היינות הכי חגיגיים לראש השנה

ראש השנה עוד רגע פה, וכולנו עומדים לרכוש בקבוק ייןכזה או אחר, ובעצם, בכל פעם שאתם צריכים בקבוק - ליומיום, לאירוע, כמתנה או פינוק - צריך לבחור את היין הנכון. היום באמת קשה למצוא יין לא ראוי. כן, יש תקלות פה ושם, אבל בזכות הטכנולוגיה והטכניקה, רוב היינות שנמכרים היום בהחלט טובים, וכל אחד ברמת המחיר שלו. יקב שמייצר באופן עקבי יינות פגומים או לא איכותיים, לא ישרוד. קהל הלקוחות יצביע ברגליים ויעבור לרכוש מהמתחרים.

ההחלטה על היין הנבחר מתרחשת לרוב סמוך לרכישה, ונשענת על כמה נתונים וסיבות, שלצערי, לא אחת, אינם רלוונטיים; האלמנט הראשון, ואולי המשפיע ביותר, הוא התווית. כן, לרובנו המוחלט אין באמת מושג מה יש בתוך הבקבוק, ולכן, לרוב, התווית שהכי תדבר אלינו, היא זו שתשפיע ביותר על ההחלטה, ואל בקבוקה נושיט את היד.

הסיבה השנייה הכי פופולרית - המלצת המוכר. זה לא תמיד רע להסתמך על מוכר היין, בעיקר אם מדובר בחנות מקצועית ובמישהו שמכיר אותך ואתה סומך על טעמו, אבל לעיתים ינסה המוכר להסיט את הלקוח לכיוון יינות מיקבים שעבורם יש לו יעדי מכירות.

הנתון השלישי שרבים מסתמכים עליו, הוא מדליות וציונים מתחרויות. יש בעולם הרבה תחרויות יין, רובן שיווקיות ומיעוטן מקצועיות. לרוב הצרכנים אין הידע להבחין בין הראשונות לאחרונות, ולכן לכל מדליה כזו צריך להתייחס בחשדנות - לא לפסול מייד, אבל גם לא להסתמך עליה באופן אבסולוטי. ודבר אחרון לסיום - המלצות בעיתון. כן, ממש כמו בזה שאתם אוחזים בידכם כעת. מבקרי היין ועיתונאי היין משתדלים לספק המלצות אובייקטיביות, אבל גם כאן יכולות להיכנס העדפות אישיות של הטועמים.

לכן, בגלל כל הסיבות הללו ועוד, וכאמור - אני לא פוסל אותן באופן גורף - הטוב ביותר הוא לנסות ולטעום בעצמכם. אין תחליף לניסיון אישי - השתתפו בפסטיבלי יין, בטעימות בחנויות, גוונו את תפריט היינות וגבשו את הטעם האישי שלכם.

ולמרות הכל - אחרי שטעמתי עבורכם עשרות בקבוקים, הנה ההמלצות שלי לשולחן החג, מוגבלות ל־130 שקלים לבקבוק. מקווה שלמרות הכתוב הן עדיין יועילו וישפיעו על ההחלטה שלכם. ושתהיה בחירה, סליחה... שנה... טובה ומאושרת!

קאלה 2017, יקב שאטו רמו - הופעת בכורה ליקב הזה אצלנו, ונראה שזו הולכת להיות זוגיות נהדרת. בלנד מסקרן מזנים שאינם שגרתיים במחוזותינו - קלרט, גרנאש בלאן ומעט רוסאן, שגדלים בכרם הסמוך לפקיעין. ריח מינרלי, טעמים של עמק הרון. חומצי ועשבוני בעל גוף קל עד בינוני - שונה ונהדר (79 שקלים).

בלנד לבן 2018, יקב 1848 - ממסך של שלושה זני ענבים לבנים (שרדונה, סוביניון ושנין בלאן), מכרם כוכב השחר. צבע היין בהיר מאוד, אף מינרלי וקריר, פרי עדין (אגס ואפרסק לבן). קריספי וחמצמץ בטעימה, ומתחיל לפתח מעט טעמי בנזין עדינים (בקטע טוב) שמוסיפים לו מורכבות. התרגשנו (80 שקלים).

מראווי 2018, רקנאטי - בציר רביעי לזן הארץ־ישראלי הזה שגדל בגוש עציון, ומציג עקומת לימוד ברורה תוך שיפור מבציר לבציר. צבע כמעט שקוף, האף פרחוני ועדין, גם אם מעט סגור, בניחוח לימוני־ציטרוני. בחך הוא מינרלי ובעל חומציות טובה. תשעת החודשים שבהם הוא שוהה בחבית מוסיפים לו ממד של מורכבות (99 שקלים).

לבן 55, 2018, יקב מדבר - ממסך מדברי המורכב מ־36% ויונייה, 32% שרדונה, 16% שנין בלאן ו־16% סמיון מכרם בחוות ננה שבמצפה רמון. צבעו זהוב, אף פירותי ואקספרסיבי (פרי טרופי, פרחים ואפרסק). גוף בינוני־מלא. ארומטי עם שמץ פטרוליות, קריספי ורענן עם נגיעת פרי. לא זול אבל נפלא! (120 שקלים).

מרלו 2017, יקב גבעות - אמנם מסדרת הבסיס של היקב, אבל בסיס מרשים. 85% מרלו, 10% קברנה ותוספת קטנה של פטי ורדו, כולם מכרם גבעת הראל שמאחורי ביתו של היינן. ארומת עור חדש, פלפל ירוק ואקליפטוס, גוף עשיר ומרקם לעיס השומר על אלגנטיות ואופי קריר. נהדר (100 שקלים).

לג'נד פידלר, 2017, יקב שילה - העשייה המוקפדת של היינן, עמיחי לוריא, משתקפת היטב ביין שלפנינו, שהותקן מענבי פטיט סירה (51%), פטי־ורדו (כשליש) והיתר שיראז. יש לו ארומת אסנה (פטל שחור) ושזיפים משכרת, לצד ארומת קפה ושוקולד שמתפתחת אחרי כמה דקות בכוס. פירותי וחנפן, בעל מבנה עגלגל וגוף רחב הקולע לטעם הישראלי והאמריקני (100 שקלים).

מרסלאן 2017, יקב תבור - יין שונה מזן פחות מוכר הנטוע בכרם בגוש עציון. ארומה של פריחת סיגליות ועשבי תיבול מתקתקה עם בזיליקום. גוף רחב וסיומת ארוכה. עפיץ וצעיר מאוד - תנו לו עוד שנה־שנתיים בבקבוק, והוא יתגבש ויהיה הרבה יותר מוכן (120 שקלים).

Senna טרדישן 2016, יקב בן חיים - ממסך של קברנה־מרלו ומעט קברנה פרנק, כולם מכרמי היקב שבהר מירון הגבוה. אף חמים עם ניחוח דובדבן חמוץ, אקליפטוס ועור טרי. בחך הוא תואם לאף - עץ תומך לפרי עסיסי, גוף בינוני וסיומת דומה. יין נעים, נקי וקלאסי שתמיד ידרוש עוד לגימה (120 שקלים).

לימיטד אדישן פטיט סירה 2017, יקב אדיר - האחים רוזנברג בצרו את הענבים באופן ידני בכפר שמאי, והיין שכשך כ־14 חודשים בחביות אלון. יש לו צבע סגול־שחור, הוא שופע ארומת פירות יער שחורים בשלים (אוכמניות וקסיס), טימין, פלפל שחור, מעט סיגר ונגיעת אקליפטוס. קטיפתי, פירותי ומלא עזוז. פנטסטי (120 שקלים).

קברנה סוביניון ירדן 2016, יקב רמת הגולן - סוס העבודה של היקב לא מפספס גם בשנת הבציר החדשה. אף דובדבני לתלפיות, עץ מאוזן, פרי מרוכז וגוף רחב - יין מהודק ומדויק כמיטב המסורת של רמת הגולן (129 שקלים).