כשקיבלתי את ההצעה להעביר כמה ימים בחברת מכונית מזראטי גיבלי יוקרתית, היו לי רגשות מעורבים. מצד אחד, החיים לימדו אותי שיש דברים, למשל שדרוג חד־פעמי למחלקה ראשונה, שלמרות הפיתוי עדיף להימנע מהם. מדובר אמנם בחוויה מענגת ובפינוק יוצא דופן, אבל אלה יהיו קצרי מועד, ואחרי שהם יסתיימו, לעולם לא תרצה שוב לטוס במחלקת תיירים, למרות שיש לך אוברדרפט בגודל של בואינג.
מצד שני, אין לדעת מתי שוב תהיה לי הזדמנות לחוות את העונג הזה. אולי בגלגול הבא, כשאחזור בתור שייח' סעודי.
כך חשתי גם עם הרעיון לנסוע במזראטי. קניית מכונית שעולה יותר מ־600 אלף שקלים לא נמצאת כרגע בסדרי העדיפויות שלי, כך שלא מדובר בנסיעת מבחן לפני קנייה. אבל כמו כל גבר שמחפש משבר גיל להתחבר אליו, גם לי מגיע ליהנות בגיל 60 פלוס מצעצוע של בנים, שיש רק למתי מעט.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
אם אין לך בעיה עם מה שאחרים חושבים עליך, מצבך טוב. הרי בכל מקרה המכונית נמסרה לי רק לכמה ימים, ואחר כך אשוב להיות נהג מהשורה. אבל אם קנית את המכונית, ואתה כן עושה חשבון לדעתה של הסביבה עליך, תהיה בדילמה כפולה. מצד אחד, אתה רוצה שיידעו שאתה נוסע באוטו יקר מאוד, מה שאומר שאתה אדם בעל אמצעים ששיחק אותה בחיים. מצד שני, אתה גם רוצה להיראות כאדם צנוע שלא משוויץ בזה, והוא נאלץ לנסוע על המזראטי מנקרת העיניים רק כי הסוסיתא האהובה שלו במוסך.
אני לא מהמבינים הגדולים במכוניות, לא מכיר שמות של דגמים, נתונים מכניים ונפחי מנוע, בקושי מבדיל בין ניסאן מיקרה לניסן סלומיאנסקי. אבל מאז שאני ילד, השם מזראטי הסתובב במשפחה החצי־איטלקית שלנו כמותג־על למפונקים בלבד.
החברה, שקיימת משנת 1914, הוקמה על ידי האחים מזראטי מבולוניה. בתחילת דרכם הם ייצרו מכוניות מרוץ, אבל בשנות ה־60 עברו לייצר מכוניות פאר ספורטיביות. השמועה היתה שהם בונים כל מכונית בעבודת יד, והמחיר בהתאם, מיועד למיליונרים בלבד.
סמל המכונית מזכיר קלשון ומושפע ממזרקת נפטון שבפיאצה מג'ורה בבולוניה, המסמלת כוח ומרץ, בדיוק כמו המכונית. עם כל הכבוד לקלשון ולמה שהוא מסמל, ממש לא מדובר במכונית שמיועדת לחקלאים.
אני בטוח שחברות לייצור מכוניות משקיעות מחשבה רבה בשם הדגם. הן הרי רוצות לשדר מסרים שונים, ולכן השמות נעים בין ג׳גואר לריינג׳ר וכרמל דוכס. אבל לא ממש ברור לי מי אחראי לשם מזראטי גיבלי. בכל מקרה, בישראל גיבלי נשמע פחות כמו רכב יוקרה ויותר כמו שם משפחה של מג"ד בגולני, שנוסע עם פק"ל קפה בבגאז׳ וחול על הדשבורד.
• • •
כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, המכונית, שיש לה מנוע V6 של פרארי בנפח של כמעט 3,000 סמ"ק, נוסעת מהר. ההילוכים אוטומטיים, אבל יש גם ידיות הילוכים על ההגה, למי שרוצה להרגיש שהוא משפיע על המנוע.
בתא הקוקפיט. רק שאיזו פרה בדרך לא תחליט על איחוד משפחות עם הריפוד // צילום: כפיר זיו
הכל כמובן מבוזבז כשאתה נוסע בפקקים של תל אביב, ובכל רגע עלול לשרוט אותך קורקינט שעולה פחות מהווישר שלך. אבל ברגע שתעלה על כביש מהיר, צריך לשים לב לא להתבלבל. המנוע המפלצתי של פרארי ייקח אותך ל־200 קמ״ש בתוך שניות ספורות.
נכון שזה לא ממש שימושי בארץ, אבל גם למפלצת האירופית הזו אפשר למצוא שימוש מקומי. נגיד, להוציא אצבע משולשת לאיזה מניאק שעצבן אותך ברמזור, ואז להשאיר לו אבק בזינוק כשהאור מתחלף מאדום לצהוב. רק חשוב לזכור שבצומת הבא אתם עשויים להיפגש שוב, ואם במקרה יש לו לום, הוא עלול לגרום לפח של המזראטי להיראות כמו פיצה מרגריטה.
כשקיבלתי את המכונית מהיבואן קיבלתי כל מיני הסברים. אחד מהם, שלא בטוח שימצא חן בעיני מיקי חיימוביץ׳, היה שאת ריפודי העור היפהפיים של המכונית, בצבע חום בהיר או כל צבע אחר שתרצו, תופרים מעגלי בקר שוויצריים מיוחדים.
מהסיבה הזו, חוששני שלא מומלץ לנסוע במכונית בקרבת עדר פרות, שמא תחליט אחת מהן על איחוד משפחות עם הריפוד, המכונית תצעק "הנה אמא!", או שהפרה תצעק "הנה הדודה מאיטליה!", ומרוב התרגשות, הפרה תמעך את האוטו. אני מעריך שלא ירחק היום ומזראטי תתאים את עצמה לרוח התקופה ותכין גם גרסה לצמחונים, עם ריפוד מטופו או מתירס.
כחלק מההדרכה הוסבר לי גם שלמכונית יש מערכת אוטונומית, המזהה את מסלול הנסיעה, וכשאתה סוטה מהקווים ללא איתות, ההגה יסמן לך לחזור למסלול. רעיון חדשני, אבל לעניות דעתי, לא ממש מתאים לכבישי ישראל. אצלנו הנהג המקומי ממעיט באיתות (כנראה מעדיף לשמור את הידיים לפעילויות משמעותיות יותר, כמו הקלדת ווטסאפ או הנחת היד על החלון הפתוח), מה שיגרום למכוניות החצי־אוטונומיות לנוע בזיגזג.
• • •
במהלך הנסיעה היוקרתית עצרתי בחנות של ספק חרסינות לאמבטיה. הגברת הראשונה ציפתה, כרגיל, שבזכות כישורי המשא ומתן שלי אחזור הביתה עם הנחה על מחיר המחירון. אבל היא לא הביאה בחשבון את העובדה שעצם הגעתי למתחם החרסינות ברכב ששווה כמו חצי חנות חיסלה כל אפשרות להנחה. לא אופתע אם המחיר ששילמתי כלל גם ״תוספת נובוריש״.
גם ההסברים המתנצלים שלי ש"אני רק בנסיעת מבחן" נענו בהנהון מזלזל. אחד העובדים אף אמר שרואים שהצטרפותי כקלידן ללהקה של עומר אדם היתה משתלמת מאוד מבחינה כלכלית.
גם הביקור באיקאה היה טעות. נכון שגם בעל מזראטי זקוק לפעמים לשידה, אבל לבוא ברכב כזה בשביל נרות ריחניים וסוגרים מפלסטיק לשקיות קפה מוציא אותך קצת טמבל, שלא לומר קמצן. מה יש, לא יכולת לשלוח את הבאטלר?
ברכב יש מערכת אפל פליי, המאפשרת סנכרון בין האייפון למערכת המדיה של הרכב, כולל אפליקציות שניתן לראות על מסך רחב. מכיוון שלקחתי את הרכב מהיבואן לקראת יום הבחירות, כמה שלא ניסיתי להתנתק מהסביבה ולדמיין שאני נוסע במסלול הפורמולה 1 של מונטה קרלו, הופצצתי לאורך כל הנסיעה בטלפונים ממספרים לא מזוהים, שהתגלו כשיחות אישיות ביותר מאהוד ברק, בני גנץ, עמיר פרץ, אריה דרעי, ועוד רבים וטובים, שכאילו קראו לי לעצור עכשיו את המזראטי כדי להצביע עבורם באיזה בית ספר עם ריח של סנדוויץ' טונה.
העליתי לרשת תמונות שלי שוכב על מכסה המנוע כמו נערת אמצע בלוח שנה של מוסכים // צילום: כפיר זיו
הידיעה על הרכב היוקרתי נפוצה בין חבריי במהירות, גם כי סיפרתי על זה לכל העולם וגם כי העליתי לרשת תמונות שלי שוכב על מכסה המנוע כמו נערת אמצע בלוח שנה של מוסכים. לכן, כמות האנשים שהזמינו את עצמם לסיבוב במכונית היתה גדולה. השתדלתי לתמרן בין כולם, ובסופו של דבר הוחלט לנצל את העובדה שבנות המשפחה מעוניינות גם הן בנסיעה במכונית המהודרת, כדי להראות להן קצת את נופי הארץ.
החלטתי לחשוף בפניהן את שדרות ונתיבות, כדי שירגישו פחד קסאמים מהו. סעדנו את ליבנו במסעדה חביבה לא הרחק משדרות, ואחר כך נסענו לבקר את הדוד שלי בכפר מימון. הצגתי לו את המכונית והצעתי לו לנהוג, אבל הוא טען שאחרי כל כך הרבה שנים על טרקטור, יהיה לו קשה להסתגל למכונית נמוכה כל כך.
זה עורר אצלי את המחשבה שעם כל הכבוד לארומה האריסטוקרטית, ייתכן שמזראטי צריכה לצאת גם בגרסה עממית יותר, שתתאים לעם היושב בציון. ביישובי העוטף יהיה אפשר לכנות אותה עזה־ראטי, ובגרסה למושבניקיות - מזא־רותי.
מצד שני, המחשבה שהמכונית היוקרתית תכוסה בסטיקרים של ״טרנטה אבל לפניך״, ״נ־נח־נחמן־מאומן״, ״תינוק חמוד באוטו״ או ״כיצד אני נוהג? חייג..." עשויה לגרום לבני משפחת מזראטי להתהפך בקברם אשר בבולוניה. למרות שאני בטוח שמדובר בקבר מאובזר היטב, עם אחלה כריות אוויר, לא הייתי רוצה שזה יקרה.
yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו