עבורנו זה היום שבו אנחנו מספרים לעצמנו שמעכשיו החיים שלנו יחזרו למסלול, עבור ההורים שלנו זה היום שבו הם יכולים לחזור לקטר שמשעמם בפנסיה בלי שיידבקו להם איזה שניים לפרצוף עוד לפני שהם מספיקים לסיים את המשפט, ועבור הרווקים, זה פשוט היום שבו הפייסבוק מתמלא בתמונות של ילדים מבוהלים עם ילקוטים שגדולים עליהם בשתי מידות. כן, למרות שלפעמים היה נדמה שלא, בסופו של דבר, כמו כל דבר טוב ורע, גם החופש הגדול הזה נגמר.
בעצם, רק כמעט. השבוע קיבלתי הודעה שהקטן, שהולך לראשונה לגן מועצה, יתחיל את השנה בצורה הדרגתית. ביום ראשון הוא יהיה בגן עד 10, ביום שני עד 11, ורק ביום שלישי הוא יבלה יום מלא ראשון בגן, "כיוון שיש להתחשב ברגישותם של הפעוטות".
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
עזבו את העובדה שאנחנו מדממים פה על רצפת אוגוסט הלוהטת. אז נתעה עוד יום יומיים במדבר, אבל האם זה באמת טוב כל כך שאנחנו מתחשבים ברגישות הזאת שלהם? את השיעורים האלה הם הרי בכל מקרה יצטרכו לעבור, אז קדימה, שיעברו אותם עכשיו, וייתנו לי ללכת לעבודה או לעשות כל דבר אחר שהוא פחות נורא מלשמור על ילד בן 3 בתוך מרחץ הזיעה הזה. מצידי שיזרקו לי אותו ב־1 בספטמבר ליום לימודים מלא בגן ע"ש הבעל זבוב. סך הכל נשמע כמו משהו מחשל, שאולי עוד יחסוך לי הרבה עבודה וכסף בעתיד.
עדיין אין לי ילד שהולך לבית ספר - הגדולה שלי עולה לחובה - אבל אני כן יכול להרגיש את הג'ננה של פתיחת שנת הלימודים, ואצל חלק מהאנשים יותר מאשר אצל אחרים. כמה אימהות לילדים מהגן של הגדולה הקימו קבוצת ווטסאפ, שמטרתה לשתף כל פרט מודיעיני על הגננת החדשה.
עוד בנושא:
• חוזרים ללימודים עם "ישראל היום"
• התחזית: יותר תלמידים יהודים, פחות תלמידים ערבים
• מצלמות בגנים? התמריץ הכספי לא אושר
• בלי לשבור את הראש: מתכונים לארוחת עשר
• מורים? אל תפרסמו תמונות ברשתות החברתיות
כאילו, באמת? עזבו אתכן מחיטוט בטיימליין של המסכנה הזאת (כאילו אם היא מתעללת בחתולים בזמנה הפנוי, היא תשתף את זה בסטורי) ושימו מבטחכן במשרד החינוך. מערכת הסינון המתקדמת שלו מבטיחה שהגננות של הילדים שלנו יהיו לא מועילות ולא מזיקות במיוחד.
כאמור, עדיין אין לי ילד שהולך לבית הספר, וזה אומר גם שרמת ההוצאות שלי לקראת פתיחת השנה היא כמעט בגבולות הסביר. אבל כן היינו צריכים להתחדש בשני תיקים לשנה החדשה. הלכתי לחנות, והמוכר תפס אותי: "אלה תיקים נהדרים, יש בהם בדי רשת עם מבנה ייחודי לזרימת אוויר ונידוף זיעה". קניתי את הסיפור ואת התיקים.
כשהגעתי הביתה, חזרתי כמו תוכי אחרי מה שהמוכר אמר. מה שקיבלתי היה מבט של נזיפה בתיק האישי.
"זה תיק בלי מגן מים", היא הבהירה לבסוף.
"אולי מנדף הזיעה מנדף גם את המים?"
"לא".
לא ידעתי שיש דבר כזה בכלל. כשאני הייתי ילד, אבא שלי היה מהדק לי מדי חורף את התיק באטב או שניים, והכל היה טוב. היום אנחנו אמורים להרגיש רע לגבי עצמנו אם ההורות שלנו רחוקה פסע אחד משלמות.
עזבו אתכם משטויות, מאחל לכם שהילד שלכם ימצא השנה את מה שהוא אוהב לעשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו