"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הלבנונים רוצים מדינה נורמלית
המסר שעולה מ״אינתיפאדת הווטסאפ״ ברור: אזרחי לבנון נלחמים על הזכות למדינה מתוקנת שלא משרתת רק את האליטות • פרשנות
הפגנות בלבנון // צילום: רויטרס

הלבנונים רוצים מדינה נורמלית

המסר שעולה מ״אינתיפאדת הווטסאפ״ ברור: אזרחי לבנון נלחמים על הזכות למדינה מתוקנת שלא משרתת רק את האליטות • פרשנות

, עודכן

לבנון נוצרה כמדינה על תנאי, למעשה - כמדינה על תנאים רבים. כמו ישראל, היא נועדה לשמר את זכויותיו, מעמדו וקיומו של מיעוט דתי (נוצרי) במדינה לא מוסלמית במזרח תיכון מוסלמי.

השאיפה הזו חייבה פשרות רבות, שהלכו וגברו עם הזמן, והפכו את לבנון למדינה א-נורמלית, שמתפקדת עם כללי משחק שנקבעו אי-שם בשנות ה-40 של המאה הקודמת, אך חדלו ממזמן לשקף את המציאות העכשווית ולהתאים לה.

חלוקת משרות שלטון לפי מפתח עדתי שאינו משקף עוד את הרכב האוכלוסייה; מערכת פוליטית פיאודלית ומושחתת שמרכזת בידיה סמכויות וכוח באופן שמזכיר את ימי הביניים יותר מאשר את המאה ה-21; ממשלה שאינה מסוגלת לספק לאזרחיה שירותים ציבוריים בסיסיים ובכך מתדלקת באופן קבוע אש מחאה חברתית מצדן של השכבות שאינן שותפות לחלוקת עוגת הכוח, ונוסף לכל אלה, הגעתם של בין מיליון למיליון וחצי פליטים שנמלטו ממלחמת האזרחים בסוריה השכנה.

מחאות ברחבי לבנון // צילום: רויטרס

נוכחות פליטים, אגב, ליוותה את לבנון כמעט מאז הקמתה והפכה לחלק בלתי נפרד ממציאות החירום הא-נורמלית של לבנון. במידה לא מעטה, הא-נורמליות של לבנון הביאה להנצחת מעמדם של הפליטים הפלשתינים, שהגיעו ב-1948, הלבנונים חששו לקלוט את המגיעים מדרום, שמא הם ישנו את המאזן העדתי העדין באוכלוסייה הלבנונית, עליו נבנתה המדינה: רוב נוצרי, אחריו מיעוט סוני ולבסוף השיעים והדרוזים.

המסר שעולה מ״אינתיפאדת הווטסאפ״ בארץ הארזים ברור מאוד: ללבנונים נמאס מהאי-נורמליות של ארצם. ולכן מס מטופש שנועד לכסות חובות מדינה, להם אחראים פוליטיקאים עשירים ומסורבים, הוא שהצית את אש המחאה, כמו אי פינוי ערימות הזבל מהרחובות לפני שנים אחדות.

הלבנונים נלחמים על זכותם למדינה נורמלית, מתוקנת, מתפקדת, שאינה משרתת רק האינטרסים של אליטות ישנות, אלא דואגת לאזרח הפשוט - ללא כל קשר לשיוכו העדתי. אם במדינות דמוקרטיות מסויימות תופסת הסיסמא הפוליטית ״לא ימין, לא שמאל״, המסר הנסתר של המחאה העממית בלבנון הוא ״לא נוצרי, לא מוסלמי״ - כלומר המפגינים צועקים למעשה: לא נסכים יותר למדיניות ״ההפרד ומשול״ של משפחות השלטון, לא ניתן עוד שינצלו את החלוקה העדתית לביצור מעמדן וחשבונות הבנקים של ״עדת השלטון״ על חשבון העם הפשוט, אלא העם כולו דורש את שינוי השיטה הפוליטית.

