קשה היה לקלוט את תחושת האכזבה בביתן 2 שבגני התערוכה. הסיבה - פשוטה: הליכודניקים לא היו שם. היו המוני עיתונאים, ופעילי הליכוד נדרשו להיצמד לקלפיות עד הסגירה.
כשעה לפני המדגם היתה תחושה שביתן 2 הוא מרכז העניינים. נתניהו נתן פוש אחרון מדהים. בזמן שאנשים קשים ונוטפי שנאה ארזו את בלוני החמצן ויצאו מבתיהם בצהלה וברמת השרון כדי לצוות שיושלך כאומצה מדממת לאריות, נתניהו שרף את המסלול בשוק מחנה יהודה ובתחנה המרכזית בירושלים. הוא היה בכל מקום. הוא דחף להצביע. הוא הזהיר שהרשות הפלשתינית דוחפת להפלתו.
כפי שזה נראה, מספר הממליצים על גנץ יהיה גדול יותר. הגוש הדתי־לאומי התרסק. אבל גנץ יתקשה לתפור קואליציה ממה שיש לו. התוצאה מובילה לסוג של ממשלת אחדות. ברור שאסור למערכת הפוליטית להכניס את עצמה לעוד פלונטר. מוטל עכשיו על הנהגות הליכוד וכחול לבן למצוא דרך ולחבור יחד לממשלה. זה מעין תיקו, אבל תיקו שכולו הפסד של הימין. כך לפחות זה נראה בשעה הראשונה שאחרי המדגם. בשעות הלילה הדברים ודאי השתנו. השאלה היא עד כמה הם יכלו להשתנות.
אנשי הליכוד היו עסוקים בהמצאת חיבורים. איך בכל זאת נתניהו יוכל להרכיב ממשלה? למשל, עם עמיר פרץ. או עם ליברמן, אם פתאום יהפוך כיוון. כל אלה הן אשליות. חייו הפוליטיים של נתניהו הופכים לקשים עוד יותר משהיו. הבעיה היא שבני גנץ קיבל כוח, ועכשיו דרושה לו גם מיומנות פוליטית שעדיין אין לו.
ליברמן אכן הגשים את תוכניתו, אבל הגוש שבאמצעותו גנץ חוסם את ממשלת הליכוד עומד על ארגז תנובה גדול מאוד של הרשימה המשותפת. הוא, למעשה, יחליט אם תהיה ממשלת ימין שהוא יהיה חבר בה או גורם מרכזי בה, או לכפות ממשלת אחדות, ואז נשאלת השאלה: בשביל מה נתניהו וגנץ צריכים את התיווך של ליברמן?
מבלי שאנחנו שמים לב, גנץ נכנס למבחן האמיתי שלו. האם עכשיו הוא יתחיל להיות מוקף ביועצים שימליצו לו להיפטר מנתניהו, או שהוא יחליט שהוא תופס מנהיגות כי למעשה בכוחו לחלץ את מדינת ישראל מהפלונטר? אי אפשר לחזות בשלב הזה מי יוזמן להרכיב את הממשלה. מתוצאות המדגמים אי אפשר לצפות על מי תוטל הרכבת הממשלה. ברור שמי ששמע את חברי הכנסת מהשמאל, בייחוד אהוד ברק ותמר זנדברג, שמע צהלה גדולה כאילו הם זכו בניצחון אדיר, כי הם ראו את האפשרות שנתניהו הולך הביתה. העובדה שמרצ נחלה כישלון אדיר לא משנה להם כהוא־זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו