בתו של יורם טהרלב בטקס האשכבה: "אף פעם לא ריכלת, נטרת טינה או שפטת אנשים - היית אדם לדוגמה"

המשורר יורם טהרלב יובא למנוחות היום (שישי) בבית העלמין בקיבוץ יגור בשעה 14:00. קודם לכן הוצב ארונו בתיאטרון הבימה בתל אביב ונערך טקס אשכבה לזכרו בו ספדו לו שרים, קולגות ובני משפחה, לצד האזנה לשיריו. בסיום, כל יושבי האולם עמדו ומחאו כפיים ליורם טהרלב בפעם האחרונה.

בפתח טקס האשכבה ספד לו שר הביטחון בני גנץ: "הגעתי להופעתו והתמוגגתי מכל רגע. כחובב ידוע של שירה בציבור יצאתי צרוד ובעיקר שמח ומרוצה. האמינו לי, שלהיות שמח ומרוצה זה לא דבר שאפשר להגדיר סטנדרטי בסדר יומו של פוליטיקאי בישראל - זה מה שיורם גרם לרבבות ישראלים לחוש כל יום. בסיום ההופעה כתבתי לעצמי בפלאפון: פרס ישראל ליורם טהרלב, לצערי לא הספקנו להשלים את המשימה הזאת".

השר גנץ הוסיף: "עיצבת את פס הקול הביטחוני שליווה ומלווה אותנו הלוחמים. לצד השירים שמעצבים את הדרך, לא שכחת את הדרך עצמה ותיארת רגעים קטנים של הווי. ספרייך ופיזמונך, שאותם כתבת וערכת בצניעות - הותירו חותם. מילותייך פרצו את הדרך לאוהבי ארץ ישראל היפה. אינספור אירועים חקוקים בכתבייך. תודה לך, נוח על משכבך בשלום, אנחנו נמשיך להקשיב לך".

לאחריו עלה שר התרבות והספורט חילי טרופר: "תכננו שהשנה פרס ישראל יגיע ליורם. ביממה האחרונה כל מי שאני פוגש חולק איתי את הכאב הגדול. ביממה האחרונה שיריו מושמעים בכל תחנות הרדיו, כך כולנו מגלים שאינספור שירים שגדלנו עליהם נכתבו על ידו, רשימה שאיננה נגמרת שפוגשת כל כך הרבה ישראלים. כתיבתו צמחה מתוך שורשים יהודים עמוקים. דווקא על רקע רוחות הפילוג טהרלב הציג חיבור. לא כולם מצליחים להיות פסקול של דורות, אתה הצלחת".

גם אבשלום קור ספד לו בכאב: "בזכותו אנו יודעים על איתן נאוה מגבעת התחמושות, על יואל משה סלומון. הוא סיפר על תולדות ישראל, ללמד אותנו כמה יקרה לנו הארץ, כמה נאבקנו לזכות בה. כשיורם נולד, קידמה את בואו לקיבוץ כרזה שהכין אביו חיים: 'אל הנער הזה התפללתי', מאז חי את התנ"ך וליווה דמויות תנ"כיות. היה בקיא בתפילה ואף חיבר תפילה לריבונו של עולם למציאת חנייה, בה כתב כי ידו של ריבונו של עולם פתוחה לקבל שבים מהעבודה, ו'המצא לנו חנייה נכונה'. היו בו חיבוק של איידיש, הקיבוץ, קבלת מעפילים ומציאת חנייה בתל אביב. חבל שהוא כבר לא ישוחח איתנו, חבל על השירים שהוא לא יספיק לכתוב, אנחנו כל כך מתגעגעים". 

לסיום עלו בני משפחתו וספדו. אראלה בתו אמרה: "זה לא קל לכתוב הספד לאבא, לאבא כמו שלי, שהמילים שפעו ממנו. התבוננתי בך ולמדתי. עכשיו כשאתה הולך ויש עוד דברים שלא למדתי, אני רוצה לשנן אותם: ההומור שלך, עד כמה היית מצחיק בחיים, גם בלי עריכה ושכתוב. היית כל כך מצחיק בבית, בבית קפה, בבית חולים, זה לא היו הבדיחות או הציטוטים שמתנגנים לי בראש, זה היה מבט משועשע שמי שישב איתך יכל לרגע לאמץ".

אראלה הוסיפה: "לא היה בך שוב דבר נמוך, אף פעם לא ריכלתי, נטרת טינה, לא שפטת אנשים. היית אדם לדוגמה. ידעת להנות מהדברים הקטנים: תשבצי היגיון, סיגר אחר הצהרים, סופגניות של חנוכה, תינוקות. בכל פעם אחרי שהיינו נפגשים היית נפרד ואומר לי היה לי כיף איתך. אבא, היה לנו כיף איתך, לכולנו. היה לנו כיף גדול.

"היית צנוע, אף פעם לא התנשאת או היית יהיר, בסיום הופעה היית חוזר הביתה ומשכים בבוקר לעבודה. הצניעות שלך הייתה בולטת דווקא במערכת יחסים שהיה לך עם המעריצים. לא התנהגת כאילו הם המעריצים ואתה הנערץ".

ג'ון נכדו ספד: "לא קל לכתוב לך. היינו נפגשים באופן קבוע לשתות קפה בבית העיתונאים, אתה בחולצת ג'ינס מכופתרת. בטיולים ליגור ולמקומות בהם הופעת זכית לראות את העולם מהעיניים שלך, עיניים מלאות געגוע בין מפלצות הבטון. האנשים היו ניגשים אליך בהתרגשות גדולה ולרגע פונים אלי - 'יש לך סבא יחיד במינו' ואני חשבתי 'אכן זכיתי, אתם לא יודעים כמה'. סבא זה מילה מיוחדת, חגיגית כי את סבא לא רואים כל יום, אבל גם ביתית כי כשהוא בא זה כאילו הוא תמיד היה שם. אתה סבא מיוחד יותר ממילים".

סמל התרבות הישראלית

יורם טהרלב נפטר בגיל 83 אחרי התמודדות עם מחלת הסרטן. היה משורר, פזמונאי, סופר, מתרגם וסטנדאפיסט.

טהרלב נולד וגדל בקיבוץ יגור, להוריו יפה וחיים. במסגרת שירותו הצבאי כתב בעיתון "במחנה גדנ"ע" ואף שימש בהמשך כעורך עיתון זה ו"במחנה נח"ל". הוא עבד במשך שנים רבות כעורך בהוצאה לאור של משרד הביטחון.

במשך השנים כתב שירים ופזמונים רבים, מהם גם לפסטיבלים ולתחרויות שונות, כולל לפסטיבלי הזמר ולאירוויזיון כשהוא עובד עם יוצרים רבים, בהם המלחין יאיר רוזנבלום, איתו היה לו קשר מיוחד. השניים יצרו יחד להיטים רבים ללהקות הצבאיות, בהם: "ישנן בנות", "היֵה לי חבר היֵה לי אח", "גבעת התחמושת", "שירו של צנחן", "אין כבר דרך חזרה" ועוד רבים וטובים.

לצד עבודת הכתיבה אהב מאוד לפגוש את הקהל ולחוות בעצמו את תגובותיו ליצירה שלו ולצד מופעי הסטנדאפ שלו, הרבה להרצות לקהלים רבים ומגוונים בכל הגילים - מחיילים בשירות סדיר ועד לוותיקי הפלמ"ח בהרצאות מגוונות, בהן שיעור בהומור ו-בין השפה והלשון.

גם בתקופת הקורונה המשיך לכתוב, פרסם שירים וסיפורים הומוריסטים ברשת, ונחשב לאחד היוצרים הפוריים והמסקרנים שכתב גם על אפיזודות בהיסטוריה של עם ישראל, על חוויותיו מהקיבוץ שבו גדל, שירים ללהקות הצבאיות, שירי ילדים, ספרים ועוד.

רבים ביצעו את שיריו, בהם יהורם גאון ("בפרדס ליד השוקת" ללחנה של הירש, "לילה של פריחות" ללחנו של וילנסקי, "בואי נשוב אל הטנגו" ללחנו של פייקוב, "עץ האלון" ללחנו של אמריליו ועוד), חוה אלברשטיין ("את חרותי", "בשביל אל הבריכות", "עץ הכוכבים", "בלדה על סוס עם כתם על המצח", "נשים רוקדות"), ירדנה ארזי ("אתה לי ארץ" שנבחר כשיר האהוב ביותר בתחרות לכבוד חגיגות שנות ה-70 למדינה, "שהשמש תעבור עלי"), גשר הירקון ("הגביע"), הפרברים ("את ואני והרוח", "החולמים אחר השמש", "ריח תפוח ואודם שני", "ציפורים נודדות"), הדודאים ("לא נדע הלילה"), עדנה לב ("קרן שמש קרן זוהר", "שתי אחיות", "אם תשוב"), החמציצים ("שיר פרידה לקיץ", "את מה שרציתי"), אילנית ("בלליקה", "רק בינתיים"), בועז שרעבי ("לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים"), אילנה רובינא ("מים מתוך הבאר"), מתי כספי ("נח"), להקת מגפיים ("סתיו לבן") ועוד.