טביעת חותם (בולה) הנושאת שם שמופיע בתנ״ך התגלתה לאחרונה צפונית לעיר דוד, ביסודות הכותל המערבי. טביעות החותם - הבולות - הן פיסות טין קטנות, ששימשו בתקופות קדומות לחתימת מסמכים, והן נועדו לשמור על המכתבים סגורים בדרך ליעדם.
בולה נושאת שם עברי מלפני 2,600 שנה נחשפה צפונית לעיר דוד. הארכיאולוג אלי שוקרון, שניהל את החפירה, אמר: "זו הפעם הראשונה שהתגלתה בירושלים בולה מהסוג הזה במסגרת חפירה ארכיאולוגית. הבולה הוחתמה על ידי ראש השרים בבית המלוכה בממלכת יהודה, ואין ספק כי מדובר בממצא בעל חשיבות רבה״. על הבולה אשר שימשה לחתימת מסמכים, מופיעות בכתב עברי קדום המילים: ״לאדניהו אשר על הבית״.
גודלה של הבולה כסנטימטר אחד, ועל פי סוג הכתב המופיע עליה, היא מתוארכת למאה השביעית לפני הספירה - תקופת ממלכת יהודה. המונח ״אשר על הבית״ מתאר את התפקיד הבכיר ביותר בהיררכיה המלכותית בממלכת יהודה וישראל, והוא מופיע לראשונה ברשימת שרי שלמה. תפקיד זה מוזכר בתנ״ך בהתייחס למספר דמויות בעלות השפעה ניכרת בממלכה, והוא מתאר שר בכיר שהיה מקורב מאוד למלך.
כך למשל, מוזכר ״עבדיהו אשר על הבית״ בספר מלכים א׳, כמי שכיהן בתפקיד זה בממלכת ישראל תחת שלטונו של המלך אחאב בתקופתו של אליהו הנביא. במסגרת כהונתו בתפקיד, פעל עבדיהו נגד איזבל בניהול הממלכה, ואף הציל מאה מנביאי ה׳ לאחר שהחביאם במערה. כמו כן, בתפקיד זה כיהן בממלכת יהודה בתקופת חזקיהו המלך גם "אליקים בן חלקיהו אשר על הבית". על פי המתואר בספר ישעיהו, ניהל אליקים משא ומתן עם רבשקה, אחד משריו של סנחריב מלך אשור, שאיים לכבוש את ירושלים.
החותם // צילום: אליהו ינאי באדיבות עיר דוד
את השם "אדניה(ו)" המופיע על הבולה, נושאות שלוש דמויות תנ״כיות: שם זה היה שייך לאחד מבניו של דוד המלך כמוזכר בספר מלכים: "וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן-חַגִּית אֶל-בַּת-שֶׁבַע אֵם-שְׁלֹמֹה". (מלכים א', ב', י"ג). כמו כן, הוא נזכר כאחד הלוויים בימי יהושפט: "וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם, שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ... וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ" (דברי הימים ב', י"ז, ח'), וכן כאחד מראשי העם בימי נחמיה: "רָאשֵׁי, הָעָם... אֲדֹנִיָּה בִגְוַי, עָדִין". (נחמיה, י, י"ז). כבר לפני כ-150 שנה, התגלתה לא הרחק מעיר דוד, במדרון המזרחי של נחל הקדרון, מערת קבורה ועליה הכתובת הפותחת במילים: "זאת קבורת ..יהו אשר על הבית". תחילתו של השם נמחקה, אולם כתובת זו מתוארכת אף היא למאה השביעית לפני הספירה, בדומה לבולה. כתובת הקבורה התגלתה על ידי הארכיאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו וחקירתה ופיענוחה הושלמו על ידי פרופ׳ נחמן אביגד כשמונים שנה לאחר גילויה.
מקורה של הבולה בעפר שהוצא מחפירה שהתקיימה ביסודות הכותל בשנת 2013, אבל רק לפני כשלושה שבועות היא נחשפה במסגרת פרויקט סינון העפר בגן הלאומי עמק צורים. בתיה אופן, מתנדבת בשירות לאומי בעמק צורים שגילתה את הממצא המרגש, סיפרה: "שפכתי למסננת דלי של עפר, התחלתי לשטוף אותו תחת זרם של מים, ופתאום בתוך העפר זיהיתי חתיכה קטנה של טין בצבע שחור. מיד הבנתי שזו בולה והייתה התרגשות מאוד גדולה. בשבילי, להחזיק ביד ממצא כל כך משמעותי מלפני 2,600 שנה, מתקופת ממלכת יהודה, זה דבר מדהים״.
הבולה תוצג לראשונה לקהל הרחב ביום חמישי בגן הלאומי עיר דוד במסגרת כנס ״מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה״, הכנס הארכיאולוגי ה-20 של עיר דוד.