קשה שלא לטעות בזהות רוב המפגינים; אלו הם בני ובנות הדור שלא ידע מלחמה, שנולד אחרי תום מלחמת האזרחים הלבנונית בתחילת שנות ה-90׳, וגם אם חווה את מלחמת לבנון השנייה - לפני 13 שנים, הוא חושב ופועל אחרת מהדורות שקדמו לו, שהושפעו מאוד מהחלוקה העדתית-שבטית.

אלפי אנשים מפגינים בלבנון וקוראים לשינוי // צילום: אי.אף.פי

במידה מסויימת, גם גישתו לישראל שונה, הוא אינו רואה בה אחראית לצרותיה של ארצו. בניגוד לעבר, בו יכלו הלבנונים להאשים אחרים - ובעיקר את ישראל, בכל צרותיהם ובעיותיהם, היום ברור לצעירים הלבנונים שהאחריות לתחלואי ארצם העכשווים מוטלת על כתפיהם של הלבנונים עצמם.

במזרח תיכון, בו הספורט העממי הנפוץ ביותר הוא האשמת האחר, ההתקוממות העממית הלבנונית להן היינו עדים במדינות אחרות במרחב בימי ״האביב הערבי״ מרעננת מאוד. ״האביב הערבי״ נחסך מלבנון בגלל פחד: הלבנונים חששו שערעור הסטטוס קוו הפוליטי המלאכותי בארצם יביא לחידושה של מלחמת האזרחים, וברגעים מסויימים נראה היה שהצדק עימם.

אך יציאתם ההמונית בימים האחרונים לרחובות של לבנונים מכל העדות למאבק משותף מעידה על כך שהלבנונים הצליחו להתבגר ולהתגבר על טראומות העבר והם מוכנים לצעוד יחדיו קדימה ליצירתה של לבנון חדשה.

אין להמעיט ביכולתן של האליטות הפוליטיות המסורתיות לייצר מצבי חירום חדשים כדי להשתיק ולהעלים את המחאה העממית הכלל-לבנונית. ליותר מדי גורמי כוח יש מה להפסיד משינוי כללי המשחק בלבנון, בכלל זה לחיזבאללה שיצר בלבנון מדינה משלו, כהכנה להשתלטות מלאה. מפליא היה לראות את היעדרו של דגל החיזבאללה מההפגנות ההמוניות ואת שליטתו המוחלטת של דגל אחד ויחיד: הדגל הלאומי.

גם אם דוברים, כרזות וסיסמאות נמנעו מלנקוב מפורשות בשמו של הארגון-מפלגה-כנופיית פשע הזה לצידם של שמות פוליטיקאים אחרים, הרי שהוא הפסיק להיתפס כסמל מאחד של לבנון. השלט שנופפה צעירה לבנונית במרכז ביירות עם הכיתוב: ״תכינו טאבולה, לא מלחמה״ לא כוון לצבא לבנון, אלא לנסראללה וללוחמיו.

הפגנות בכיכר ריאד אל-סלאח בביירות // צילום: אי.אף.פי

לחיזבאללה יהיה קשה מאוד למכור ללבנונים של היום את הצדקתו של עימות צבאי מול ישראל, שלא לדבר על מלחמה. שנות הלחימה בסוריה לצד איראן ומשטר אסד, השנוא על הלבנונים, הגבירו את הריחוק בין לבנונים רבים לארגון הזה, שנתפס כגורם זר שמחזיק את לבנון כבת-ערובה.

אך אם חיזבאללה ירגיש שאין לו ברירה אחרת, אם יגבר הלחץ הפיננסי עליו, אם יפורקו מזרועות הפשע המאורגן שלו, אם תועלה הדרישה לפרק את הארגון מנשקו או אם תגיע הוראה מאיראן, הוא עלול לפתוח בחזית מול ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...