בוקר טוב לניגשים למועד ב' של בחירות 2019, ובהצלחה. נקווה, בכל זאת, שלא נזדקק למועד ג'. עדיף לכולנו שזה ייעצר כאן, ולא נזדקק למערכה שלישית, עם סוף טרגי. נשאיר את שייקספיר לתיאטרון.
1. כמו רבים בציבור השמרני הגדול בישראל, גם אני מבקש ממשלה ימנית, המיישמת מדיניות ימין תוך שמירה על הערכים היהודיים שהובילו אותה עד כה. אלה בדיוק הערכים שנמצאים בימים האחרונים תחת מתקפה, אבל אסור לוותר עליהם. ממשלה ימנית, אבל לא לאומנית; ממשלה שלצד המחויבות לאופייה היהודי של המדינה, לא שוכחת לרגע את זכויות המיעוטים ולא מוותרת על אופייה הדמוקרטי של ישראל.
צילומים: שמואל בוכריס, משה בן שמחון, newsenders
זה מובן מאליו לי ולכל הציבור השמרני בארץ, גם אם בשתי מערכות הבחירות האחרונות עשו מנהלי הקמפיינים ומובילי הדעה ככל יכולתם כדי לשכנע אתכם שהדמוקרטיה הישראלית עומדת בפני סכנה קיומית. לא רק שהיא לא נחלשה - הדמוקרטיה שלנו - היא אף התעצמה בכל ממד. היא תוססת, בועטת, חיונית ואנרגטית מתמיד. הדבר היחיד שהשתנה הוא, שהיא מעט יותר מאוזנת. זה הכל.
אם יש סכנה למשהו באופייה של המדינה, היא דווקא נשקפת ליהדותה; קמפיין ה"הדתה" מייצר פחד ועוינות כלפי כל מה שמריח מיהדות: מסורת, טקסים, אורחות חיים, טקסטים, סמלים... כל נוכחות שלהם במרחב מסומנת כאיום על החופש. אסור שזה יקרה.
עוד בנושא:
• ברגע האמת: בוחרים באולפן "ישראל היום"
• מכורים? הבחירובוט מסכם את הבחירות
• אשכנזי הוא מועמד כחול לבן לתפקיד שר הביטחון
• יממה לפתיחת הקלפיות: נתניהו נגד גנץ
• גנץ חשף: ניישם את מדיניות השמאל
2. כמו במועד א', בחירות אפריל, גם הפעם נדמה לרבים שמדובר במשאל עם - כן או לא להמשך כהונתו של נתניהו. גם התחושה הזו מוטעית מיסודה. ישראל היא לא, ולעולם לא תהיה, מדינה של איש אחד. גורל המדינה, כמו עתידו של העם היהודי כולו, לא תלוי במנהיג אחד, עוצמתי ומשפיע ככל שיהיה.
נתניהו נבחר חמש פעמים לשמש שליח של העם היהודי, מי שהוסמך ליישם את המדיניות שהעם חפץ בה. ולכן, אם מנהיגי מעצמות כמו טראמפ ופוטין, ואם ראשי מדינות מפתח כמו בולסונארו או מודי, מקשיבים לנתניהו ומתחשבים בדעתו, הרי הם מתחשבים ברצון של העם היהודי, כלומר בשאיפות שאתם הבאתם לידי ביטוי בקלפי. זה לא הישג אישי של נתניהו, זה ההישג שלכם - בין שבחרתם בו, ובין שלאו.
3. אזרחי ישראל ילכו היום להצביע, אף שהדבר לא היה בתוכנית. אביגדור ליברמן בחר לאתגר את היציבות הפוליטית, למרות תוצאות חד־משמעיות.
באופן לא מפתיע, גם הפעם נוצלה מערכת הבחירות כדי לספר לנו כמה טוב היה כאן פעם, כדי שנבין עד כמה קודרת המציאות העכשווית. ברוחב הלב האופייני לאנשי הרוח מהשמאל, מספרים לנו שפעם אפילו הימין היה אחר, ושכל נציגיו בכנסת היו ממלכתיים, מוצלחים, הגונים, דמוקרטיים ומנומסים בהשוואה ליורשיהם בכנסת הנוכחית.
האם צריך להזכיר מה עוללו למנחם בגין, ליצחק שמיר, וכמובן לאריאל שרון (עד שהוחלט לאתרג אותו בזכות תוכנית ההתנתקות)? זו מסורת שראשיתה עוד בימי ז'בוטינסקי, הרבה לפני הקמת המדינה. נראה שמנהיגי ימין צריכים להיעלם מהזירה כדי לזכות בשבחים.
זה לא נתניהו עצמו שמוציא את המחנה היריב מדעתו, אלא עצם הרעיון שהימין בשלטון. יש להניח כי גם הוא יזכה למנת געגועים וכיסופי נוסטלגיה, וזה עלול לקרות מהר מכפי שאתם משערים. אבל בעצם, למה להתגעגע כשאפשר פשוט להצביע למי שראוי להמשיך לכהן כמנהיג גוש הימין והמחנה הלאומי? נאחל לימין ולתומכיו ניצחון חלק ומובהק גם במערכת הבחירות השנייה, ומי ייתן שלא נזדקק לשלישית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
