לפני כמה שנים, קרובת משפחה של חבר ניגשה אלי בחתונה וביקשה שאתחיל לעקוב אחריה באינסטגרם. "בכיף" חייכתי, למרות שלא היה לי כיף בכלל. כי לבקשה כזו יש רק תשובה אחת לגיטימית - ולי אין שום חופש בחירה. גם אם אסרב בנימוס השמור לבית מלוכה - היא תטען "עלה לה זאתי, מגעילה".
היא עמדה מעלי והכתיבה לי את שמה, סימנה לי את תמונתה עם האצבע, לחצה, וזהו - הפיד שלי התמלא בתמונות מהטיול שלה ברומניה. "תעשי לי לייקים", סיכמה והלכה.
בערתי מעצבים. הרגשתי שנאלצתי לעשות משהו שאני לא רוצה, ואין חוויה יותר מתסכלת ומרגיזה מזו. באיזו זכות היא כופה עלי להיות חלק מחייה האישיים? מה לי ולה?
צודקת ככל שהייתי, לא העזתי להוריד ממנה עוקב במשך שנים. התפדחתי מהחבר שלי ולא רציתי שיהיה מצב לא נעים. זה קרה לי עוד המון פעמים מאז, ואני תמיד מחייכת ומסכימה. מסבירה לעצמי שזה לא נורא.
לכל הטורים של מעיין אדם
אבל זה התחיל להציק. המקום שבו אני מבלה את זמני הפנוי התמלא אנשים שלא בחרתי לבלות איתם. הם לא המשפחה שלי, לא חברים קרובים, לא מייצרים תוכן בתחומי העניין שלי, ומישהו צריך לומר כבר: עוקב לא לוקחים - עוקב מקבלים. (בברכה, מעיין, ג'2, אחראית זהירות בדרכים).
אז התחלתי להסיר אותם - ואלוהים, איזו הקלה.
יום אחד החבר סימס לי "כפרה למה הורדת עוקב מ*? היא נעלבה וביקשה להודיע לך שהורידה עוקב בחזרה! חחח". לא ידעתי מה לענות, התפתלתי שעות. האשה הזאת, שמעולם לא החלפתי איתה מילה, שוב הצמידה אותי לקיר, שוב אני בין שתי ברירות רעות - לשקר ש"בטעות" או לצאת מגעילה.
אבל החלק החשוב בסיפור הוא הסנקציה שהיא הפעילה עלי בחזרה, תהודה לאיך עובד האינסטגרם (והראש שלנו בעקבותיו) - מידה כנגד מידה. יש דפים שבכותרת שלהם אשכרה כתוב "תעשו עוקב - מחזירה". אבל לא באתי לאכול את הראש על המסחרה של העוקבים, באתי לדבר על ההבדל בין אינסטגרם לחברים.
אייל גולן וציפי רפאלי הורידו עוקב מכולם מלבד משפחתם. גם מהחברים הכי קרובים בעולם. הדבר עורר מהומה, חברים שנטשו בתגובה וסכסוכים שכולם נהנים לפרשן, ככה זה באינסטוש - שן תחת שן.
ציפי הסירה גם ממני עוקב, אבל זה לא שינה בינינו דבר. אני מסרבת לבחון את החברים שלי בצורה הזאת, זה חשבון מיותר. החברות שלי צריכות להיות שם בשמחה ובצרה, בזה הן נמדדות ולזה אני מצפה. לא קריטי לי שידעו מה לבשתי ומה עשתה היום החתולה.
נמאס לי מהחשבונאות שצירפנו לאינסטגרם. זה יוצר תסכול, עלבונות וריבים עקרים. אז מתוקף "נאה דורש נאה מקיים", אני משחררת באהבה את כל מי שעוקב אחריי מתוך תחושת "לא נעים", מבטיחה לא לנטור טינה ומתחייבת שזה לא ישפיע על שום מערכת יחסים. יאללה, אתם חופשיים :)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו