הסיפור של דרור יהב (37), כמו סיפורם של חוזרים בתשובה רבים, מתחיל דווקא בחוץ לארץ, מחוץ לגבולות המוכר והידוע. שם, שאלה סתמית של תלמיד תיכון גרמני שנשאלה בעת ביקור משותף בבית הכנסת המרכזי של העיר בון שבה התארחו – "תוכל להראות לי איפה אנחנו נמצאים בתפילה?" – גרמה לו להרגיש שהוא זר בבית הכנסת לא פחות מהגרמנים שאיתו. אז הוא החליט שלעולם לא ישאל אותו אדם שאלה על המסורת שלו כיהודי מבלי שתהיה לו תשובה.
"במסע לגרמניה בגיל התיכון היה איזה זרע שנזרע, מחשבה שצצה בראש, אבל כשחזרתי לא היה לי מה לעשות איתה", מסביר יהב, מחבר הספר "רק מתעניין: יהדות בקצב שלך" שיצא לאור לאחרונה. "לא היה אז אינטרנט ובוודאי שלא היה לי רב שיכולתי להתייעץ איתו, אז הניצוץ הזה פשוט דעך. גם היום, אם מישהו יכתוב בגוגל 'איך חוזרים בתשובה', מה הוא יקבל? – לא תוצאה שממש תעזור לו. אני רוצה שאנשים יגיעו אל הספר הזה כי הוא ממש יכול להציל לאנשים את החיים כי לפעמים אנשים חוזרים בתשובה ומגיעים למקומות שהם לא שמחים בהם, ושלא עושים להם טוב. למקום שהוא לא שלהם".
הוא גדל בבית ישראלי, "חילוני עם נגיעות של מסורת", כך שהמסע אל היהדות היה מסע ארוך שנמשך שנים רבות: "לא היה לי רגע של התגלות של הבעש"ט שאמר לי בחלום 'לך תחפור פה ופה ותמצא את האוצר'. היו דברים בדרך שקירבו אותי אל התשובה, ובמבט לאחור אני יכול לומר שכל דבר שחוויתי בחיים נתן לי עוד נקודת מבט ועוד חיזוק בדרך".
דרור יהב // צילום: מאוסף המחבר
אחרי שחזר בתשובה, מצא את עצמו יושב ומייעץ לאנשים בשלבים הראשוניים של ההתעניינות ביהדות: "הם היו צמאים לידע ולהדרכה ונתתי להם עצות מניסיוני, אבל בשלב מסוים הבנתי שאי אפשר להיענות לכל מי שנמצא שם בחוץ, כי יש הרבה. לכן החלטתי להזמין אותם לעולם העשיר והעמוק שאין לו סוף ולהציע להם ספר שאיתו הם יוכלו לעבור תהליך באופן עצמאי ולהתקדם בקצב שלהם. כשעמדנו להוציא את הספר, הייתה לנו התלבטות בנוגע לשם שלו, כי קשה לטרגט את האנשים שאליהם הוא פונה. הם לא דתיים, והם גם לא בדיוק חילונים, ואז הבנו שהמילים 'בקצב שלך' מתארות בדיוק את המקום שבו הם נמצאים. אני שמח, כי לשם כיוונתי".
"התעקשתי מאוד על הצד הגרפי-ויזואלי של הספר, למרות העלויות, מכיוון שהיה לי ברור שאני רוצה להציג את היהדות כמו שאני חווה אותה, מאוד יפה, צבעונית ומושכת. הרבה פעמים כשפותחים ספרים או שומעים שיעור באינטרנט, יש דימוי של שחור ולבן, ורציתי לשנות את הדימוי למשהו יפה ושככה היהדות תיתפס". זו, אולי, גם הסיבה לכך שכל פרק בספר נפתח בציטוט של קטעי שירה וטקסטים שברובם הם ישראליים ומודרניים, "קטעי שירים של זמרים שכולם מכירים כמו אברהם טל ורמי קליינשטיין, כי אנחנו בתקופה כזו שבה אפשר לשים מאחורה את כל הפחדים ואת המחיצות".
הספר בנוי משלושה שערים: "מרכיבי המערכת", "הפעלת המערכת", "פתרון בעיות". זה קשור לרקע ההייטיקיסטי שלך?
"השם המקורי היה 'יהדות - מדריך למשתמש'. ככה התחלתי לכתוב אותו, כמדריך למשתמש. אנשים אמרו לי: 'הייתי בבית חב"ד, הייתה לי חוויה רוחנית גדולה, מעניין אותי לדעת עוד, אבל לא רק את הרוחני הגבוה, אלא גם תכל'ס, מה עושים פה. איפה אני ממוקם בתוך הרצף ההיסטורי ואיך אני מבטא את זה בחיי'. ובאמת המבנה המדריכי מאוד עזר לי לארגן את החומר ואני מאמין שגם יעזור לקוראים. אגב, גם חלק מהאייקונים הם דיגיטליים כי זה העולם שלנו וזו השפה הרלוונטית לימינו, ויש בה משהו מאוד פרקטי ונוח".
יהב בשירותו הצבאי // צילום: מאוסף המחבר
החרדים האנטי-חרדיים
קשיי החוזר בתשובה לא מסתיימים עם הקליטה מחדש בחברה הדתית, אומר יהב, אלא לפעמים דווקא מתעצמים ונעשים מרובים וקשים יותר: "לחילוני הממוצע יש לפעמים דעות לא-טובות על היהדות", מסביר יהב, "ופתאום כשהוא מגלה שהיהדות שונה ממה שהוא חשב שהיא, זה מושך אותו. לפעמים הוא חוזר בתשובה ואז יש מצבים שהוא אפילו לבוש כחרדי, אבל בתוכו פנימה עדיין יש איזו פינה בלב שבה הוא אנטי-חרדי. לכן יש הרבה הגיון בהדרכת המתחזקים לא להיכנס מהר לעולם הדתי או החרדי, אלא לקהילות של בעלי תשובה, אבל הרבה פעמים אין שם מי שילווה אותם בצורה נינוחה. זה לדעתי השלב הבא, להקים עוד קהילות כאלה ולהכשיר רבנים שידעו לטפל בהם".
לדילמות שבהן נתונים אלו שרק מתעניינים ונמצאים רגל פה ורגל שם, מוקדש פרק שלם בשם "מעבר בין עולמות", והוא מבוסס על החוויות האישיות של יהב ובני משפחתו: "המעבר הוא מאוד מאתגר, הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית –אנחנו נמצאים בדור של שיבה לארץ ישראל ושיבה לתורה ולמסורת. איך ציבור שלם יכול למצוא את עצמו בעולם הזה? זה מורכב. יש גם את הרמה הטכנית. החוזר בתשובה פשוט לא יודע הרבה דברים. הוא יכול לקחת את הסידור, להתחיל את תפילת שחרית ב'פתח אליהו' (קטע רשות בתחילת הסידור, א"ג) ולסיים אולי בברכת המזון. אין לו את הפרופורציות שמקבל אדם שחי את העולם הדתי מילדות".
"סיפרתי למישהו על הפעם הראשונה שהלכתי לבית הכנסת בשבת. מילדותי הכרתי קצת את יום כיפור שבו הולכים עם טליתות בערב לתפילה, אז זה מה שעשיתי. הלכתי לתפילת ערבית וגיליתי שאני היחיד עם טלית. למזלי, מישהו ניגש אלי ושאל אותי אם אני תימני (תימנים נוהגים להתפלל עם טלית בערבית של שבת. א"ג). הייתי מאוד נבוך. היו עוד דוגמאות לאורך הדרך: פעם אחת התארחנו אצל חברים בשבת ואחד הילדים שלנו גרר כיסא. כשהאורחים ביקשו שלא יגררו, אשתי שאלה אם זה מדין מוקצה או איסור שבת אחר, והם ענו לה שלא, אבל זה עושה רעש לשכנים בקומה למטה. ככה זה, חוזרים בתשובה לא יודעים אם דבר מסוים הוא עניין הלכתי, מנהג או סתם עניין חברתי. לכן השתדלתי בספר לפרש מה עיקרי, מה פחות חשוב ועל מה אפשר לוותר בשלב זה".
ומה בנוגע לעולם החילוני שממנו באתם, בחרתם לתפוס ממנו מרחק או להישאר קשורים אליו?
"ברמה המשפחתית בחרנו להישאר קשורים, חד משמעית, ופה מגיעה תודה לאשתי שהתעקשה על זה. האחיות וההורים שלי לא חזרו בתשובה. זה לא תמיד קל, אבל בזה בחרנו, והתוצאות הן נפלאות. בקלות זה היה יכול להתפרק וקל לבחור בדרך הקלה כי זה מסובך, אבל אנחנו בחרנו בקרבה כי משפחה היא דבר ששווה להילחם עליו. הילדים שלי רואים את הסבים והסבתות לפחות פעם בשבוע ויש אמון גדול מאוד בינינו. יש עדיין הדילמות הרגילות שיש בין כל סבים והורים, כמובן. אני מצליח להבין אנשים שבוחרים לתפוס מרחק, אבל אני לא מצליח להזדהות איתם. לדעתי החזרה בתשובה מעצימה את הקשר שבין הורים לילדים, והיא משקפת את מה שהיה לפני כן – אם היה קשר טוב הוא יתחזק, ואם לא, זה יהיה מורגש. אחותי אמרה לי פעם שזה שחזרתי בתשובה זה הדבר הכי טוב שקרה למשפחה שלנו, כי זה העצים את הקשר בינינו".
"לפני שנה הבן שלי קיבל חומש מהרב הראשי של ירושלים, הרב שלמה עמאר, ואבא שלי הצטרף אלינו. אחרי זה אמרתי לאבי, 'בוא ניסע לכותל'. אז, כשעמדנו על המדרגות שמשקיפות לכותל, ליד מנורת הזהב, הסתכלנו ביחד על הרגע הזה, שלושה דורות שעומדים יחד על המדרגות של ירושלים העתיקה בדרך לכותל ובעז"ה להר הבית, והתרגשנו. כמה יהודים התפללו כל כך הרבה ולא זכו לרגע הזה? זו באמת תקופה מדהימה ויוצאת דופן בהיסטוריה היהודית שבה הציבור חוזר למסורת שלו, ואני מקווה שהספר שלי יעזור לחבר אליה אנשים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו