אני שונא הורים שמדברים עם הילדים שלהם אנגלית. בעצם, אני לא שונא הורים שמדברים עם הילדים שלהם אנגלית. אני מתעב אותם.
מצטער, התכוונתי לפתוח באיזו בדיחה קלילה, ואז לפזר את הרעל שלי ככה בעדינות בין השורות, שרק מי שיתאמץ ישים לב, כשבאותו זמן אני מוכיח בצורה לוגית למה מדובר בצורה לא נכונה של חיים. אבל אז השכנה יצאה.
היא גרה בערך 15 מטרים ממני, אבל כשהיא מתחילה עם המבטא המתיימר הזה, זה מרגיש כאילו היא שוכרת יחידת דיור אצלי ברקה. "אביגיל, קאם און לאב, מאם איז אין א הרי".
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
פה בדיוק מתחילה הבעיה. כשאני שומע את ההורים האלה, קשה לי להתחמק מההרגשה שלפני שהם מדברים אל הילדים שלהם, הם מדברים אלינו.
מנסים להפגין איזו עליונות מדומיינת, כשבעצם מה שהם מפגינים הוא רמת מודעות של כפכף. אמא של אביגיל, למשל, בטוחה שהיא נשמעת כמו דוכסית בדרך לחנות כובעים מלכותית, כשבפועל היא נשמעת כמו ערסית מלוטון שמשום מה נמצאת בדרכה ליוחננוף בגן יבנה.
וזו כבר הבעיה האמיתית: רמת האנגלית של ההורים שמדברים אנגלית עם הילדים שלהם מקבילה לרוב לזו של ילדים בכיתה ח', כך שבזמן שהם בטוחים שהם מגדלים בבית ילד דו־לשוני, יוצא להם מתחת לאף זאטוט מבולבל שהראש שלו חצוי בין עברית תקנית לאנגלית קלוקלת.
אז נכון, אליעזר בן־יהודה היה יכול לעשות עבודה קצת יותר טובה - העברית היא שפה שלא לגמרי סגורה על עצמה, והיא תמיד תצטרך את האנגלית כגלגלי עזר. אבל היא בכל זאת שפה שעוברת, ואתם פה, והיא איכשהו קמה לתחייה, אז כנראה שזו אמורה להיות השפה של הילד שלכם.
ובלי קשר, ילדים שלא מדברים אנגלית הם לא הבעיה של המדינה שלנו. ילדים הם בסך הכל די בסדר. כלומר, לרוב הם סיוט מתמשך שימצוץ מכם את לשד חייכם עד שתזנחו כל רעיון שהיה לכם על גדוּלה ותחתמו על 20 דקות לבד מול הטלוויזיה, אבל בסך הכל הם די מסתדרים. אנגלית לא תהיה הבעיה שלהם, היא מגיעה אליהם מכל מקום, גם בלי שתרצו.
לא יצא לכם להקשיב לאיזה ילד לאחרונה? לי דווקא יצא. לפני שיצאנו ליום הולדת 5 של הגדולה, היא עצרה אותי בדלת: "או מיי גאד, אבא, אתה לא יכול לבוא ככה למסיבה שלי, אתה נראה לא קול". וזה אחרי שהדבר הכי קרוב לתרבות אנגלית שהיא קיבלה ממני היה צפייה בגמר הצ'מפיונס!
אז תרגיעו. תנו לילד שלכם לגדול בשקט, כנראה שהאנגלית שלו תהיה סבירה גם אם תהיו קצת פחות לחוצים. עם קצת מזל, הוא אפילו יהיה איש סביר בעצמו. באמת שאין צורך להעמיס עליו עכשיו את האנגלית העילגת שלכם כשפת אם. גם ככה הוא לא יוצא עכשיו לפגישת עסקים בלונדון, מקסימום להזמין "ביג אמריקה" דרך המקטאץ' של מקדונלד'ס בלונדון מיניסטור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו