל דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין לבין לקוחו. (סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א 1971).
לפנייה ישירה אל עורך הדין דרורית מלינרסקי לחץ/י כאן
אשר על כן נודעת חשיבות מכרעת לייצוג אמין ומהימן ומידת אמון מרובה המושתתת על רצון הלקוח שעורך הדין יהא נציגו ולשם כך נחתם הסכם שכר הטרחה אשר מתאר הלכה למעשה את אומד דעת הצדדים בייצוג דנן.
אולם ישנם מקרים בהם מתגלעות מחלוקות בעת הייצוג בין עורך הדין ללקוח אשר בגינן לא ניתן ואף אין מנוס מלהפסיק את ההתקשרות.
מכאן עולה השאלה המתבקשת כיצד ינהג לקוח אשר התחייב לתשלום שכר טרחה על בסיס אחוזים אולם לא היה שבע רצון מייצוג עורך הדין, כאשר עורך הדין היה בעיצומו של הטיפול המשפטי בתיק? האם הוא פטור מתשלום שכר הטרחה במלואו? אם לא, מהו הסכום אשר עליו לשלם לעורך הדין אשר החל את הטיפול בתיק?
מקרה כגון זה, נידון בהרחבה בפסק דין של כב’ השופט המלומד ד”ר גרשון גונטובניק בתא (ת”א)55183-05-17 קוגן נ’ אלטרץ אשר מתאר מקרה שבו עו”ד ייצג את לקוחו על בסיס אחוזים (25% בתוספת מע”מ) מהסכום שייפסק לטובת הלקוח. עוד נפסק שסכום זה ישולם גם אם יופסק הייצוג.
הלקוח לא היה שבע רצון מן הייצוג, ביקש להפסיק את ההתקשרות ושכר את שירותיו של עורך דין אחר. עורך הדין הראשון המשיך לנהל את התיק עד להגעה לפשרה ועל כן דרש את שכר הטרחה אשר עוגן בהסכם שכר הטרחה בינו לבין לקוחו, אשר לדבריו הוסכם בכתובים.
עסקינן בעו”ד אשר מונה לייצג את לקוחו בסכסוך עסקי משפחתי שעניינו זכויותיו בחברות המשפחתיות. הלקוח ביקש באמצעות עורך הדין לקבל את זכויותיו בחברות המשפחתיות שבהן הוא שותף. לשם כך הוא התחייב לתשלום של דמי פתיחת תיק בסך 50,000 ₪ בצירוף מע”מ ועוד 25% מכל סכום בין בכסף ובין בשווה כסף ו/או זכויות אחרות שיגיעו בכל שלב לאחר חתימת הסכם שכר טרחה זה.
עורך הדין פעל בשם מרשו. במהלך הטיפול המשפטי נתגלעו חלוקי דעות בין עורך הדין והלקוח בשל אופן ניהול התיק וזהות הבורר אשר עתיד היה לדון בתיק הבוררות בין הלקוח לבין משפחתו. לאחר דין ודברים הלקוח ביקש להפסיק את ייצוגו על ידי העורך דין כפי שהודיע לו בכתב ביום ה- 1.3.2017. הלקוח מינה עורך דין חדש לייצגו אולם עורך הדין אשר החל לטפל בתיק המשיך בטיפול בתיק ובניהול הבוררות. בינתיים הסתיימה הבוררות אשר במהלכה הועמד סכום הפשרה על 11 ורבע מיליון שקל תוך פריסה נוחה ללקוח, אולם הלקוח לא הסכים לחתום על הסכם פשרה זה. יצוין כי הלקוח המשיך בניהול הבוררות עם ייצוג אחר.
לטענת עורך הדין העיתוי ואופן סיום ההתקשרות היו נגועים בחוסר תום לב וכל רצונו של הלקוח היה הלכה למעשה להתחמק מתשלום שכר טרחה.
לטענת עורך הדין היה ניתן לראות חיזוק לכך בטיוטת הסכם הפשרה אשר הובאה לידיעת הלקוח.
הלקוח מנגד טען כי לא חתם מעולם על הסכם פשרה, כי הטיוטה לא הועברה לידיעתו ואינה משקפת כלל ועיקר את זכויותיו.
עוד טען הלקוח כי עורך הדין לא הזמין אותו לפגישה בה עתיד היה להתגבש הסכם הפשרה והמשיך בניהול הליך הבוררות לאחר שבפועל לא הייתה לו סמכות לייצגו כלל ועיקר.
אשר על כן, הוא נטען כי הוא לא חייב לעורך הדין דבר, בהתחשב בעובדה כי שילם לו סך של 50,000 ₪ בצירוף מע”מ כדמי פתיחת תיק.
לאחר שנשקלו עמדות הצדדים בפסק הדין המלומד נפסק כי בהתקשרות בין עורך הדין ללקוח ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם מפורשות יש לקרוא תנאי מכללא. לפי תנאי זה רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזדקק לשירותיו אפילו טרם הושלמה העסקה בקשר אליה נתבקש עורך הדין לייצג ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן.
ברירה זו הינה קוגנטית, דהיינו עורך הדין אינו יכול לכפות את שירותיו על לקוחו אם הוא אינו מעוניין בהם והלקוח אינו יכול להתחייב להעסיק את עורך הדין. מאחר שמדובר בשירות אישי כהגדרתו בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל”א- 1970 סעיף 23 (2) לחוק לא ניתן לכפות שירות כגון זה משאבד האמון בין עורך הדין ללקוח.
בסיכומו של דבר, כתב התביעה הכולל דרישה לתשלום של שכר טרחה בסך 2,812,500 ₪ בצרוף מע”מ בגין הסכם הבוררות נדחה. אולם נפסק כי על הלקוח לשלם לעו”ד סך של 103,181 ₪ בגין תקבולים שקיבל הלקוח עבור הודעה מוקדמת לפיטורין, אגרות בית המשפט ששילם עורך הדין ו-25% מהתשלום שקיבל הלקוח כעובד בחברות המשפחתיות.
פסק הדין המלומד מדגיש את חובת האמון ההדדי בין עורך הדין ללקוחו.
עו”ד דרורית מלינרסקי גורסת כי במקום בו הלקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת ההתקשרות הינה סיבה הוגנת ואיננה בסמוך לסיום הטיפול בתיק אותו נשכר לייצג, אין על בית המשפט לחייב את הלקוח להותיר את הייצוג על כנו.
זאת ועוד, אם יידע הלקוח כי בכל מקרה ומקרה יחויב בפיצוי עבור עורך הדין אשר הפסיק לייצגו יימנע מהפסקת ייצוג וימשיך התקשרות שאינה רצויה לשני הצדדים. הרי חובת האמון הינה לב ליבה של הייצוג המשפטי ובמקרים בהם יסוד האמון נפגע עדיפה סיומה של ההתקשרות על פני ניהול תיק מכורח אשר אינה תורמת מאום לשני הצדדים.
עו”ד דרורית מלינרסקי, עוסקת במשפט אזרחי מסחרי ועסקי, הכתבה באדיבות אתר עורכי דין LawGuide.
בשיתוף ברק רום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו