איש יחידת דלתא האמריקנית המנוח ג'ו רוני הופר, מחזיק באחד השיאים הבלתי נתפסים של הצבא האמריקני, שקשה לדמיין כי ניתן בכלל לשבור. במהלך שירותו הצבאי כלוחם זכה הופר במדליית הכבוד של ארה"ב (העיטור האמריקני הגבוה ביותר), שני כוכבי כסף, שישה כוכבי ברונזה, שמונה עיטורי לב סגול ומספר בלתי נתפס, של 115 לוחמי אויב, שהוא חיסל בוודאות במהלך קרבות שונים.
את מדלית הכבוד קיבל הלוחם על קרב שניהל עם כוחות וייטקונג, במהלך הסבב השני שלו במלחת וייטנאם. ב-21 בפברואר 1968 הוביל הופר, אז סמל ראשון, כוח דלתא להסתערות על מוצב של הווייטקונג, ובמהלכו הרג לבדו 22 לוחמי אויב. הקרב יוצא הדופן הותיר את עמיתיו ומפקדיו של הלוחם חסרי מילים אל נוכח הגבורה שהפגין.
מדובר היה בעמדת וייטקונג מבוצרת באורך של כשישה מטרים, על גדת נהר שחלשה על שטח אסטרטגי. במקור הכוח אמור היה לתקוף בהפתעה, אך בפועל הלוחמים האמריקנים נחשפו וספגו אש מקלעים כבדה ורקטות, שלא אפשרו לרובם לחתור למגע והאמריקנים נאלצו להישאר במקומות מסתור.
הופר ניצל את העובדה שהיה עם מספר לוחמים בשטח מת מבחינת האויב, וזינק קדימה תוך כדי חציית זרם הנהר. המתקפה ההירואית עודדה את שאר הכוח להתקדם תחת אש. הופר נפצע קשה בזמן שפינה חייל אמריקני לאחור, אך סירב להתפנות אלא המשיך להילחם. הוא הסתער על שלושה בונקרים של האויב והשמיד אותם באמצעות רימונים וירי מאקדחו. הוא חיסל שני לוחמי אויב שפצעו את קצין הדת של הכוח, ופינה אותו לאחור. לאחר מכן זיהה כמה עמדות נוספות והסתער עליהן לבדו, כשהוא משמיד אותן כדי למנוע מהאויב לפגוע בלוחמיו.
בשלב מסויים מצא הופר את עצמו מול קצין של צבא הצפון, אולם למזלו לקצין היה מעצור באקדחו, מה שהציל את חייו. הופר רדף אחרי הקצין והרג אותו באמצעות כידון. בהמשך גילה בית נוסף שבו התבצר כוח וייטקונג, והחליט להסתער עליו ולטהר אותו, כשהוא פצוע מאיבוד דם ועם רסיסים בכל חלקי גופו.
הופר לא עצר וארגן את כוח הדלתא לחיסול קו ההגנה האחרון של האויב. הוא פוצץ עם לוחמיו ארבעה בונקרים, כשהוא רץ בראש הכוח, ולאחר מכן חיסל שניים נוספים שמצא בסריקה סופית. הסמ"ר לא עצר, וחילץ לוחם אמריקני פצוע שהיה בשטח. "היה לי אקדח וזרקתי אותו אליו", נזכר חייל אמריקני שהיה בקרב ההירואי. "אמרתי לו שאולי הוא יצטרך אותו, והוא אכן ראה עוד חייל אויב והרג אותו. אחר כך הוא החזיר לוחם שלנו שהיה פצוע". רק אחרי סיום הקרב, שארך שבע שעות ארוכות, הסכים הופר לקבל טיפול רפואי, אך סירב להתפנות ולעזוב את לוחמיו עד היום למחרת.
"הוא עשה ביום אחד מה שחשבתי שאפשר לעשות אולי בחודש, ואת כל זה כשהוא פצוע", העיד סמ"ר ג'ורג' פקר, בתחקיר שנעשה לאחר הקרב. "זה לא רק הלוחמים שהוא הרג והעמדות שהוא כבש, אלא ההשראה שהוא נתן לכולנו בקרב הקשה הזה, תחת אש". על קרב זה קיבל הופר את מדליית הכבוד מהנשיא ריצ'רד ניקסון ב-7 במרץ 1969.
לקראת פרישתו של הופר מהשירות, ב-1974, העלה הצבא האמריקני את החייל המעוטר לדרגת קצונה, כאות של כבוד. למרבה הצער נפטר ג'ו רוני הופר בגיל 40 בלבד, כתוצאה משטף דם במוחו. הוא נקבר בטקס צבאי מלא בבית העלמין הצבאי ארלינגטון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו