זה קרה בשבת לפני כחודשיים. בשעות הצהריים המוקדמות החל להתפשט ברשתות החברתיות פוסט שקרי שבישר את דבר מותה, כביכול, של יונה אליאן - שהיתה מאושפזת בבית החולים איכילוב בתל אביב. הפייק ניוז האכזרי הוביל את בנה, המוזיקאי אריאל קשת, לפרסם פוסט הבהרה דרמטי בפייסבוק.
"ביממה האחרונה מסתובבות שמועות מאוד קשות על מצבה הבריאותי של אמא שלי... החלטתי בהסכמת אבי היקר להעלות פוסט הרגעה זמני ולשפוך מעט אור על מה שעובר עלינו בעשרת הימים האחרונים. לאמא שלי יש מחלת הנשיקה. לא סרטן סופני, לא שבץ, ולמיטב ידיעתי, היא לא נפטרה מהתקף לב הבוקר.
"היא מטופלת במסירות על ידי צוות מיומן של רופאים בכירים, שמנסים לטפל בה בצורה המהירה והיעילה ביותר - ועל ידי צוות אחיות מסור ונעים. זה דורש סבלנות ואורך רוח, כי מחלת הנשיקה היא לא איזו שפעת עונתית או וירוס בטן, וכידוע, זאת מחלה שיכולה ללוות את החולה כמה שבועות ואפילו חודשים.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
"תעבירו בבקשה הלאה את ההודעה הזאת, כדי לשים קץ לשמועות, ובעיקר כדי להרגיע ולומר: 'גם אם לא ענינו מייד להודעה, לווטסאפ, לפוסט או לעיתונאי - אנחנו קודם כל ודבר ראשון מפנים את תשומת הלב לדברים החשובים - לאמא שלי".
באותו בוקר שהתה אחותו, מאי קשת, לצד אמה בבית החולים, בלי הטלפון הנייד שלה. היא היתה מנותקת לגמרי מהסערה הדיגיטלית.
"לא שמעתי את כל זה בזמן אמת. היתה לי הצגה באותו ערב, כך שהייתי מרוכזת בהמון דברים אחרים ובכלל לא הייתי חלק מהלופ. בן זוגי טל, שהיה איתי בבית החולים, קיבל את הפוסט השקרי לטלפון שלו, אבל לא הראה לי אותו.
"גיליתי את הסיפור רק כשאחי רצה לכתוב את הפוסט שלו והתייעץ איתי מראש לגבי הדברים שרצה לכתוב. אני נורא שמחה שלא ידעתי בזמן אמת, כי אני קצת חרדתית. זה לא משהו שהיה נחמד לראות או לשמוע".
כעסת?
"זה מאוד פגע בי ובמשפחה שלנו. חברים התחילו להתקשר אלינו בוכים, לפני שגילו שהכל בסדר. אני לא יודעת מי התחיל את זה, ולא חיפשנו אשמים, אבל היה לי קשה. שמועות הן דבר שלילי ומיותר באופן כללי.
"אחי החליט לכתוב את הפוסט בשם כולנו, וזו היתה ההחלטה הכי טובה. לא רצינו להראות לאמא שלי את הפוסט השקרי הזה, היו לה דברים חשובים יותר להתמודד איתם מאשר שמועות.
"דיברנו סביבה בקודים, אבל בשלב מסוים היא כבר קלטה שמשהו לא בסדר. בסוף אבא שלי סיפר לה. אבל השתדלנו לא לעשות מזה יותר מדי עניין".
ואיך היא הגיבה?
"היא לא נלחצה מזה, מה גם שהשתדלנו לספר לה בשלב מאוחר יחסית, אחרי שהסערה שככה. לאף אחד מאיתנו זה לא היה קל, אבל בדיעבד היה אפשר לצחוק על זה, וגם היא הצליחה להתייחס לזה בהומור. היו כאלה שאמרו שזו דווקא סגולה לאריכות ימים (צוחקת).
עם אמא, יונה אליאן. "כמות החום והאהבה שיש כלפיה בציבור ריגשה אותנו מאוד" // צילום: אלכס ליפקין למשכית
"שמענו שהיו כל מיני ספקולציות לגבי מקור השמועה, בעיקר סביב פוסטים מזויפים שעולים ברשת, אבל העדפנו לא להתעסק בזה ורק חיכינו שהסערה תעבור. אני כמובן שמחה שזאת היתה רק שמועה, ושמהר מאוד כולם הבינו שמדובר בשקר. שמועות הן דבר נורא".
בתחילת החודש, בהופעה פומבית ראשונה מאז שוחררה מבית החולים, בחנוכת המשכן החדש של תיאטרון בית ליסין, התייחסה אליאן לנושא ואמרה על הבמה: "אני מודה לכם על ההתעניינות, על הרגישות לחיי מישהו אחר, על העדינות, וגם על התוקפנות לפעמים. היה לי מספיק, הפסטיבל הזה. כל מה שאני רוצה עכשיו זה לחזור לעשות את מה שאני יודעת ואוהבת, לעלות לבמה. אני מתכוונת לעשות את זה עד אוקטובר".
• • •
מאי קשת, שתחגוג בחודש הבא 29, מגיעה לעולם הבמה עם מטען גנטי מפואר, אבל היא הרבה מעבר למשבצת "הבת של יונה אליאן וששי קשת". אחרי שהתעקשה במשך שנים להתרחק מהייחוס ולהצליח בכוחות עצמה, היא מיצבה את עצמה לאחרונה כאחת השחקניות הצעירות המבטיחות בבית ליסין.
היא השתתפה בלהקת הצופים, כיכבה בהרכב "השכנים של צ'יץ'", המשיכה לשירות בלהקת הנח"ל, ובתום שלוש שנות לימודי משחק בניסן נתיב (בכיתה של דניאל גד ופיראס נסאר) השתלבה בהצגה "הוא הלך בשדות" בבית ליסין. מאז שיחקה שם גם בהצגות "הים הכחול העמוק" ו"היורשת" (שעדיין רצה).
כעת היא משתתפת באחת ההפקות המסקרנות ביותר, שתעלה בחודש הבא במשכן המחודש של בית ליסין בפסאז' דיזנגוף: העיבוד הבימתי לסרט "אפס ביחסי אנוש", קומדיה מוזיקלית שכתב אורן יעקובי וביים עידו רוזנברג, על פי סרטה המצליח של טליה לביא מ־2014. יעקובי גם כתב את השירים עם עילי בוטנר, שהלחין אותם והעניק טאץ' ציני ומשעשע לנושאים כגון התבגרות, פמיניזם ושירות צבאי לא מספק.
לצידה של קשת משחקים גם מגי אזרזר, משי קלינשטיין, דיאנה גולבי, מעיין תורג'מן, רון שחר, אסף הרץ, לורין מוסרי, קרן מרום, דור ברנס, אבירם אביטן, נופר אליהו, אשלי זימברג, ענבר יוחננוף ולירן מזרחי.
עלילת ההצגה עוסקת בשלוש חיילות במשרד שלישות בבסיס צבאי נידח: דפי המפונקת (משי קלינשטיין), מש"קית נייר וגריסה; חברתה זוהר (מגי אזרזר), מש"קית דואר וקיבוצניקית חדת לשון; והקצינה רמה (מעיין תורג'מן), המפקדת של השתיים. השלוש מנסות לפלס את דרכן בעולם הגברי של לובשי מדי החאקי, מסגרת נוקשה ומצ'ואיסטית, שאליה נכנסת תהילה (מאי קשת), שהיא כלל לא חיילת.
"אני מביאה את הצד שהוא קצת יותר דרמטי בקומדיה המוזיקלית הזאת", היא מסבירה. "תהילה היא בעצם דמות טרגית. היא לא באמת חיילת, היא מתגנבת לבסיס אחרי שהיא גונבת פנקס חוגר ומדים מחיילת אחרת, הכל כדי לפגוש את מי שמבחינתה הוא אהבת חייה, איתן שפי (אסף הרץ), מושא אהבתן של כל בנות הבסיס.
"היא באה להפתיע אותו בבסיס ומצפה שיתפתח ביניהם סיפור רומנטי, בהמשך לקטע שהיה ביניהם בכנרת. אבל כשהיא מבינה שהוא לא מרגיש כמוה, היא שמה סוף לחייה. זה סיפור של אהבה נכזבת, שמובילה לכך שהיא יורה בעצמה בנשק שאיתן השאיר בלי השגחה. בסרט שיחקה את תהילה יונית טובי, ושם זה היה קצת שונה, כי היא חתכה את עצמה".
צפית בסרט לקראת הכניסה לתפקיד?
"כשהסרט יצא צפיתי בו כמה פעמים, כי אהבתי אותו. לפני ההצגה, כשהחזרות היו בחיתולים, צפיתי בו שוב כדי לרענן את הזיכרון, לא כעבודת מחקר. השתדלתי להביא לדמות משהו שהוא שלי, לא לנסות לחקות את הסרט.
"יש לי בהצגה שיר סולו על איתן, שיר של אהבה נכזבת. זה רגע מאוד מיוחד. השיר הזה הוא קטע יותר דרמטי. אני רומנטיקנית באופיי, אז אני יכולה להבין מהי אהבה כל כך גדולה שבוערת בך. חוויתי הרבה דברים שקשורים לאהבה, אבל לא אהבה נכזבת, למזלי. ופה זה סיפור מזעזע, כי עוצמת האהבה כל כך גדולה, שהיא עולה על כוח ההישרדות".
• • •
היא נולדה וגדלה ברמת אביב, ובשנים האחרונות מתגוררת בגבעתיים עם בן זוגה, טל רוזנטל (33), במאי ותסריטאי, ובנו של חבר הכנסת לשעבר מיקי רוזנטל. שילוב הגֶנים המשובח בהחלט ניכר בפניה, והיא מפגינה צניעות ורגישות נדירות.
"זה אולי נשמע קלישאתי, אבל אני חושבת שמאז ומתמיד רציתי להיות שחקנית", היא מחייכת. "נשמתי את זה, גדלתי לתוך זה. מגיל אפס ראיתי את הוריי מהצד, והעולם הזה קסם לי. כילדה, הייתי הולכת עם אבא ואמא להצגות שלהם, לפעמים ממש מדי ערב. אני זוכרת את עצמי יושבת בשקט מאחורי הקלעים, מכניסה אביזרים לבמה כשצריך.
עם אבא, ששי קשת. "רף גבוה של מקצועיות" // צילום: אמיתי לבון
"הייתי ילדה חמודה וקטנה שמסתכלת בהערצה על כל השחקנים על הבמה. זה היה חווייתי וכיפי. גיליתי עולם קסום של מחזות זמר, שאבא שיחק בהם. בהמשך עבדתי עם אמא על טקסטים שלה, קראתי מחזות בגיל צעיר. ככה התחלתי את הלימודים שלי בתחום בגיל מוקדם מאוד".
היה לך מרד נעורים?
"הייתי ילדה טובה, לא באמת היה לי מרד נעורים. אני זוכרת שלפני שנבחנתי לבתי ספר למשחק עבדתי עם אמא על המונולוגים, אבל באופן כללי השתדלתי לא לערבב.
"הם תמיד היו שם כדי לענות לי על שאלות ולעזור. התייעצתי איתם, כמובן, אבל גם ידעתי לבחור את הדרך שלי. זה משהו שהיה מאוד חשוב לי מההתחלה".
בראיון שהעניקה יונה אליאן למוסף "שישבת" ביולי האחרון, סיפרה על כניסת ילדיה לעולם הבמה: "אני מניחה שלא היה להם פשוט לגדול בבית כזה. כשהם היו קטנים, אנשים היו ניגשים אלי ואל ששי, לנשק ולחבק אותנו ברחוב, והילדים היו נבהלים. אני זוכרת שמאי העדיפה ללכת כמה צעדים מאחורינו. בהתחלה כעסנו עליה, עד שהבנו שזאת הדרך שלה להגן עלינו - לא להיות בסביבה אם חלילה יגידו עלינו משהו רע".
מאי מסכימה שההתבגרות בצל הוריה לא היתה פשוטה. "זאת היתה חוויה מורכבת, שגם אני וגם אחי חווינו, אבל בגדול זה היה חיובי. יש לי הורים מדהימים ורגישים, והבית שלנו לא היה דרמטי במיוחד. ההורים שלי הם אנשים מאוד פרטיים, וגם אני אדם פרטי, ששומר על עצמו.
"אכן, מאוד גוננתי על ההורים, שנמצאים במקצוע חשוף, שבו לכולם יש דעה עליך. בילדותי שמעתי עליהם הרבה דברים מפרגנים, אבל פחדתי שייאמרו גם דברים רעים. מאוד רציתי שכולם יאהבו אותם כמוני. למזלי, יצא שכולם באמת אהבו. גם אני וגם אחי מאוד מגוננים עד היום, גם על ההורים וגם על בני הזוג שלנו".
מאיפה מגיע הרצון הזה לגונן?
"אולי מההורים. אל תשכחי שיש לי בבית מודל מטורף של רומנטיקה. אני ואחי יצאנו רומנטיקנים חסרי תקנה. ראיתי את אמא דואגת לאבא, את אבא דואג לאמא, ואיך המערכת ביניהם עובדת. הם סיפרו על זה בתקשורת, איך הם היו שם תמיד האחד בשביל השני. אנחנו מאוד מלוכדים".
בבחינות הקבלה ללהקות הצבאיות הסווית את שמך.
"נכון. בהתחלה אמרתי רק מאי, לחלק אמרתי מאי קוסובסקי, שזה השם הקודם של אבא שלי, שכתוב גם לי בתעודת הזהות. רק בשלב השלישי של האודישן אני חושבת שהם קלטו. גם בשנה הראשונה בניסן נתיב הסתרתי את זה".
במשך שנים בחרת לא לחשוף שאת "הבת של".
"האמת היא שרק בשנה האחרונה אני משחררת. אני לא משלה את עצמי שלייחוס אין כוח, אבל אני עובדת קשה, ולכן רציתי ללמוד בבית הספר שהכי קשה להתקבל אליו ולעשות שם מסלול מלא, בלי שום קיצורי דרך. רציתי לדעת שאני מצליחה בזכות עצמי".
מה הורייך חשבו על זה?
"היו לנו המון שיחות, והם הבינו אותי לגמרי. הביטוי 'הבת של' או 'הבן של' כאילו מבטל אותך. 'את הבת של מישהו'. הרי כולנו בנים ובנות של אנשים. ילדים של הרבה רופאים בוחרים לעסוק ברפואה, וגם ילדים של עורכי דין בוחרים ללכת בדרכי הוריהם. זה משהו טבעי: את רואה את זה בבית וגדלה לתוך זה.
"ויש גם את עניין הגֶנים, שאנשים שוכחים הרבה פעמים. כמו שיש לי עיניים ירוקות שירשתי מאבא, יכול להיות שגם חלק מהכישרון שלהם עבר הלאה".
היה שלב שבו הייחוס שלך היה בעוכרייך?
"כשניגשתי לאודישן להצגה בבית ליסין, לא סיפרתי לאמא. עשיתי את זה מאחורי הגב שלה. המנטרה שלי היתה תמיד ללכת במסלול שלי, והנה בסופו של דבר אני בתיאטרון שהיא משחקת בו שנים.
"בסוף ניגשתי, כי שחקנית שסיימה בית ספר למשחק לא אומרת לא לאודישנים. מאז, כל תפקיד שקיבלתי בבית ליסין דרש אודישנים של כמה שלבים, ושום דבר לא קרה מכוח האינרציה. כך שאני עושה את המקסימום.
"אני מניחה שבאופן כללי יש דעה קדומה על 'ילדים של' ועל פרוטקציות. אנשים מחמירים איתך. אומרים, 'היא בטח פה בגלל...'. את לעולם לא באה דף חלק. ברגע שאת 'הבת של', את חשופה הרבה יותר לביקורת, ולאנשים יש ציפיות מסוימות. אני מבינה את זה".
מה קרה בשנה האחרונה שהתחלת פתאום לשחרר?
"לא לגמרי שחררתי, זה משהו שילך איתי. אבל השנה התחלתי להבין את הדברים החיוביים בזה, לקבל את מה שלמדתי מההורים, שהם בית הספר הכי טוב שהיה לי.
"אני חושבת שמאז שקיבלתי תפקיד ראשי ב'היורשת' (לצד רבקה מיכאלי; מ"כ), שעברתי בשבילו כמה אודישנים, התחלתי להרגיש שאני יכולה לשחרר קצת מהפחד של 'מה יגידו'. אני מנסה לעשות את המקסימום כדי שהקהל יאהב אותי בזכות עצמי. לא תמיד הוא יודע בכלל שאני 'הבת של'".
• • •
הוריה של מאי, שנפגשו לראשונה בעבודה על הסרט "נורית" ב־1972, נחשבים לאחד הזוגות היציבים ביותר בביצה, סמל לזוגיות כמעט נצחית. "זה באמת רף מאוד גבוה", מאי צוחקת.
"כמו שהם הציבו לי רף גבוה במקצועיות, הם הציבו רף גבוה גם ברומנטיקה. הם באמת ובתמים אנשים רומנטיים ומאוהבים. זו לא הצגה. זה כל כך נדיר, במיוחד היום, כשהעולם קצת השתנה. רק להסתכל בהם, לקנא וללמוד.
"גם אחי מאוד רומנטי, נמצא בנישואים שניים ומאושרים, אבא ליהונתן התינוק, שהפך אותי לדודה ואת הוריי לסבא וסבתא. המקום הזה של הרומנטיקה מדובר מאוד בבית שלנו. יהונתן בן שבעה חודשים, וכולנו מאוהבים בו. יש לי פרפרים כשאני רואה אותו.
"אחי ואשתו (השחקנית טלי ביק קשת; מ"כ) הם הורים מדהימים, והוריי משתגעים על הנכד שלהם. הם סבא וסבתא מהממים".
מציקים לך כבר עם השאלה מתי אצלך?
"ילדים? אנחנו עדיין לא שם, אבל אנחנו מאוד אוהבים ובהחלט רואים עתיד יחד. גם זמני יגיע, ובינתיים אני מאושרת להיות דודה".
יש לך מחשבות לשתף פעולה על הבמה עם מישהו מההורים?
"הוריי מופיעים כרגע יחד במופע 'עדיין נשואים?', שאח שלי הפיק להם מוזיקלית. לא יהיה לי תענוג גדול יותר מאשר לשחק עם אמא, ולשחק ולשיר עם אבא. הלוואי שזה יקרה.
"כרגע עדיין מוקדם מדי, הכי חשוב לי עכשיו להטביע חותם משלי. אבל ברגע שאגיע למקומות שאני רוצה להגיע אליהם - אהיה בת מזל אם אוכל ליצור ולעבוד איתם.
"אני כותבת שירים, ויש לי מחשבה להוציא חומרים משלי. אין לי ספק שכאשר זה יקרה - אחי הוא האדם לפנות אליו. הוא מוזיקאי מאוד מוכשר".
אמא שלך אמרה שהיא לא מסוגלת לצפות כיום בסרט "נורית". את מסוגלת?
"נדמה לי שלא צפיתי בו אף פעם באופן מלא ורצוף. כשהייתי קטנה, נבהלתי מאוד מהקטע שבו המשאית מידרדרת ואבא נמצא בה. אנשים אומרים לי שהם גדלו על הסרט הזה, ואני מקבלת המון תגובות עליו.
"חוץ מזה, מי עוד יכול להגיד שהוא ראה את הנשיקה הראשונה של ההורים שלו? בתור ילדה אני חושבת שהסתרתי את הפנים והתחבאתי בקטע הזה, אבל עם השנים למדתי לראות את הרומנטיקה ואת הקסם בכך שדווקא שם הם הכירו".
"הייתי ילדה חמודה וקטנה שמסתכלת בהערצה על כל השחקנים. לא באמת היה לי מרד נעורים". מאי // צילום: אפרת אשל
בראיון לפני שלושה חודשים סיפרה אליאן שהוטרדה מינית פעמים רבות. הבת מאי אומרת שגם היא חוותה בעבר הטרדה מינית, "לא בתיאטרון, ואני מעדיפה להשאיר את זה שם. אבל המקרה ההוא עיצב אותי למי שאני. היום, אם אזהה שמישהו מנסה להטריד אותי - אפעל נגדו.
"אני חושבת שיש היום הרבה יותר מקום לדבר על זה, במיוחד אם נשווה לתקופה שבה אמא שלי חוותה את זה, ולא היה לה למי להתלונן. היום זו תקופה בטוחה הרבה יותר. אני מרגישה הרבה יותר ביטחון מבחינה אישית במקצוע שיש בו הרבה שטחים אפורים.
"אני מצדיעה לכל מי שיצאה וחשפה ודיברה. זה מאבק חשוב מאוד, שבשנים האחרונות רואים את ההדהוד שלו. הגיע הזמן לשינוי, ואני שמחה שיש לי את הכלים להגיד כשמשהו לא מתאים לי. לשמחתי, עד היום במקצוע עצמו לא יצא לי לחוות משהו לא נעים".
• • •
ואי אפשר שלא לחזור לימים הקשים שחוותה המשפחה בקיץ, כשהאם אושפזה למשך שבועיים בבית החולים.
"זו היתה תקופה לא קלה, שאמא שלי התמודדה איתה באומץ רב", אומרת מאי. "בשום שלב לא היה חשש לחייה, חלילה. אני דאגתי, כי אני כזאת. מי שמכיר אותי יודע כמה אני דואגת, ולפעמים חרדתית, אני גאה בזה (צוחקת).
"רצתי בכל יום בין התיאטרון לבית החולים. בבקרים היו לי חזרות ל'אפס ביחסי אנוש', ובערבים הופעתי ב'היורשת'. העובדה שאנחנו חשופים הביאה גם דברים חיוביים, כי ראינו את כמות החום והאהבה שיש בציבור כלפי אמא שלי, וזה ריגש אותנו מאוד. אנשים שאלו והתעניינו כל הזמן.
"אני יכולה לומר שהתקופה הקשה מאחורינו. זה היה לא קל לאף אחד מאיתנו, אבל אני חושבת שהתמודדנו עם זה יפה מאוד".
איך היא מרגישה היום?
"הרבה יותר טוב, היא התגברה על זה. אני יודעת שהיא תשמח שהפסטיבל סביבה ייגמר. עוד מעט היא תחזור לתיאטרון".
איך ההרגשה לשחק לצד רבקה מיכאלי ב"היורשת"?
"תענוג לעבוד איתה, אני מרגישה שקיבלתי סבתא. אין לי סבתא בחיים, ורבקה'לה, שמגלמת את הדמות של סבתא שלי בהצגה, די אימצה אותי. אז זכיתי.
"גם ב'אפס ביחסי אנוש' אני נהנית מאוד, יש שם קאסט צעיר וכיפי. זה כמו לחזור לבית ספר למשחק וללהקה הצבאית".
ב"אפס ביחסי אנוש", לצד משי קלינשטיין. "אחווה" // צילום: רדי רובינשטיין
על הבמה את במדים, זה מחזיר אותך לשירות הצבאי?
"לא ממש, כי ההצגה מדברת יותר על שירות אחר. אני חוויתי חוויה נהדרת בלהקה הצבאית. היום הלהקות בצבא הן ממש משפחות קטנות, צוותים מצומצמים יותר מאשר בעבר".
את משחקת לראשונה לצד משי קלינשטיין, הבת של ריטה ורמי. התפתחה ביניכן אחוות "ילדים של"?
"יש איזושהי אחווה מדוברת ולא מדוברת של 'בנים ובנות של', למשל עם משי, עם יותם קושניר (בנו של אבי קושניר), שהוא חבר טוב שלי, ורוני גורנשטיין (בתו של אלי גורנשטיין), שגם היא חברה ממש טובה.
"זו מעין חברות שבה אנחנו מבינים אחד את השני בלי מילים. מבינים מה זה לחיות במשפחה כזאת, מכירים את כל המורכבות שיש לזה. תמיד כשאני פוגשת אותם, אני מרגישה קצת יותר נוח, כי הם פחות שופטים. הם יודעים מצוין על מה מדובר".
בתיאטרון את שרה לא מעט. היית רוצה להופיע במחזות זמר?
"אני פתוחה לכל פרויקט שיקרה בדרך, וכרגע אני בעיקר שמחה לעבוד. התמזל מזלי שמאז סיום הלימודים אני משחקת בהצגות בלי הפסקה. אשמח לעשות גם טלוויזיה וקולנוע, זה עולם שמסקרן אותי".
maya19.10@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו