בשלוש היתקלויות על הגדר ברצועת עזה בשבועיים האחרונים חוסלו כשבעה מחבלים. ההיתקלות האחרונה היתה אור ליום אתמול בצפון הרצועה. מה שכן אפשר להגיד על האירועים הוא שהרמטכ"ל אביב כוכבי העביר את הצבא לדפוס פעולה הרבה יותר אגרסיבי, או בשפתו "קטלני", וזה טוב.
חמאס מנסה להסלים את המצב סביב הגדר אולי משום שהפעילות ההמונית בסופי השבוע די מיצתה את עצמה וגם השריפות במינון נמוך. ביהודה ושומרון יש כנראה גל חדש של פיגועי דקירות ודריסה, בעקבות רצח דביר שורק. כך שכל הצלחה גוררת גל של ניסיונות. ככל שצה"ל או האזרחים יגיבו בנטרול מיידי של התוקפים, כפי שזה קורה בשטח, כך יישבר הגל האלים מהר יותר.
ירי הטילים המלווה כמוזיקת רקע את ניסיונות החדירה והפיגועים הוא מאוד ספורדי. כדי לקבל פרופורציות כדי להיזכר מה היה קורה בעבר הרחוק בגבול לבנון. כוחותינו היו מתעוררים לפעולה כשחוליית מחבלים כבר נמצאת בתוך גן ילדים במשגב עם.
מה שמתרחש במערב הנגב זו הטרדה מאוד מעצבנת וכואבת לתושבים. אבל קשה לראות כאן סף שנחצה ומחייב שיקוע של צה"ל בעזה, או הכנסת כל המדינה למקלטים אפילו לשבוע בגלל מבצע רחב היקף.
מפלגת המלחמה בעזה
אחת המטרות של איראן היא לסבך בשלב הנוכחי את ישראל במלחמה בשתי חזיתות מול חיזבאללה וחמאס. זה יכול לפתור להם כמה בעיות במפרץ מול ארה"ב. אבל התופעה המעניינת היא התקצרות הפתיל בעורף והדחף הפוליטי הפנימי לצאת למערכה גדולה בעזה. גם זו תופעה חדשה - להפוך נושא של יציאה למלחמה לסעיף בדף המסרים של הבחירות.
אפשר לקבוע, ש"כחול לבן", מפלגת החפרפרת, היא גם מפלגת המלחמה בעזה. בראיית ראש הממשלה, הוא כבר יצר עובדה מדינית בשטח: אין יותר תנועה לאומית פלשתינית מאוחדת, אין מנהיגות אמינה לפתרון הסכסוך לפי המודל של חלוקה לשתי מדינות. חבל לבזבז את ההישג הזה דווקא כאשר צה"ל עושה הגנה כמעט מושלמת.
אם יש לצה"ל שיטה למעבר חשאי מהגנה להתקפה בצורה דומה למה שעושים בסוריה, הוא יעשה זאת. המצב לא דומה למה שהיה בתקופה שלפני "עופרת יצוקה" וגם לא לפני "צוק איתן". לכן אין מה לשעוט לתוככי עזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו